כשאבא היה בן חמש, היתה לו איגואנה. מדי פעם הוא היה מניח אותה ליד הכיריים, שתספוג חום בחורף האירופאי. יום אחד הוא פשוט שכח אותה שם, והאיגואנה התגלתה לאחר כמה שעות מבושלת לחלוטין. אבא בכה מאוד. אחרי כמה דקות אמרה לו סבתא (דמיינו את זה במבטא בריטי חמור): "ג'ונתן, תפסיק לבכות עכשיו. זאת רק לטאה!" ואבא ענה לה בבכי גובר - "רק לטאה? איך את היית מרגישה אם מישהו היה מבשל א ו ת י!!" נזכרתי בסיפור הזה כשראיתי את אחי הקטן מתאבל על דג זהב. הוא קיבל אותו בסוף הקייטנה, והדג שרד בדיוק חמש דקות לפני שהגיע איכשהו לרצפה. אחרי נסיונות הצלה לא מוצלחים ("ים, את במד"א, תעשי משהו") הדג ריחף לו הפוך במים, ואחי בכה. ואבא אמר - "אין מה לעשות עכשיו, ותפסיק לבכות. זה רק דג". |
קישורים נוספים: |