| בעבר היה נהוג להשתמש במדד של איכות חלבון PER שנמדד על ידי מידת הגידול של חולדות. הבעייה היא שחולדות קצת שונות מבני אדם, יש להן פרווה שעירה, הן גדלות בקצב מהיר ויש עושד כמה הבדלים. גם מזונן של החולדות שונה והן צריכות כמויות גדולות של חומצות האמינו מתיונין וציסטאין. חומצות אמינו אלה נמצאות בכמויות גבוהות במזונות מהחי ומהמת ומכאן הגיעו לתוצאות שציינת. באדם, עודף של חומצות אמינו אלה דווקא גורם לחומציות בדם ולבריחת סידן. בעשור האחרון נוהגים להשתמש במדד חדש, PDCAAS שמשלב את יכולת הספיגה של החלבון והרכב חומצות האמינו שבו, לפי הצרכים של בני אדם ולא של חולדות. גם כאן יש להזהר ולא לחשב זאת על סמך הרכב של מזון בודד. אדם לא אוכל רק סוג מזון בודד ואיננו אמורים לקבל את כל צרכינו מפריט מזון בודד. ניתן לקבל חלק מחומצות האמינו ממזון אחד וחלקן ממזון אחר. בסופו של דבר, ברוב המזונות ספיגת החלבון היא בסביבות ה 90%. טופו, אגב נספג טוב יותר מ"בשר". אם אוכלים סוגי מזונות שונים כמומלץ, כולל דגנים וקטניות, אז אין בעייה לקבל את כל חומצות האמינו. אם תבחנו את התוצאות, תראו שאוכלי חיות צורכים בערך פי 2 חלבון מהמומלץ, שזה מאד לא בריא. אצל צמחונים הצריכה נמוכה יותר וקרובה יותר להמלצות. נדיר מאד בעולם המערבי שלמישהו יש מחסור בחלבון, פרט למקרים של אנורקסיה או תת תזונה כללית עקב בעיות כלכליות. |
קישורים נוספים: |