בסוף ספטמבר טסתי לאירלנד וטיילתי שם שלושה שבועות בקירוב. כל הטיול התנהל כשלגבי תיק בסדר גודל של ילקוט בית ספר והוא מלא עד אפס מקום בדברים שנרטבו שוב ושוב.
העניין הקולינרי לא תפש מקום מרכזי שם, שכן אכלתי כל הזמן כמעט בדרכים והתקיימתי מקניות בסופרים ומכולות מקומיות ומארוחות משותפות באכסניות, ולפעמים מאוכל שהורכב ממצרכים שמטיילים משאירים לעמיתיהם בארון המיועד לכך באכסניות.
ביליתי הרבה בפאבים ושמעתי די הרבה מוזיקה מקומית אותנטית. בפאבים אין כל כך מה לאכול, לרוב רק סנדביצ'ים וגם הם רק עם צ'יז או חזרזירים. חייתי על מה שנשאר לי מהקטניות, על פסטה ועל ירקות ופירות שקניתי בדרכים.
בתמונה: שמורת צבאים אדומים - זיכרו אסור לאכול אותם!
מבמט ממאונט טורק בדרום אירלנד, שמורת קילרני. מבט צפונה על חלק ממסלול רינג אוף קרי ועל אגם פנימי ברכס של ההר הגבוה באירלנד.
|
בדומה לאנגליה המחירים יקרים אבל הרבה פחות וגם באופן יותר ממוקד. כך למשל קניתי פעם בכפר סמוך לחוף הצפון מערבי גמבה, שהתברר שעלתה לי יורו אחד תמים ושלם, והיא אפילו לא הייתה כ"כ גדולה ויפה.
היינו קונים, אני וחבר אוסטרלי שפגשתי, מנה כפולה של פירות ירקות, גם בשביל סוסים חמודים ומסכנים שעמדו בדרך בין גדרות האבנים העתיקות בגשם שוטף עם ראש נפול וזנב נוטף. הוא די אהב גזר, הסוס בדולין, וגם תפוח, אבל לוקס חבר שלי אכל לו חלק ממנו בדרך.
ביליתי אמנם מספר ימים במנוחה בערים שבהן היה נוח לקנות במרכזי קניות, אבל לא זכור לי שאכלתי במסעדה או במקומות למזון מהיר. ישנן אפשרויות רבות שאני משוכנע שמתאימות בקורק גולווי ודבלין בהן ביקרתי, אבל היו לי פעמים, יחסית עגומות, שבשעות לא נוחות, מוקדם בבוקר יום א' או מאוחר בליל בפאב שכוח אל, הסתפקתי בחטיפים מלוחים או חטיפי בריאות למיניהם -שגם מהם יש כמה סוגים לא טבעוניים.
בתמונה: סוס בעיירה הצפונית אוטררד - לא הסוס מהסיפור, אבל אחד הימי שמש היחידים שראיתי באי.
|
