רפובליקת בנענע

טבעונות באימון המילואים
איך לדבר עם אנשים כשאתה על מדים, ועל ארגזי המזון של לוח 36
מאת: --מתן-- 13:41 4-9-2006
חזרתי לי ממדבריות צאלים, עם רצון עז לספר על חיי הטבעונות באימוני המילואים של צה"ל, מבלי לגלות סודות כמוסים... הלא הצבא צועד על קיבתו (והקיבה הזו פשוט מלאה בג`אנק... אוי לנו אם ידעו זאת אויבינו...)

נתחיל בכך שהכנתי עצמי מראש. המילואים האחרונים נערכו להם לפני כ- 10 חודשים ובכך ביליתי בהם כצמחוני ולא כטבעוני - למילואים טבעוניים ראשונים יש להערך בצורה מוצלחת יותר פסקתי - רשימת מוצרי יסוד:
1. שקדים
2. אגוזי ברזיל
3. אגוזי מלך
4. חרובים
5. פירות יבשים (דבלים, משמש ותמרים - מג`הול, כמובן).
6. חטיפי הגרנולה של NATURE VALLEY - בטעמים הטבעוניים (ללא דבש) - לקחתי את הקינמון ואת התפוח (הטעם הטבעוני השלישי - מייפל, חוסל ע"י החברה כבר בשבוע הקודם...) - למי שלא מכיר ולא מפחד ממוצר "תעשייתי" הם פשוט מעולים...

וכך ארוז היטב שמתי פעמיי לעבר צאלים - האופציות באימון שטח מתחלקות לשתיים - מנות הקרב האגדיות או לוח מזון 36, אנו זכינו לקבל את האופציה השניה (והנחשבת)...

לערב הראשון בשטח נקבצנו (כל הקצינים ושני המפקדים שהגיעו אל התרגיל) בתוך אחורי רכב ה"אביר" כאשר רוח וגשם סוער מכה בנו . מיד נשלפה עוגה ביתית ע"י אחד ממפקדי המחלקות - סירבתי בנימוס, ואז סגן מפקד הפלוגה הזכיר "מתן, הוא צמחוני!" - "כבר לא צמחוני תיקנתי, עכשיו כבר טבעוני...".
כולם ביחד במקהלה "אז לכן אתה לא אוכל מהעוגה?".
"כן" עניתי.

מכאן ואילך התפתח הדיון הרגיל. אני תמיד תוהה ביני ובין עצמי אם ביעד מבוצר שכזה מומלץ בכלל להשקיע מאמץ הסברה - הלא הצבא מוציא ממך את כל הגסות, השוביניזם והגזענות - דוחס אותן יחדיו ומכפיל בעשרות מונים - הראש מפסיק לחשוב באופן הגיוני, וכן, כל מה שבדרך כלל רוצים לעסוק בו הנו אוכל וסקס. ובכל זאת הופתעתי - התפתח דיון מעניין, עם אנשים חושבים על תזונה ובעלי חיים.

איך לדבר עם אנשים כשאתה על מדים...
מעט על השיחה שהתגלגלה-לה באותו לילה.

ראשית אומר כי בכל זאת דרושה היכרות מסוימת עם הדמויות הנוגעות בדבר. בצבא, צריך לדעת לאתר היכן אפשר והיכן לא. כמעט כל הקצינים והמפקדים בפלוגה שלי מבוגרים ממני - כולם השתחררו יחדיו והם בגילאי 33- 35, בעלי השכלה גבוהה ומה שיותר חשוב הם סומכים עלי כי הם מכירים אותי מתעסוקה שעשינו יחדיו. ברגע שאני יודע שיש כבוד למה שאומר מפני שמכירים אותי, הרבה יותר קל להשתחרר ולדבר על נושא שכזה (בוודאי תרם לכך שהיה זה היום הראשון של המילואים - לפני הרגרסיה הגדולה...)

