רפובליקת בנענע

דגים - לא מה שחשבתם
כתבה ראשונה בסדרה
מאת: יריב גלבוע 15:9 26-9-2004
בקרב הלא צמחונים נחשבים דגים למזון בריא, שמונע שבץ וטרשת עורקים. מחקרים ומידע שהצטברו מציגים תמונה הרבה פחות ורודה וקובעים כי דגים קשורים לפרקינסון, אסטמה, בעיות עצבים וזיכרון, סרטנים שונים, אוסטאופורוזיס, החלשת המערכת החיסונית וחיידקים אלימים. כמו כן, דגים הם המזון המזוהם ביותר בעולם והחומרים המסוכנים הנמצאים בהם מצטברים בגופם של אוכליהם ומשפיעים לרעה. ניתן בקלות לספק את חומצת שומן לינולנית הנמצאת בדגים ממקורות צמחיים.
מאמר זה, יסקור את הסיכונים הבריאותיים העלולים להיגרם מאכילת דגים וידון בהשגת חומצת שומן לינולנית (אומגה 3) ממקורות צמחיים.


זיהומים בדגים
בינואר 2001 פרסם מנהל המזון והתרופות האמריקני(FDA) אזהרה, כי יש לצמצם למינימום אכילת דגים על-ידי תינוקות, ילדים קטנים, נשים המתכננות להרות, נשים הרות או מיניקות. במיוחד הוזכרו כריש, דג-חרב, מקרל וtilefish-. אזהרה זו באה בעקבות דוח מיולי 1999 של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב (NAS), שהעריך שכספית מדגים גורמת בעיות עצביות ל-60,000 ילודים כל שנה(1). הזיהומים גורמים לליקויי למידה במיוחד אצל ילדים. פרט לכספית, נמצאו בדגים רמות גבוהות של ביפנילים-רב-כלוריים, דיפנילים-פוליברומטיים ופחמימנים כלוריים – שני הראשונים (בסעיף הדן בפרקינסון יורחב לגביהם) פוגעים במוח, בעור ובכבד ומסרטנים והאחרונים גורמים לסרטן ולבעיות עצבים.

ב-20.10.02 התפרסמה כתבה בעיתון האנגלי ,Sunday Herald שדיווחה (2) שמדענים מצאו שדגי סלמון הגדלים ב-350 חוות של כלובים ימיים לאורך חופי סקוטלנד הם המזון המזוהם ביותר שנמכר בסופרמרקטים האנגליים. בדיקה מעבדתית של מאות דגימות ממוצרי מזון שונים, וביניהם דגי סלמון, נוהלה על-ידי ועדת מומחים ממשלתית בשנים 1997-2001. בשנת 2001 התברר שמתוך 60 דגימות של דגי סלמון שנבדקו באותה שנה, 59 הכילו שלושה כימיקלים רעילים ממשפחת הפחמימנים הכלורידיים, המשמשים כחומרי הדברה חקלאיים: DDT,dieldrin, hexa-chloro-benzene, שריכוזם עלה בהרבה מאשר בבשר ובמזונות אחרים רבים שנבדקו. דגי הסלמון אף הכילו כמויות גדולות מאוד של דיוקסינים. גם סלמון מחוות אורגניות הכיל חומרי הדברה. כל החומרים הללו הם מסרטנים, והשילוב ביניהם מגביר את הסכנה. הזיהומים מוסברים בכך שהדגים מוזנים בשומן, תוצרי לוואי ופסולות מבעלי חיים שבעצמם מזוהמים (סלמון הוא דג טורף), ושדיוקסינים נמצאים במי החופים בגלל פליטה מתעשיות מזהמות. במחקר אחר נמצאו בדגי הסלמון הגדלים בכלובים ימיים בבריטניה גם ביפנילים-רב-כלוריים ודיפנילים-פוליברומטיים, בטווח גדול של ריכוזים (3). למשל, ביפנילים-רב-כלוריים היו בטווח של 145-460 נאנוגרם לגרם שומן. תמיד היו ריכוזי הזיהומים במזון קטנים מריכוזם בגופות הדגים.

זיהומים הם נחלת כל הדגים ולא רק דגי סלמון. בסוף שנת 2000 קבעו מדענים, בדוח שהכינו עבור האיחוד האירופי (4), כי תכולת הדיוקסין בבשר-דגים ובשמן-דגים שמוצאם מחופי אירופה גבוהה כמעט פי שמונה ממוצרים דומים שמוצאם מהאזורים הלא מתועשים, ושכמות זו גדולה כמעט פי עשרה מזו שבבשר ובביצים. בדוח נאמר שמקור הדיוקסינים הוא בתעשייה, ופרט לדיוקסינים ישנם עוד כימיקלים תעשייתיים ברמה גבוהה.

בארה"ב חושב הסיכון לסרטן שבמזונות שונים לפי 37 סוגים שונים של מזהמים הנמצאים בהם וצריכתם הממוצעת לנפש בארה"ב (5). לכל מזון חושבה רמת סיכון, לפי מדד פוטנציאל הקרצינוגניות של החומר (באיזו מידה הוא גורם לסרטן). דגים קיבלו את המקום הראשון מכל המזונות.

רמות הכספית בדמם של דייגים שוודיים היו גבוהות פי שניים מאשר באוכלוסייה הרגילה ובדמם היו גם כמויות גדולות של פחמימנים כלורידיים ודיוקסינים. התברר שרמת הכספית בדם עומדת ביחס ישר לכמות הדגים שנאכלו, כי הדייגים צרכו כמות כפולה של דגים (6). דגי המאכל של אותה אוכלוסייה נבדקו והתברר שהם מכילים כספית והם המקור הראשי לכספית במזון. ככל שהגיל עולה גבוה יותר ריכוז המזהמים ברקמות האדם.

ד"ר ניל ברנרד, ראש אגודת PCRM (רופאים למען רפואה אחראית) בארה"ב, כתב שריכוז החומרים הרעילים בגופם של דגים גבוה פי 6 מיליון מאשר ריכוזם במים שהדגים חיים בהם (7). שרשרת המזון באוקיינוסים מתחילה בצמחים מיקרוסקופיים - הפיטו-פלנקטון, שנאכלים ע"י בעלי חיים מיקרוסקופים אחרים, שבתורם נאכלים על-ידי בעלי חיים גדולים יותר ויותר. הפיטו-פלנקטון סופחים מהמים מתכות כבדות ודיוקסינים וחומרים אלה עמידים בפני פירוק. כל חוליה בשרשרת המזון מרכזת את החומרים הכימיים, ולכן ריכוז חומרי הזיהום בגופים החיים במערכת סביבתית עולה במעלה שרשרת המזון. לבעלי החיים המימיים אין מנגנונים להיפטר מחומרים אלה. החומרים שוקעים ברקמות השומניות ובכבד. פרט למזון חודרים החומרים דרך הזימים והעור. ביפניל רב-כלורי, למשל, חודר לעור ולסנפירים ונשאר בהם.

לבני אדם גורמים חומרי הדברה, דיוקסינים ומתכות כבדות לסרטנים שונים (כבמקרה הצוללנים בקישון), נזקים עצביים ומוחיים, תסמונת העייפות הכרונית, פגיעה במבנה העצם והרקמות, פגיעה בכבד ובכליות, התפתחות מחלות כרוניות, החלשת המערכת החיסונית ועוד (8).
מעט יותר ממחצית הצריכה השנתית של דגים בישראל, העומדת על 60-70 אלף טון, מגיעה מיבוא. יוסי ברכמן, האחראי על פיתוח ושיווק בענף הדגה במעגן מיכאל, אמר בשנת 1995: "הפיקוח התברואתי על דגים מיובאים הוא לא משהו" (9). כפי שאַראה להלן, דבריו נכונים גם לגבי דגים שמקורם בישראל.



זיהומים בדגי ים בישראל
אילו בדקו בישראל את הזיהומים בדגי-הים הייתה ישראל עולה ברמת זיהום הדגים אף על אירופה, כי מדינות אירופה אינן שופכות את בוצת הביוב שלהן למי הים, כפי שעושה ישראל, והן מפקחות טוב יותר על השפכים התעשייתיים המוזרמים לנחלים הנשפכים לים או ישירות לים. כמו כן, הן גובלות באוקיינוסים גדולים בהרבה מהים התיכון, כך שהזיהומים מתפזרים בהם יותר. כעשירית מצריכת הדגים השנתית בישראל (ששת אלפים טון) באה מדיג בים התיכון. ב-25.8.00 הופיעה במוסף השבת של "ידיעות אחרונות" כתבת תחקיר רחבת היקף על הדיג שמתבצע ליד פתח צינור השפד"ן, שמזרים לים ליד קיבוץ פלמחים את הבוצה שנשארת לאחר טיהור מי הביוב. הדגים נמשכים לשם בהמוניהם בגלל החומר האורגני שהם יכולים לאכול. הבוצה רעילה ומסוכנת. דייג ששמו לא נמסר סיפר: "הדגים מעולפים לגמרי, הם בקושי מחזיקים מעמד באזור המורעל הזה". צוות העיתון ראה דגים רבים במרחק כמה עשרות מטרים מפתח הצינור, חלקם גוססים. בעיתון נכתב: "בנקודת השפך דגים, בעיקר לוקוס, פרידה, ברבוניות, פלמידות ודגי סרגוס. היקף הדיג עצום. עשרות דייגים קטנים מאשדוד ומיפו מגיעים לנקודת השפך ומטילים את רשתותיהם... בנוסף לדייגים הקטנים עוברות במקום ספינות דיג רבות... וגוררות אחריהן רשת ארוכה לאורכו של השפך". הדייגים שדגים שם אינם אוכלים את הדגים מהשפך אלא מוכרים אותם לחנויות.
בבדיקת מעבדה מדגמית בדגים שנידוגו שם התגלו כמויות חריגות של מתכות כבדות: ב-8 דגים מתוך 16
נמצא ארסן ובאחד מהדגים הגיע שיעור הארסן ל-530 אחוז מעל התקן. בדג אחד נמצאה כספית פי שניים וחצי מהתקן ובדג נוסף נמצא קדמיום בשיעור של עשרים אחוז מעל התקן. ד"ר אליהו ריכטר, מנהל היחידה לרפואה תעסוקתית באוניברסיטה העברית, הבהיר: "הכספית הנה מתכת כבדה, רעילה מאוד, אשר גם בריכוזים נמוכים עלולה לגרום נזק לבריאות. היא גורמת לפגיעה במערכת העצבים המרכזית ובחושי השמיעה והקואורדינציה, ועלולה להוביל לפגיעה מוחית נרחבת. כמו כן הצטברות כספית פוגעת ברקמות המוח, בכליות ובכבד. בקרב נשים הרות קיימת סכנה לפגיעה בעובר". ד"ר אלכסנדר גלמן, מנהל היחידה לטיב דגה ומוצרי מזון בשירות הווטרינרי, קבע: "ארסן הוא חומר מסרטן שגורם לסרטן העור, הכבד, שלפוחית השתן והמעי הדק. בנוסף הוא נחשב לחומר רעיל ובכמויות מעל 30 מיליגרם הוא עלול להוביל למוות... לאדם במשקל 60 ק"ג אסור לאכול מעל 170 גרם מדג זה [הכוונה לדג שהיה בו 530 אחוז ארסן מעל התקן]. החומר גורם לנזק מצטבר".
ד"ר אהרון דותן, ביולוג ימי ומומחה לזיהומי ים, ציין: "ריכוזי הכספית ליד מוצא השפד"ן היו גבוהים הרבה יותר מהריכוזים שנמצאו בים שמול הקישון". כספית, ארסן, קדמיום, מתכות כבדות אחרות, חומרי הדברה (בעיקר פחמימנים כלוריים) ופנילים כלוריים, מצטברים בגוף, בעיקר ברקמות השומניות, וגורמים לנזק מצטבר. אפשר להעריך שארבעה דגים משפך הקישון יספקו כמות כספית דומה לכמות שמספק דג אחד מהשפד"ן או עשרים דגים מאזור אחר. משרד הבריאות, האחראי על פיקוח ודגימת מוצרי מזון בחנויות בישראל, לא גילה את הריכוזים הגבוהים של מתכות כבדות, ורמת הפיקוח הייתה "טובה" כמו רמת הפיקוח על הייבוא, כדברי יוסי ברכמן.

בישראל ישנו דיג גם באזורים מזוהמים אחרים, למשל ליד שפך הקישון וליד נמלי חיפה ואשדוד. להלן דבריו של יאיר מיכאלי, לוחם שייטת ודייג, שהעיד ב-10.1.2001 ב"ועדת החקירה בעניין ההשלכות של פעילות צבאית בנחל הקישון ומימי הסביבה על בריאותם של חיילי צה"ל שהופעלו במקום": "הדגים שאני מכרתי בשנות ה-70, המחיר שלהם היה בערך פי חמש מהמחיר של דגים שנתפשו באזור מפרץ חיפה, מבואות הנמל והקישון, כאשר מדובר בדג הסרדין או בדג הבורי, אלה דגים של מים עליונים, שאתה פשוט יכול לקחת אותם ולהריח שיש להם ריח של נפט ומכרו אותם ואכלו אותם ועד היום תופשים אותם, מוכרים אותם ואוכלים אותם. מי שאין לו כסף, כמובן".
מכל נחלי הארץ שנשפכים לים נחל התנינים לבדו נקי משפכים תעשייתיים. מפעלים מסוימים מזרימים שפכים תעשייתיים לים, כגון תעשיות אלקטרו-כימיות במפרץ חיפה. היום, יותר משנתיים לאחר החשיפה, ממשיכים להזרים את בוצת השפד"ן לים ועולם כמנהגו נוהג.



זיהומים בדגי בריכות בישראל
פעמים רבות היו הרעלות דגים מכוונות בכינרת: יש דייגים בכינרת שמשתמשים בחומרי הדברה חקלאיים כדי להשיג שלל גדול בזמן קצר ובעבודה מועטה. בדו"ח מבקר המדינה מס' 48 (ע' 110) נכתב: "בכמה דגימות ממשלוחים של דגים בשנים 1996-1994 היה שיעור הדגים המורעלים גבוה, בין 40% ל-75%... ב-1997 היה מספר הדגימות קטן מסיבות תקציביות". כלומר: כשעדיין ערכו בדיקות, יותר ממחצית דגי הכינרת היו מורעלים. ב-19.3.01, למשל, התגלו אלפי דגים מתים בדרום הכינרת, לאחר שהורעלו בלינדן, שהוא פחמימן כלורידי הפוגע במערכת העצבים (10).
דגי ימים ואגמים מתים סמוך להוצאתם לאוויר ובמקרים רבים אינם מושמים בקירור למשך שעות ארוכות. דגי נסיכת הנילוס שיובאו לישראל מקניה, אוגנדה וטנזניה, היו מוטלים שעות רבות בחום, וכדי להתגבר על כך הוכנסו הדגים לאמבטיות של חומרי חיטוי רעילים, כגון דיאזינון ואנדוסולפן. גם לאחר שטיפת הדגים נשארים חומרים אלה בדג, והאדם האוכל אותם חשוף לנזק מצטבר ולפגיעה בכבד. לאחר שהתפרסמו נתונים אלה הפסיק משרד הבריאות את יבוא הדגים ארצה (11). היבוא אושר מחדש, אך שיטת הטיפול בדגים לא שונתה.

"ייצור" דגי בריכות בישראל עומד על 18 אלף טון בשנה. מגדלי הדגים בבריכות מים מתוקים בארץ משתמשים בחומרים שונים כדי לטפל בטפילים חיצוניים שנצמדים לדגים. החומרים הנם: ירקרון, פורמלין, ברומקס, DP, דנקס 80, ומבנווט (12). שופכים את החומרים למים. שפיכת החומרים הללו למי הבריכות היא טיפול מקובל. דגים מקבלים לעתים אנטיביוטיקה, כולל דגים בבריכות ימיות (בישראל מגדלים אלפיים טון דגים בבריכות ימיות) (13). ענף הדיג מתקדם בקביעות רמת האינטנסיביות של גידול דגים (כמות הדגים לנפח נתון של מים), והצפיפות הגדולה מצריכה להגדיל את כמות התרופות. ישנן גם בריכות מים מלוחים לגידול דגי ים ובהן מקבלים הדגים טיפולים דומים. המים לבריכות הדגים ליד נחל נעמן נלקחים ממנו. נחל זה מזוהם בשפכים תעשייתיים.

מזונם של דגי הבריכות בארץ כולל כוספת כותנה מקולפת, שהיא החומר העשיר ביותר בחומרי הדברה מכל הצמחים, זבל עופות, זבל פרות, קמח נוצות, קמח בשר עוף, קמח דגים, שמן דגים, קמח הרינג, ושמן עוף. מִחזור זה של מזון גורם לכך שחומרי ההדברה, האנטיביוטיקות ושאר הרעלים יגדילו את ריכוזם בגוף בעלי החיים הרבה מעבר לריכוז שהיה מצטבר אילו תזונתם הייתה מורכבת מצמחים בלבד. כל האמור בסעיף זה נכון גם לדגים המגודלים בכלובים ימיים בארץ ובחו"ל.



הרכב תזונתי של דגים והתאמתם כמזון לאדם
דגים מכילים כולסטרול, חלבון רב ושומנים רוויים. היחס בין חומצות שומן רב-בלתי-רוויות לרוויות בדגים (14) בממוצע הוא 0.96, בעוד שבשומן תרנגולת היחס הוא 0.7 ובאגוזים הוא 6.27. ככל שהיחס גדול יותר נחשב המזון לטוב יותר מבחינת פרופיל השומנים. המשמעות לגבי דגים היא שבממוצע ישנה אותה כמות של חומצות שומן רוויות ובלתי רוויות בדגים והרכב השומנים בהם איננו טוב בהרבה מאשר בבשר עוף. בבשר עוף יש 75 מ"ג כולסטרול למאה גרם ובדגים יש בממוצע 70, כשבדג שמן כמקרל יש 90 ובסרדין משומר בשמן – 120. הם אינם מכילים סיבים תזונתיים, פחמימות מורכבות וויטמין C. חלבון הדגים מגביר את קצב איבוד הסידן מהעצמות בגלל חומציותו ויוצר עומס על הכליות. בדגים שאינם טריים ישנה כמות רבה של מלח שהיצרנים שמים לשימורם. למשל, בהרינג הולנדי 1,500 מ"ג נתרן למאה גרם, או 850-1600 במקרל, כפי שמצא כותב מאמר זה באריזות דגים במדף בסופרמרקט. דגים אינם מקור טוב ליוד, כי צריך לאכול מהם חצי ק"ג ליום, כולל הראש ובלוטת התריס שלהם, כדי לקבל את המנה היומית הנדרשת של יוד. לעומת זאת, חצי גרם עד גרם אצות מיובשות יספקו את כמות היוד הנדרשת ליום (15).
בדגים יש חיידקים מסוכנים כליסטריה וויבריו (vibrio). בשנת 2001 לקו בישראל 42 בני אדם בליסטריה, נפטרו 3 ונגרמו 2 הפלות של עוברים. חלק נכבד ממקרים אלה אירע עקב חיידקי ליסטריה בדגים, ומשרד הבריאות הורה לקצר חיי מדף של מוצרי דגים והנחה מפעלי דגים לבצע חיטוי. לאנשים רבים, בעיקר בגיל מתקדם, נגרמו נמקים ונכרתו אצבעות בגלל חיידק הויבריו (16).
דגים אינם מהווים מזון טבעי של בני אדם, כי לבני אדם אין מבנה אנטומי וכישורים של טורפים מימיים (או יבשתיים) כדולפינים או ככלבי-ים. רוב האנושות התפתחה במקומות שאינם מאפשרים אספקת דגים קבועה. טעמם וריחם של דגים לא מבושלים דוחים ורבים נרתעים מהדם. אף אחד לא אוכל דגים בצורתם הטבעית הבלתי מבושלת. בפירות, מזון טבעי לבני אדם, מושכים הריח, המראה והטעם ולא צריך לבשלם ולהוסיף להם תבלינים כדי שטעמם יערב. כפי שיפורט בהמשך המאמר, פירות מגבירים את עמידות כולסטרול LDL לחמצון, בעוד שדגים (ובשר) מקטינים אותו. לא היינו מצפים לכך ממזון טבעי, וגם לא היינו מצפים ממנו שיפחית את יכולת הקרישה של הדם, כפי שקורה מאכילת דגים. גם ללא הזיהומים בדגים אין הם יכולים להיחשב כמזון מתאים לאדם.


פרקינסון, בעיות זיכרון ולמידה ובעיות עצבים
בסינגפור נבדקו רמות הכספית בדמם של 54 חולי פרקינסון בהשוואה למאושפזים אחרים בבתי חולים. התברר שלחולי פרקינסון יש רמה גבוהה של כספית בדם. עורכי המחקר העריכו שריכוז גבוה של כספית מגביר את הסיכון לפרקינסון פי 9 (17). דגים הם המזון העשיר ביותר בכספית. נדיר שפרקינסון מופיע לפני גיל 60. אנשים הלוקים במחלה זו בגיל צעיר מפתחים אותה בדרך כלל מחשיפה לחומרי ריסוס והדברה וכימיקלים שונים. בקרב שני אנשים לפחות, שצללו במסגרת תפקידם בשייטת בנמל הקישון, אובחן פרקינסון בגיל 40 (18). ניתן לשער שצריכה מרובה של דגים שנדוגו באזורי הקישון, השפד"ן או מקומות מזוהמים אחרים עלולה "להעשיר" את האוכלים בחומרים מסוכנים ולהעלות במידה מסוימת את הסיכון ללקות בפרקינסון. ואכן, נתיחה שלאחר המוות במוחות של חולי פרקינסון (19) העלתה שביחס למוחות של גוויות "רגילות" היו לחולי הפרקינסון ריכוזים גבוהים בהרבה של חומר ההדברה החקלאי דיאלדרין ושל ביפניל-רב-כלורי מספר 153. כמו כן היו ריכוזים גבוהים מהממוצע לחומר ההדברה DDE ולביפניל-רב-כלורי מספר 180.

ביפנילים רב-כלוריים (polychlorinated biphenyls) מסומנים במקומות רבים כ-PCBs, וכך אציינם הלאה במאמרי. ישנם 209 סוגים של PCBs, והם שימשו כחומרי צינון וסיכה לשנאים וקַבָּלים, עד שייצורם הופסק ב-1977, משהתברר נזקם הגדול לחי. חומרים אלה אינם טבעיים, אינם מתפרקים ומיקרואורגניזמים סופחים אותם. דגים אוכלים את המיקרואורגניזמים וריכוזם בגוף הדגים מגיע לאלפי מונים מריכוזם במים. זה מסביר מדוע PCBs ממשיכים להוות סיכון זמן רב לאחר שייצורם הופסק. שישה מחקרים העלו ש- PCBsפוגעים בייצור הדופמין במוח – וזה הגורם למחלת הפרקינסון. PCBs פוגעים גם בחלקים אחרים של מערכת העצבים והמוח. הם מזיקים לעור ולכבד ומסרטנים. ה BBC-דיווח ב-6.6.01 שחוקרים מאילינוי מצאו שדייגים חובבים באגם מישיגן, המזוהם ב- ,PCBsשצרכו מידי שנה כמויות גדולות של דגים, לקו בבעיות זיכרון, התקשו לזכור סיפור לאחר חצי שעה ותיפקדו גרוע בלימוד מילים חדשות (20). מחקרים על הגורמים התזונתיים לפרקינסון נערכו בארה"ב, אירופה, דרום אמריקה, אפריקה שמדרום לסהרה, סין ויפן. בכולם נמצא שככל שעולה צריכת המזון והשומן מן החי, ובמיוחד כמות השומן, עולה הסיכון לפרקינסון. שומן מן הצומח לא השפיע על התחלואה לטוב או לרע (21). לפי האמור בפסקה הקודמת ניתן לשער, שהשפעת שומן מן החי היא עקב חומרי הדברה, מתכות ו- ,PCBs שהצטברו בשומן החיה או הדג, אך כפי שכותב הוכברג, "שומן מן החי נמצא מזיק בכל מקום, גם בארצות בהן ממעטים לרסס, בהן הפרות רועות במרעה טבעי. עובדה זו מלמדת שעיקר הנזק הוא בשומן כשלעצמו".

כספית גורמת לבעיות למידה לילדים, ואפילו חשיפת העובר לכספית בזמן ההיריון מזיקה: ל-917 נשים הרות נמדדה רמת הכספית בשיער, כקירוב טוב לרמתה בגוף. בגיל 7 עברו ילדיהן שישה סוגי מבדקים לתפקוד פסיכולוגי-עצבי. ילדיהן של 112 נשים שרמת הכספית בשערן הייתה 10-20 מק"ג/גרם היו בעלי ביצועים גרועים במקצת בתפקוד מוטורי, שפה וזיכרון – זאת בהשוואה לנשים שבשערן היה רק 3 מק"ג/גרם כספית (22). כמויות של 10-20 מק"ג/גרם אינן נחשבות למסוכנות, אך מתברר שכמויות כאלה מזיקות לעוברים, גם אם אינן מזיקות לאימותיהם. בכל מקרה – דגים הם המקור התזונתי העיקרי לכספית, הגם שסתימות שיניים מאמלגם מכילות אותה.
שתי קבוצות בנות 22 בני אדם כל-אחת מהאי סרדיניה השייך לאיטליה השתתפו במחקר (23) . האחת, מדרום מערב האי, שאנשיה נהגו לאכול בקביעות דגי טונה (המכילים הרבה כספית יחסית לדגים אחרים). אנשי הקבוצה השנייה (מצפון האי) לא צרכו טונה בקביעות. שתי הקבוצות לא נחשפו באופן תעסוקתי לכספית. בדמם של אוכלי הטונה הייתה רמת הכספית הממוצעת גבוהה פי 4.3 מאשר בקבוצה השנייה. לקבוצת אוכלי הטונה היו ביצועים גרועים ביחס לקבוצה השנייה בקואורדינציה פסיכו-מוטורית ובמהירות זיהוי צבעים וספרות. בתוך קבוצה זו, רמת הכספית בדם הייתה המשתנה המשמעותי לרמת הביצוע: ככל שעלתה רמת הכספית כן ירדה איכות הביצוע.




________________________________
Fish stories, The VivaVine (vegetarian issues magazine), Vol. 10, No 2, p. 6, April/May 2001.
"Farm salmon is now most contaminated food on shelf ", Rob Edwards, Environment Editor. Sunday Herald, 20.10.02.
Jacobs MN, Covaci A, Schepens P.: Investigation of selected persistent organic pollutants in farmed Atlantic salmon (Salmo salar), salmon aquaculture feed, and fish oil components of the feed. Environ Sci Technol 2002 Jul 1;36(13):2797-805.
מדענים מזהירים מפני כימיקלים רעילים בדגה האירופית", ניו יורק טיימס, הארץ, א9, 18.12.00.
Dougherty CP et al: Dietary exposures to food contaminants across the United States. Environ Res 2000 Oct;84(2):170-85.
Svensson BG. Et al: Fish consumption and exposure to persistent organochlorine compounds, mercury, selenium and methylamines among Swedish fishermen. Scand J Work Environ Health 1995 Apr;21(2):96-105.
The One That Got Away: New Seafood Regulations Come Up Short By Neal D. Barnard, M.D., and Cindy S. Spitzer.
In www.pcrm.org.
יפה האוזר: "מזונות מזיקים לבריאות", "סגנון חיים", גיליון 3, ע' 18, נובמבר 2000.
אבנר הופשטיין: "דייגים בלי רומנטיקה", "דבר", ע' 11, 16.8.95.
צפריר רינת: "אלפי דגים הורעלו למוות בכנרת", "הארץ", א7, 20.3.01.
איריס קראוז:"איגוד הווטרינרים: התרענו על הסכנה באכילת נסיכת הנילוס לפני שלוש שנים", "הארץ", א11, 5.4.99.
"חוברת מקצועית", ארגון מגדלי הדגים בישראל, ע' 80, 1999.
בועז גאון: "האם הטיפול שעוברים דגי הדניס מסכן בני אדם?", "מעריב, ע' 11, 19.11.98.
יחיאל קארל גוגנהיים: תזונת האדם, ע' 92-94, 1981.
מרדכי הוכברג: "השיטה הנכונה לבדיקת צריכת יודן", "תזונה פלוס", חוברת 52, ע' 3, אוקטובר 2002.
אפרת מילנר: "חיידק הליסטריה: יותר חולים, יותר מתים", "ידיעות אחרונות", ע' 16, 7.3.02.
ערן נבון: "הורעלה מניקוי דגים והרופאים קטעו כף-ידה", "ידיעות אחרונות", ע' 26, 26.9.00.
Ngim CH, Devathasan G.: Epidemiologic study on the association between body burden mercury level and idiopathic Parkinson's disease. Neuroepidemiology 1989;8(3):128-41.
אריאלה איילון: הקורבנות הצעירים של מחלת הפרקינסון, "ידיעות אחרונות" (מוסף רק בריאות), ע' 20-21, 15.4.02.
Corrigan FM, Murray L et al: Diorthosubstituted polychlorinated biphenyls in caudate nucleus in Parkinson's disease. Exp Neurol 1998 Apr;150(2):339-42.
http://news.bbc.co.uk/1/hi/health/1371890.stm as on 29.11.02.
מרדכי הוכברג: "דיאטה המבוססת על מזון צמחי מצמצמת את הסיכון לחלות במחלת פרקינסון", תזונה פלוס, חוברת 49,
ע' 23, נובמבר 2001.
Grandjean P, Weihe P. et al: Cognitive performance of children prenatally exposed to "safe" levels of methylmercury. Environ Res 1998 May;77(2):165-72.
Carta P, Flore C: Neuroendocrine and neurobehavioral effects associated with exposure to low doses of mercury from habitual consumption of marine fish. Med Lav 2002 May-Jun;93(3):215-24.



קישורים נוספים: