| רוב הפעילויות האנושיות פוגעות לצערנו בסביבה במידה זו או אחרת. קריאת עיתון, למשל, כרוכה בכריתת עצים לייצור נייר העיתון. ניתן לקרוא פחות עיתונים או לקרוא באינטרנט, אך אכילה היא פעילות הכרחית לחיים. הפקת מזון גובה מחיר כבד מהסביבה, מחיר שהיה יכול להיות נמוך בהרבה אילו חקלאות חיוֹת לא הייתה קיימת. ניתן לחיות ללא מזון כלשהו מן החי, בפרט ללא בשר ודגים, כפי שמוכיחים צמחונים וטבעונים רבים, ובבריאות טובה יותר. מרכיבי "חלבון מלא" נמצאים בכל מזון צמחי, והרכיב היחיד שחסר בתזונה מן הצומח הוא ויטמין B12, שגם אוכלי בשר רבים סובלים מחוסר בו: ל-40% מהאוכלוסייה בישראל יש רמות נמוכות בלבד של ויטמין זה [1], למרות שצריכת הבשר בישראל היא מהגבוהות בעולם. פרט לנזקים הבריאותיים ממזון מן החי ופרט לסבל החיות המומתות ישנן גם השפעות שליליות רבות של תעשיות המזון מן החי על הסביבה, שחלק מהן יפורט להלן בקצרה. |
| יעילות נמוכה מאוד בהפקת קלוריות מזוניות ממשאבי מים, אנרגיה וקרקע אהרון בונדי, פרופסור למדעי בעלי החיים מהפקולטה לחקלאות ברחובות, פירט בספרו "הזנת בעלי חיים" (הוצאת י.ל. מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 1992 מהדורה שניה) בע' 607 את היעילות האנרגטית המתקבלת ממזונות שונים המופקים מבעלי חיים במשק החי. הכוונה היא ליחס בין מספר הקלוריות הנמצאות במזון לבני אדם המופק מאותם בעלי החיים לעומת כמות הקלוריות שקיבלו בעלי החיים במזונם. הנצילות של בשר בקר וכבשים (חיות מעלות גירה) היא 3%. נצילות הבקר היא הנמוכה ביותר בגלל תקופת הגדילה הארוכה של הבקר, תקופת הריון ארוכה, מערכת העיכול הגדולה של מעלי הגרה שאינה אכילה לאדם ומנצלת את המזון בשיעור נמוך ביחס לעופות. רק 60%-50% מהחיה השלמה אכילים לאדם, כי השאר הם מערכת עיכול, עור, עצמות, גידים, סחוס, שומן, מוח וכיוצ"ב. נצילות הקלוריות בתרנגולי הודו היא 9%, בשר עוף 11%, חלב 17%, ביצים 18%. ההערכה המקובלת היא שבממוצע מתקבל ממזון מבעלי חיים שביעית מהקלוריות שניתנו להם במזון. בספרו "יהדות וצמחונות" [2], מביא ריצ'רד שוורץ את הנתונים הסטטיסטיים הבאים, הנכונים לסוף שנות ה-70: 1. עדרי הבקר של העולם צורכים מזון שערכו הקלורי מאפשר להזין 8.7 מיליארד בני אדם. 2. 220 מליון אמריקנים צורכים מזון (לרוב בגלל צריכת יתר של מזונות מהחי), שניתן להזין בו כמיליארד אנשים בארצות העניות. 3. אם האמריקני הממוצע היה מוריד צריכת בשר ועוף ב-10%, למעלה מ- 12 מיליון טון גרעינים היו מתפנים לצורך הזנת בני אדם רעבים - דבר שהיה מספק מזון ל-55 מיליון אנשים בשנה (התחשיב מבוסס על צריכה יומית לאדם של 2000 קלוריות ועל 330 קלוריות ל-100 גרם גרעינים). בינתיים צריכת הבשר הממוצעת לנפש בעולם רק עלתה. מפעם לפעם פורצות מגיפות בקרב בעלי החיים במשקים, כגון מחלת הפרה המשוגעת, שבעטייה הומתו כ-5 מיליון פרות בבריטניה, שפעת העופות בהונג קונג ובישראל ומחלת הפה והטלפיים. מטפלים בכך באמצעות המתת החיות הנגועות וקבירת גופותיהן. למותר לציין שמגיפות כאלה לא נכללו בחישוב של אהרון בונדי, והנצילות בפועל נמוכה יותר מנתוניו. חלק ממזונן של החיות מגיע מפסולות תעשייתיות וחקלאיות, כגון הזנת פרות בצואת תרנגולות, בכוספת כותנה (פסולת זרעי הכותנה) ובקש של צמח החיטה, והזנת תרנגולות בקמח עצמות שהופק מפרות. אולם מדובר בחלק זניח, כי ערכו הקלורי של גבעול החיטה היבש הוא זעום, והוא חלק משני וטפל במזון הפרות. |
| בזבוז שטחים חקלאיים לפחות 70% מהמזון המגודל בארה"ב מגיע לבעלי החיים בתעשיית המזון. באירופה השיעור פחות במעט ומהווה כ-66% [3]. נתונים אלה אינם כוללים את כמות המזון הגדולה שמכלים בקר וצאן בשדות מרעה טבעיים. 66% אלה נותנים לאדם בקלוריות במזונו את החלק השביעי ממה שיכלו לתת אילו היו מוזנים ישירות - 9.5%. חישוב מהיר מעלה שמספיקים 43% מהשטחים ומהמים של גידולי השדה המנוצלים למזון לבני אדם ולבעלי חיים כדי לספק אותה כמות מזון לבני אדם, אם בני אדם יוותרו על מזון המופק מן החי. חישוב זה אינו כולל כמובן גידולים שאינם למזון, כגון כותנה ופרחים שמהווים כ-6% מהגידולים בעולם, ומטעים, שמשמשים להזנת בני אדם בלבד. במילים אחרות – ללא חקלאות בעלי חיים ניתן היה להסתפק במחצית מהשטח החקלאי הקיים. חקלאות צמחים מזיקה לסביבה. שטח חקלאי בא במקום שטח בור. הסבת קרקע לשימוש חקלאי הורסת את הצמחים שגדלו בה והורגת את רוב בעלי החיים הקטנים ששוכנים בה (כמו חרקים, תולעים, מכרסמי קרקע וחולדים). צמחי הבר הם תחילתה של שרשרת מזון ומשמשים מאכל לחרקים, לציפורים לאוכלי עשב ולשאר החיות הניזונות מחיות ומחרקים, ובהעדרם מתערערת השרשרת האקולוגית. צמחי התרבות מזינים במידה פחותה וחומרי ההדברה שבהם קוטלים חרקים ושאר בעלי חיים שניזונים מחרקים, כגון ציפורים. השימוש האינטנסיבי בדשנים גורם לכך שהחנקות שבדשנים תגענה למי התהום ותזהמנה אותם. רוב הדשנים מיוצרים במפעלים כימיים בתהליכים עתירי אנרגיה ועתירי זיהום. חומרי הדברה גורמים למותם של בעלי חיים, מזהמים את מי התהום ונשטפים בנחלים לאגמים. דברים אלה נכונים, אם כי במידה פחותה, גם לחקלאות אורגנית. |
| בזבוז מים בגידולים צמחיים למזון בעלי חיים מים הנם המשאב הבעייתי ביותר בעולם. עבור גידול 1 ק"ג חיטה דרושים 1,200 ליטר מים בישראל (במדינות אירופאיות כ-1000 ליטר). פרה מבוגרת צורכת ביום כ-23 אלף קלוריות שהן שוות ערך ל-7 ק"ג חיטה, או 8.4 מע"ק מים ביום אחד (8.4 טון מים) לשם מזונה בלבד. אילו הקלוריות שבמזונה של הפרה היו נאכלות ישירות לא דרך חלב הפרה היו נחסכים כל יום 7 מע"ק מים שהושקעו בגידול הגרעינים למזון הפרה. חישוב זה אינו כולל כמובן את מי השתייה של הפרות ומים לצרכים אחרים, כגון שטיפת הרפת ומתקני החליבה. אלן דרנינג (Alan Durning), חוקר במכון WorldWatch, חישב שק"ג אחד של אומצה מבשר בקר שגודל בשטח האכלה (כלומר לא במרעה טבעי) עולה 20 מע"ק מים (אנרגיה השווה ל- 7.5 ק"ג בנזין), ו-35 ק"ג של סחף קרקע. יותר ממחצית שטחי הגידול באמריקה הצפונית זרועים במזון למשק החי ויותר ממחצית כל המים הנצרכים בארה"ב מופנים למזון למשק החי [5,4]. אותו נתון נמסר גם בכנס בינלאומי, שנושאו חקלאות תחת אילוצי מים, שנערך בסקרמנטו, קליפורניה ביולי 2003: "כדי לגדל סטייק אמריקאי במשקל 300 גר' יש צורך ב-6,000 ליטר מים" [6] אלופי צריכת המים העקיפה הם האנשים שאוכלים דגים המגודלים בבריכות. וועדה מקצועית של ארגון מגדלי הדגים הגיעה למסקנה שכמות המים הדרושה ל"ייצור" ק"ג דגים עומדת על 17 מע"ק (17,000 ליטר) בממוצע. לגידול אמנונים הכמות אף מגיעה ל-20 מע"ק לק"ג [7]. אם נוסיף לכמות זו את המים שמושקעים בגידול מזונם של הדגים נסיק שכל ק"ג של דג מבריכה עולה בממוצע 24 מע"ק מים – כמות מים השווה לשמונה חודשי צריכת מים של משפחה בת שתי נפשות שצורכת שישה מע"ק בחודשיים. תזונה המבוססת על צמחים בלבד דורשת כ-1,350 ליטר מים לאדם ליום, אך תזונה עשירה במזון מן החי, כמו זו הנהוגה בארה"ב דורשת 18,000 ליטר מים לאדם ליום - פי 13. |
| זיהום מי תהום מפרשי חיות המשק גידול חיות למאכל מזהם את המים יותר מכל תעשייה אחרת. משקי בעלי החיים בארץ (לא כולל משחטות) מייצרים כ-3 מיליון טונות שפכים ופסולות בשנה. משקים אלה ברובם אינם מזרימים את שפכיהם למערכות ביוב מוסדרות ואינם מטפלים בפסולת שלהם באופן ידידותי לסביבה. בארץ כ-110,000 פרות חולבות (נכון לשנת 2005), שמייצרות בהערכה גסה מעל 300,000 טון צואה ושתן בשנה, כמות השקולה לזו ש"מייצרים" כל תושבי המדינה. כל פרה מפרישה כמות צואה ושתן של כ-40 נפשות [8]. במקומות רבים אין סידורי ביוב נאותים, דבר הגורם לנזקים למי התהום ולזיהום נחלים (במיוחד ברמת הגולן). גם במקומות בהם יש סידורי ביוב, ההשפעה הסביבתית רעה, כמו לגבי כל ביוב. דו"ח מבקרת המדינה מ-1998 קבע שפעילות חקלאית, במיוחד של רפתות ולולים, היא גורם חשוב בזיהום מי התהום. במסגרת ה"רפורמה" ברפתות שהחלה בשנת 1999 ומסתיימת ב-2006, בחלק מהרפתות הוסדר הטיפול בפרש ובשתן הפרות, כך שלא יוזרם ישירות לאדמה או לבורות ספיגה, אך ברוב הרפתות המצב ממשיך להיות כשהיה: המבקרים ברפתות הרבות של מושב היוגב שבעמק יזרעאל יוכלו לראות כיצד פרש הפרות יוצא מחלק מהרפתות וגולש לאורך ערוגות בשדות למרחק של יותר ממאתיים מטר מחלק מהרפתות, עד כדי כך שקשה לעבור את הערוגות במרחק זה ברגל בלי להתלכלך (התנסות אישית, נכון לאפריל 2006). לפני איסור בג"ץ על פיטום אווזים, שפכים המגיעים מלולים של אווזים (אווזיות) היו מקור זיהום משמעותי של נחלים ומי תהום. הבעיה הייתה חמורה במיוחד במושב בן זכאי הסמוך לעיר יבנה, שם פעלו כמה אווזיות. שפכי אווזיות מכילים זיהום אורגני רב והם עלולים להעביר חיידקים גורמי מחלות אל מקורות מים. באוגוסט 2000 הורשע בעל אווזיה במושב עזריה בהזרמת שפכים, שחלחלו אל נחל גזר וסיכנו מי תהום באזור, בעבירה על חוק המים [9]. |
| משחטות מזהמות מים בישראל נשחטים מדי שנה כ-140,000 ראשי בקר, מהם רק 55,000 בבתי מטבחיים מוסדרים וכ-150 מיליון תרנגולות [10]. משחטה מייצרת כמות גדולה מאוד של פסולת אורגנית, המורכבת מדמם של בעלי החיים הנשחטים, מהפרשותיהם, מאלה שנפסלו בבדיקה וטרינרית ומחלקי גוף בלתי אכילים. להלן מספר מילים שנכתבו על משחטת "הוד חפר" שנמצאת בעמק חפר: "הביוב זורם לנחל אלכסנדר וכולל מזהמים אורגניים, שומנים, דם ופסולת. "הוד חפר" לבדו מזרים ביוב שהעומס האורגני שלו שקול לזה שמייצרת עיר בת 100 אלף תושבים" [11]. ביוב של משחטה קשה לנטרול הרבה יותר מביוב רגיל בשל הכמות הגדולה של חומר אורגני שבו. כך למשל, התקבלה החלטה שיוקם מכון טיהור מיוחד למשחטת "עוף הגליל" בקריית שמונה [12]. פירושו של עומס על מתקן לטיהור ביוב הוא שהביוב לא יהיה ניתן לטיהור עד לרמה הנדרשת ממי קולחין לשימוש חקלאי, ומי הביוב שלא ניתן להשתמש בהם יוזרמו ממתקן הטיהור לים במקרה הטוב, ובמקרה הרע לנחלים ולמי התהום. המלח הרב שממליחים בו את הגופות של החיות שנשחטו כדי לספוג את הדם מקשה על טיהור המים. המשחטות גורמת למטרדים סביבתיים נוספים: רעש, זיהום אוויר וריחות. |
| אנרגיה מכלל חומרי הגלם להפקת אנרגיה בארה"ב (בנזין, פחם, גז), כשליש משמש לגידול בעלי חיים למאכל. האנרגיה הנדרשת לייצור הקלוריות של המזון, הנשרפות על ידי אוכל בשר לשם הליכה למרחק כלשהו, רבה יותר מהאנרגיה הנדרשת להסעתה של מכונית ממוצעת לאותו מרחק. 10 קלוריות של נפט גולמי מייצרות קלוריה אחת של אנרגיית מזון בדיאטה אמריקאית ממוצעת. אם כל מצבת הנפט שבעולם הייתה מנוצלת להזנת האנושות בתפריט אמריקני טיפוסי, כל הנפט שבעולם היה אוזל תוך 13 שנה. הדורות הבאים הם שיסבלו כנראה ממחסור באנרגיה עקב הצריכה המופרזת שלנו. |
| בירוא יערות באמריקה הדרומית, ובמיוחד באגן האמזונס בברזיל, נהרסים יערות הגשם הטרופיים כדי לזרוע בשטחים שנהרסו צמחים שישמשו להזנת בקר, שאת בשרו מייצאים בעיקר לעולם העשיר. בכל דקה נהרס שטח בגודל של שבעה מגרשי כדורגל. עבור סטייק קטן במשקל 110 גרם יורדים לטמיון 5 מטרים מרובעים של יערות גשם. באיזור הטרופי, במיוחד בדרום אמריקה באגן האמזונס, היערות אינם מתחדשים ולאחר 3 שנים כבר אי אפשר לגדל על הקרקע גידולים, והיא נשארת חרבה. מסיבה זו יש להשמיד עוד יער למען גידול הבקר, וכך במעגל שאין לו סוף. |
[1] http://nutrition.tufts.edu/conferences/childhood/folateb12/mabatkaluski.pdf SCHWARTZ, H. RICHARD: JUDAISM AND VEGETARIANISM, EXPOSITION PRESS [2] SMITHTOWN, NEW YORK, 1982. Ed Ayres, Beyond 2000 Will We Still Eat Meat?, TIME Magazine, 8.11.1999 [3] [4] פיטר זינגר, "שחרור בעלי החיים", ע' 204, הוצאת אור-עם, 1998 [5] Alan Durning, Ecological Wakes: The Story of Six Everyday Objects (Seattle: Northwest Environment Watch, 1994) [6] דליה טל: "6,000 ליטר מים כדי לגדל סטייק במשקל 300 גרם", גלובס, 20.7.03. [7] "דיג ומדגה בישראל", כ"ט, יולי 1996, ע' 83) [8] ענב אורן ושלמה קפואה: "הטיפול בשפכי בעלי חיים", מים והשקיה, גליון 354 אפריל 1996. [9] צפריר רינת, "הארץ", 15.9.00 [10] טלי ברזילי-זוננפלד, "בלי שום תוספות", מעריב (מוסף עסקים), 15.11.99, ע' 9. [11] ידיעות אחרונות,21.9.93 יצחק בר-יוסף, מוסף "סביבה", ע' 7. [12] דליה טל, "ויוונדי תבנה מתקני טיהור שפכים לבז"ן ולמשחטת עוף הגליל", "גלובס30.1.01 ע' 6. |
קישורים נוספים: |