חשוב לי לא להגיד שאני "טבעוני מתוך אידאולוגיה", אידיאולוגיה היא מלה כה חבוטה ולא "מתיישבת טוב" עם הסיטואציה - חשוב קצת למשוך אנשים בלשון - שירצו לשאול. אני אומר שאני טבעוני כי "אינני רוצה לפגוע בחיות" - זה גורם לשאלות "איך החיות נפגעות בתעשייית החלב/ביצים?". חשוב להתבסס על ניסיון אישי ולא לזרוק מספרים שעם כל אמיתותם - רק מרחיקים - לא להגיד אני מציל 4,000 בעלי חיים או - 15,000 אלף אפרוחים נחנקים מדי יום - במקום אני מספר להם על דברים בעזרת תיאורים מהרפת של סבי, צריך לספר על הזוועה של התעשייה - ומה לעשות? תיאורים גראפיים הולכים טוב בצבא...

דווקא בנושא הבריאותי לא היתה מחלוקת שהרבה, הרבה יותר בריא להיות טבעוני (לראיה - כל השטויות ש"אוכלי הכל" אכלו - הכל...)
סגן מפקד הפלוגה צורך בעצמו כוסמת, קינואה, מאש ואף ניסה אמרנט (לא טעים) - כך שלא היתה מחלוקת שיש גיוון בצלחת הטבעונית...

הנושא הבעייתי הוא להסביר כי סבל בעלי חיים הינו סבל רלוונטי. מה ששימח אותי היה שבאמת הקשיבו - לא, אף אחד לא יצא צמחוני או טבעוני מהשיחה, אבל הכל זה תהליכים...

לעומת זאת פגשתי סמל מבצעים של צוות המג"ד שהוא צמחוני וגם חובב מושבע של פוליטיקה הודית, הו כן!

כמובן שנושא הטבעונות בעקבות השיחה ליווה אותי לאורך כל המילואים - כמו לפני המילואים הראשונים כצמחוני, חששתי שאתפס כרך מדי, כלא ראוי, כאחד שאם איננו שש לאכול חיות הכיצד ישוש אלי קרב?
השאלות הללו הטרידו אותי לא מעט בעבר - והזכירו לי את ימי בסדיר בשכם ובעזה, כאשר חששתי שמניעת כל שמץ של פגיעה באוכלוסיה אזרחית ייתפס כ"לא קרבי" - הרי קל יותר להיות חסר מצפון לחלוטין. נו אז חשבתי, וחוץ מזה נכון, אני בעצם לא שש אלי קרב - אני יכול לקבל את נחיצות הצבא ואת הנחיצות שלי בתוכו - אך, שש אלי קרב? אה, לא.
אני לא פוגע בחיות ולא שש אלי קרב - ואם בצבא אני אתויק בקבוצה שבה נכללים גם הביטויים "בוגד", "חנון" ו"הומו" - אז שיהיה...


ארגזי המזון של לוח 36, ערב, הגיעו –
OUT - שימורי טונה, עוגת לימון ופרוסות גבינה צהובה.
IN - לבן פרוס (בבית לחם הוא מוקצה), טחינה של אחלה (פשוט לא טעימה - אבל בכל זאת, טחינה), תפוח עץ, עגבניה ומלפפון - סה"כ לא נורא.

הצטיידנו בקופסאות לארוחת הבוקר - ישנו את השעתיים הבאות וקמנו לתחילת התרגיל בשתיים לפנות בוקר.
מסיבה כלשהי, מעצם כך שקר והתעוררנו - רבים אכלו את ארוחת הבוקר (אולי זה פשוט היה תחליף לצחצוח השיניים?). לא אלאה אתכם/ן בתרגיל - בנוגע לארוחת הבוקר - מדובר בלחמניות טריות (ציינתי כבר שבבית לא הייתי מתקרב לזה?) ובשל העובדה שכל שאר המנה היתה מורכבת ממעדני חלב, גבינה צהובה ושוקו בשקיות - נותרתי עם מרגרינה וממרח קקאו פרווה בשימורים. לשמחתי נותרה טחינה מאתמול (מה שנראה רע מאוד בערב הקודם, הפך למעדן עם בוקר - לא להאמין על קצב ההדרדרות - כבר שכחתי את טעם טחינת היונה עם התוספות של הבית?).
ארוחת הצהריים כללה לבן פרוס (איך לא?), חומוס של אחלה (משום מה היה טעים...), , מלפפון ו ...
ה"בשר" בארוחה גולם בצורת פרוסות פסטרמה ונקניק נוסף מסוג כלשהו (עם השם המאוד מוצלח "עוף שמח").
ההתבדחות הקבועה כללה את כך שאין שום סיבה שלא לאכול נקניק משום שמדובר במוצר צמחוני למהדרין - הלא ידוע שאין בו גרם בשר והכל מורכב ממקורים וציפורניים... חא, חא, חא - הומור צבאי במיטבו...

לאחר התרגיל השני עלינו לבסיס לארוחת ערב חגיגית אשר כללה קייטרינג - כך שגם טבעוני נהנה מאוד - תבשילי ירקות, סלטים, אורז, אפונה - מאה אחוז - רק זהירות ממוס השוקולד הפרווה - כמובן, מכיל "ג`לאטין דגים מן החי".



בוקר למחרת בבסיס –
אופציות לטבעוני - סלט ירקות שאיבד את טעמו וערכיו עוד לפני שנולדתי ודייסת סולת - למרות הסימפטיה שלי לדייסות ולסולת - ללא תוספת נאותה (הגרסא הצמחונית כוללת "דני") פשוט ניגשתי למטבח הראשי - שלפתי ו- מן המקרר ובתוספת עם האגוזים יצאתי מאושר.

טקס פריסה חטיבתי חגיגי בשעות הבוקר המאוחרות - שכלל כיבוד - תפוחי עץ ותפוזים - ובנוסף את "עוגות החנק" שבהן ניתן להתקל רק בצבא - בעצם מדובר באותה "עוגה חנק" (כן, זוהי הגדרה צבאית, "עוגת חנק" - היכנסו למטבח צבאי ובקשו "עוגת חנק" לכל אירוע שלא יהיה)- רק עם שינויים קלים בשלושה ציפויים משתנים -
1. שוקולד
2. ג`לי
3. סודי (לרוב ידוע בשמו - "בלתי מזוהה...")

לשמחתי, או שמא לצערי מן ההיכרות האינטימית שיש לי עמן מימי הסדיר - מדובר בפיסות קרטון הנאפות לכל מאורע סמי חגיגי ומצליחות תמיד, אבל תמיד, להשבית את השמחה. באירועים חגיגיים שכאלה מתארחת העוגה עם שכבת הג`לי-ג`לאטין - כמובן שבכך נחסכת לטבעוני ההתלבטות ההאמלטית הידועה - "לאכול (מפני שזה שם ואין משהו יותר טוב לעשות) או לא לאכול?" (מפני שמדובר בזבל לא טעים שרק אפשר להצטער אח"כ על צריכתו...).


לארוחת הצהריים הזמין אותנו מפקד הפלוגה לסטקיית "אסא" - האינסטינקט הראשוני היה לסרב - אבל למה בעצם?
בכל מקרה ב-20 ש"ח - חומוס, טחינה, סלט חצילים, סלט ירקות וסלט טאבולה (ממש מוצלח) + צ`יפס ופיתות (אל תצלבו אותי, אני יודע, אני יודע...)

חזרה לשטח - חזרה ללוח מזון 36 - לא אין הבדל במנות מהיום הקודם.
מפקד צעיר שהכרתי מהסדיר ניגש אליי ואומר "לפגוש אותך מזכיר לי כמה שאין לי שום אידאולוגיה, רק חשוב לי שיהיה לי טוב ושאני אהנה כמה שיותר - כל השאר לא ממש מעניין אותי..."



בין לבין הטבעונות מנעה ממני הרבה צער - חטיפי שוקולד, עוגות, חטיפי גבינה וכל מיני דברים שהיו גורמים לי פשוט להגעל מעצמי...)

לסיכום, טבעונות מצילה חיים, בהרבה יותר דרכים משחשבת...



קישורים נוספים: