| האנשים ביפן הם כמו חייזרים. חיים בעולם משלהם, מנותקים מהמערב, ולעולם לא ממש יכבדו מישהו שאינו יפני. כל התרבות ביפן מבוססת על כבוד. לדוגמא: קידות כל הזמן, טקס החלפת כרטיסי ביקור, הבאת "מתנות" לאנשי עסקים איתם אתה נפגש (דומה גם למה שיש ברוסיה), ועוד המון מנהגים המבוססים על כבוד הדדי. היפנים אינם מביעים רגשות ולכן לא תראו יפנים מתחבקים או מספרים בדיחות אחד לשני. |
| טיסה ההגעה ליפן היא ארוכה מאד. מכיוון שאין טיסות ישירות מהארץ, אנשי העסקים נוסעים דרך הונג-קונג או דרך בנגקוק. לאחר המתנה של מספר שעות יש טיסת המשך, ומהשדה תעופה ליד טוקיו לתוך העיר צריך לנסוע עוד כשעתיים. בסך הכל, להגיע מישראל ליפן לוקח יום שלם. כדי להתגבר על הג'ט-לג (מכיוון שיפן היא 7 שעות לפני מישראל) רצוי לנסות לישון כמה שפחות בטיסה ואז נרדמים מיד שמגיעים. צד הנסיעה ביפן הפוך לשלנו (צד שמאל) ומצטרף לסינגפור, אוסטרליה, אנגליה ... |
| העבודה במשרד ביפן היא מוזרה להפליא בחברות הי-טק גדולות בהן הייתי ישנם שולחנות ארוכים. משני צידי השולחן יושבים כ-20 עובדים, והמנהל יושב בראש השולחן ומביט עליהם עובדים כל הזמן. פשוט טירוף .... כאשר המנהל שלך מדבר איתך אתה מרכין את הראש ועונה ב"כן" רפוי על כל דבר שהוא יגיד. ביפן יש הרבה כבוד לגיל ולכן הרבה מנהלים הם מאד מבוגרים (60 +). ישנן חברות יפנות בהן בשעת הצהריים ישמע צלצול של פעמון, ואז במשך 2 דקות, כולם יחדלו מעבודתם ויקשיבו להרצאה יומית (בנושא טריוויה כל שהוא) שתינתן דרך רמקולים בבניין. וכך נוצר מצב שבאמצע הרצאה אותה העברתי בחברת הי-טק יפנית הופסקתי באמצע, ההרצאה ניתנה ברמקולים ואחר כך המשכתי. ביפן מקובל לנוח במהלך היום באמצע העבודה. ולנוח ביפן משמעותו - לישון. וכך יצא שבמשך מספר פגישות או הרצאות שהיו לי ביפן האנשים שישבו מולי (לפעמים בשורה הראשונה ולפעמים מסביב לשולחן מנהלים) פשוט התחילו .... לישון! הדבר מקובל ופשוט אין מה לעשות כנגד זה. היפנים אינם מבינים דוגמאות וכך יצא שפעם אחת כאשר רציתי להסביר לחברה יפנית מה הפתרון שהחברה שאני עובד בה מציעה, השתמשתי בדוגמא של ברזים (על מנת להסביר את הפתרון הטכני למנהלים שאינם טכניים) וכך במשך שעה נשאלתי שאלות על... ברזים ! לא עזרו ניסיונותיי להסביר שזאת רק הייתה דוגמא. כמובן שאני לא צריך לציין שמיעטתי להשתמש בדוגמאות מאותו יום ואילך. ישנו טקס החלפת כרטיסי ביקור בכל פגישה עסקית. אני חושב שביפן מסרתי לפחות 1000 כרטיסי בביקור בנסיעותיי השונות לשם. בכל פעם שאתה נכנס לפגישה אתה חווה טקס "החלפת כרטיסים" עם כל משתתף. בטקס הזה כל אחד מחזיק את כרטיס הביקור שלו בשתי ידיו, אומר את שמו, קד קידה ומחליף כרטיס עם האדם שמולו. על חלק מהכרטיסים שקיבלתי אין אפילו אות אחת באנגלית. בדרך כלל רק למנהלים יש כיתוב באנגלית על צידו השני של הכרטיס שלהם. לאחר הטקס הזה, כשאתה כבר ישוב, אתה צריך לשים את הכרטיסים שקיבלת על השולחן לפניך (ולא חס וחלילה בכיס), על מנת שתראה שאתה מכבד את היושבים מולך. רצוי גם לשים את הכרטיסים של המנהלים יותר למעלה ואת הזוטרים מתחתיהם. כאשר הפגישות מסתיימות מלווים אותך האנשים שאיתם נפגשת כל המעלית (או היציאה) וקדים קידות כל הזמן עד שבעצם נגמר קשר-עין. כמובן שעל כל קידה אתה צריך להשיב בקידה. הלבוש בפגישות העסקים מאד חשוב, החל מהחליפה ועד אפילו לצבע העניבה. יש צבעים שמראים על יושר, אחרים על תעוזה, וכו'. אין לאחר לפגישות ביפן. אם תאחר רוב הסיכויים שהפגישה תתבטל. ואם בכל זאת היא תתקיים אתה תקבל נזיפה חמורה. |
| מוניות, שלטים ומסכות - חיי היום-יום ביפן ביפן מקובל שאם מישהו אינו מרגיש טוב בבוקר והוא בכל זאת רוצה לצאת מהבית, עליו לחבוש מסכה (אותן מסכות שבהן אחיות בבית חולים משתמשות). ולכן, מאד מקובל לראות ברכבת התחתית או ברחובות אנשים לובשים מסכות. את המסכות עליהם ללבוש כל עוד הם חשים לא בטוב. אין לדבר בטלפונים סלולאריים במקומות ציבוריים כדי לא להפריע לזולת. באוטובוסים וברכבות תחתיות יש שלטים האוסרים על השימוש בטלפונים. כאשר אתה נכנס לרכבת תחתית ביפן, אפילו כשהיא עמוסה אנשים, אתה נדהם מהשקט שם. אנשים פשוט עומדים (או יושבים) ולא מדברים. ברכבת התחתית, החל מהמכונה לרכישת הכרטיס וכלה בכל השלטים שבתוך הרכבת, כל הכיתוב מופיע ביפנית, ללא חס וחלילה שום מילה באנגלית. לכן, יש לדעת איך קונים כרטיס במכונה לפני שתופסים אומץ ונוסעים במטרו. כמו כן, ישנן תחנות (כמו שינג'וקו) שבהן יותר מ-6 יציאות אפשריות, ולכן חשוב לדעת מהיכן לצאת. כמעט כל השלטים בטוקיו הם ביפנית (משמע - ציורים אומנותיים). היפנים אינם מכירים ממש בשפה האנגלית או בצורך שבה. יפני שעובד בחברה בין-לאומית ידע מספר מילים בסיסיות באנגלית אבל יבין בערך 15% ממה שאתה תגיד לו. היפני אף פעם לא יראה שהוא לא מבין אותך ולכן הוא בכל מקרה יענה לך במין "הבנתי" כזה יפני על כל מה שתגיד ופשוט אין לך אפשרות לדעת מה הוא הבין ומה לא עד שהוא פשוט ישאל אותך שוב ושוב על אותם דברים שכבר הסברת (וחשבת שהוא הבין). נסיעה במוניות ביפן היא חוויה. ישנן סוגי מוניות שונים שמסווגים על סמך רמת המומחיות של הנהגים. וכך מצאתי את עצמי פעם נוסע במונית מהמלון לכתובת שאותה מסרתי בכתב יפני לנהג המונית שפשוט התחיל לנסוע ולאחר מספר דקות עצר בצד, הוציא ספר מפות ענקי וזכוכית מגדלת, ובמשך מספר דקות עבר על המפות. הנהג אינו מדבר מילה באנגלית ולכן אינך יכול להסביר לו כלום, גם אם אתה יודע לאיזה כיוון לפנות... עוד אחד מהדברים המוזרים ביפן הוא מעין מוט שנמצא ליד נהג המונית, שבעזרתו הוא פותח לך את הדלת האחורית מבלי שהוא יצטרך לצאת מהמונית. רצוי שלא לנסות לפתוח את הדלת לבד, מכיוון שהשירות מאד חשוב להם ואז הם נעלבים. כלבים הם חיות מחמד גם ביפן, אבל זה לא נפוץ (נראה לי שבערך ל-5% מהאוכלוסיה יש כלבים או בכלל חיות מחמד). חתולים כמעט ולא ראיתי שם, ובטוח שלא מסתובבים ברחובות. |
| קניות ומלונות אחד המקומות המדהימים בטוקיו הוא "אקי-אברה". זהו מרכז לחנויות מחשבים וציוד אלקטרוני המשתרע על פני מספר רחובות. המקום מאד יפה אבל לא מאד פרקטי לרכישה של מוצרי חשמל. מעבר למספר חנויות מאד מצומצם, רוב החנויות מוכרות ציוד עם תפריטים ומקשים ביפנית בלבד והמוכרים אינם מבינים ולו אפילו מילה אחת באנגלית. ברצוני להדגיש כי מוצרי חשמל הרבה יותר זולים בסינגפור והונג-קונג ולכן רצוי שלא לקנות בטוקיו. המלונות ביפן שהייתי בהם הם מהטובים בעולם. השירות ביפן הוא הדבר החשוב ביותר ולכן השירות במלונות הוא פשוט מדהים. החל מהרגע שכף רגלך יוצאת מהמונית ועד שאתה עוזב את המלון, עטים עליך כל הזמן אנשי שירות של המלון כדי לדרוש בשלומך. כל ערוצי הטלוויזיה משדרים (או מדובבים) ביפנית ואם אתה רוצה לשמוע באנגלית קיימת אופציה במספר מצומצם של ערוצים ללחוץ על כפתור מיוחד בשלט שמאפשר לשמוע את התכנית בשפה המקורית שלה (כמו לדוגמא CNN באנגלית). |
| עם האוכל הצמחוני ביפן קשה להסתדר קשה בעיקר מכיוון שהם אוכלים הכל, ומכיוון שהתפריטים ביפנית. אני הסתדרתי שם בעיקר עם אוכל הודי, - ואז התפריט בדרך כלל באנגלית, ויש תפריט צמחוני, בדרך כלל בסעיף נפרד (כך הסתדרתי בהרבה מדינות) - וגם לפעמים במסעדות איטלקיות. מכיוון שהתפריטים ביפינית ומכיוון שהמושג "צמחוני" לא ממש מדבר אליהם צריך להיזהר. לגבי צ'יפס וכו' - זאת אכן בעיה, כי אי אפשר לדעת באיזה שמן הם טוגנו. במלונות יש אוכל מכל הסוגים ולכן אפשר למצוא גם אוכל צמחוני/טבעוני - מוצרי חלב זה לא הצד החזק של היפנים. באמצע היום היו מזמינים אותי למסעדות, ואז היה איתי מישהו דובר יפנית שיכל לבדוק בשבילי בדיוק מה יש באוכל. לא ראיתי שום מודעות לטבעונות ביפן, אבל יתכן שפשוט פיספסתי, או שזה קרה לאחרונה (הייתי שם פעם אחרונה לפני שנה וחצי). יפן מוזרה ולהגיע לשם פעם אחת בשביל החוויה אכן שווה. |
קישורים נוספים: |