| אוקיי. כל הסיפור החל בסוף חודש יוני דאשתקד כשהמראתי מארצנו הקדושה לכיוון הניכר. אם להיות יותר מדויק, ניכר - בריטניה. המטרה הראשונית והכללית הייתה שאין מטרה, אבל כמו בחיים, גם כשאין מטרה צריך לאכול - אז עובדים. ויש באנגליה הרבה מה לאכול, אפילו לטבעונים, ויש באנגליה גם הרבה כסף שניתן להרוויח אותו. |
| קבוצת חמדנים בע"מ ובכן, העבודה שלי כבר התארגנה בישראל על ידי קבוצת חמדנים בע"מ, שמארגנים קבוצות כאלה, קטנות יותר ודלות אמצעים, ומעודדים אותם למכור למקומיים את תוצרתם המגוונת והמיובאת ברחבי הממלכה על ידי תמריצים שונים, שהעיקרי שבהם הוא מה שמכונה לירה סטרלינג או פאונד או ליטר או קוויט. בכל אופן, התארגנו קבוצה של 7 א\נשים, מתוכנו שתי צימחוניות והתחלנו לנדוד באנגליה. היינו בברמינגהם, נוטינגהם, קלבדון, בריסטול, בלקפול, פרסטון, פליטווד ולידס. שהינו בעיקר בנוטינגהם ולידס. מכרנו ציורי שמן מקוריים, מעין רפרודוקציות שנעשות, איך לא, בסין, בסדנאות לייצור יותר מאסיבי משל צייר יוצר רגיל ובעל שם, אני מדמיין לעצמי. בכל אופן גם זה בלבד סוגיה לא הכי פשוטה. חיינו כמו כל חיי קבוצה אחרת כלשהי. זה היה אמנם לטווח קצר [בסביבות חודש כי סגרו לנו את הצוות] והיינו די זרים בהתחלה, אך עם זאת הפתיעו אותי לטובה ובמהלך הקניות מהקופה המשותפת ההתחשבות בי והלקיחה בחשבון הייתה ניכרת ומובנת מאליה והסתבר שעיקר החשש שלי היה רק שלי. כלומר חששתי לבקש ולהתבטא יתר על המידה כשלא ראיתי בכך הצדקה של ממש. הגיבוש בינינו היה מוצלח מאוד וכנראה מוצלח מדי לטעם הבוסים, שסיימו את הסאגה הזו די מהר ופירקו את הצוות לכל רוח באמתלת אי כדאיות עסקית בשל הקירבה בינינו ומחסור קל בקיצוניות של רמת החמדנות והאטרף של העבודה, שהובילו לפרודוקטיביות פחותה מן הנדרש. |
| קניות הקניות שלנו התנהלו בד"כ בסופרים העצומים שנמציאם בכל מקום באי, או בשלוחותיהם האקספרסיות. בין החברות הגדולות ביותר - חברת אסדה (ASDA), סיינסבוריס (SAINSBURY) וכן טסקו (TESCO). אלה הן החברות העיקריות, אך ישנן עוד מספר מהן באיזורים הפחות מרכזיים. כל אחת מהרשתות הנ"ל מייצרת בעצמה מוצרים. רוב המוצרים באסדא וסיינסבוריס הם מותג של החברה, בטסקו זה קצת פחות נפוץ. כך שהמוצרים מסווגים הרבה פעמים לפי איכות ומובדלים בצבע ובמחיר ובמיקומם בחנות. גם בחנויות הפחות עצומות המגוון ענק וכן טווחי המחירים [סיינסבוריס למשל מפעילה ליין שנקרא בייסיקס ומכיל מוצרי בסיס מכל התחומים ונמכר במחיר מצחיק, אם כי באיכות שיש להתפשר למענה] אפשר למצוא בחנויות הללו מגוון רחב מאוד של ירקות משומרים ובראשן ה"בייקד בינס" המפורסם והמצויין, ועוד המון סוגי שעועית וירקות תרמיליים שלא נמצאים בישראל. המגוון רחב מאוד, גם בתחום הקטניות והדגנים, והמחירים נוחים מאוד, בד"כ מתחת לפאונד אחד לשקית של חצי קילו. מאפים קצת קשה למצוא בלי ביצים וחיפוש אחר שוקולד בלי חלב לא מותיר הרבה מבחר. שוב, אחד היתרונות הוא המבחר - ניתן למצוא בסופרים מוצרים שבישראל יימצאו רק בחנות טבע, אך זה שונה מסופר לסופר ואפילו מאיזור לאיזור באנגליה. כל מקום משקיע יותר בתחומים קצת שונים, אולי בהתאם למשוואה הפשוטה של ביקוש. כחלק ממדיניות מדרג האיכויות ניתן למצוא מחלקות שלמות של מוצרים אורגניים, המחירים אמנם גבוהים מאוד אך מוצעת תוצרת מקומית בעיקר, בכמות מפתיעה בגודלה ואורגאנית כאמור. מחירי הפירות והירקות מופקעים לחלוטין, במיוחד בלונדון. ישנם סוגים שפשוט לא צרכתי משך כל התקופה הזו בגלל המחיר המטורף. המצב בכל זאת מאפשר קנייה, כי מוצעים הרבה מבצעים על פירות וירקות שתוקף שיווקם עומד לפוג [הקניות היו מאוחר בלילה בד",כ וגם בסוף היום יש הנחות משמעותיות], וכן יש את המקומות המסוימים שיותר זולים. וכפי שציינתי, המבחר והמגוון העצום מאפשר תימרון בין מחירים. עגבניות, למשל, נכללות ב"בייסיקס" וגם בוטנים, ולפעמים כמה מיני פירות הדר. הסופרים מציעים מגוון גדול של אוכל מוכן, לא מוקפא או משומר אלא למאכל באותו יום או בטווח של יום יומיים, כנראה לאנשים עובדים בעיקר. בין אלו יש מגוון נחמד לטבעונים, כמו מיני אטריות ברטבים, קוסקוס עם ירקות וחומוס וסלטים מזרחיים [החומוס, אם הוא לא ישראלי או לבנוני, די מזעזע ברובו, גושי וחמוץ כזה]. |
| לאכול בחוץ ארוחות קבועות לא ממש היו לנו וחזרנו די מאוחר מן העבודה אבל היו בנמצא מוצרים שמתאימים לי והיה קל יחסית. כשאכלנו בחוץ מצאנו הרבה מזנוני מזון מהיר מזעזעים, אבל מגישים שם פשוט הכל, כולל כמה מנות צמחוניות וטבעוניות שבד"כ סובבות סביב המבורגר טבעוני עם צ'יפס וכדומה. ההמבורגר נוטף שמן וחוץ מפעם אחת היה תמיד מזעזע, עשוי עם ירקות ותפוחי אדמה ומרגישים שהכל היה קפוא. אבל תמיד יש את הבייקד בינס וכמה סלטים נחמדים, וצ'יפס לא רע יש כמעט בכל מקום שמציע אוכל. האפשרות הצמחונית לעיתים עלובה למדי, אך לרוב מספקת [יחסית לג'אנק פוד]. בסאבווי למשל מציעים כריכים נחמדים עם מגוון ירקות טריים ורטבים, ואפילו כמה קציצות סויה שאני לא בטח שכולן טבעוניות.כמו כן, עכשיו צצות לרוב מסעדות סיניות, יפניות ותאילנדיות, ובהן יש מבחר. |
| נחזור אלי קצת החיים בדירה עם הקבוצה הנוכחית היו די נוחים; כפי שרמזתי, הקבוצה של לידס התפרקה ואני המשכתי לשבוע נוסף בבלקפול. הקבוצה שם הייתה די שסועה, עם טיפוסים פחות מוכנים להבין, ואני הייתי במעמד של חדש והם וותיקים. הייתה שם 'צמחונית' אחת שהייתה אוכלת כמעט כל יום דג, ומעבר לזה השהות הקצרה שלי שם הסתכמה בפחמימות בערך. נמאסה עלי העבודה הזו ונמאסה עלי חברת האנשים הללו ומקץ שבוע ההתראה מראש נשאתי מיטלטלי ושמתי פעמי ללונדון. |
| לונדון בלונדון הצלחתי להסתדר ולמצוא דירת מעבר עוד באותו היום. שהיתי בה שבועיים. רוב השוכנים בה היו ישראלים וארמנית אחת. כדי לחגוג את הגעתי אכלתי במסעדה תאילנדית בצפון מזרח העיר east finchly אגרולים נחמדים, ממולאים בכרוב ושאר ירקות, חתוכים דק עם רטבים נחמדים, ועוגת בוץ מאורז [צורה כמו של עוגת שעשו מחול ע"י הפיכת הדלי, רק עם אורז]. בלונדון ישנה שכונה שמזוהה עם יהודים וכיום גם עם ישראלים ונקראת גולדרס גרין. חלק מן השדרה הזו כולו מסעדות ישראליות או של יהודים וכשרות לחתולין. בסמוך לחנות סטימצקי בחצי הדרך מהטיוב סטיישן לשכונת 'הנדון' יש מסעדה סינית שמתנוסס עליה שלט בעברית שאומר "ללא מוצרים מן החי". לא יצא לי לאכול שם אבל בסמוך יש גם חומוס ישראלי בשם 'פיתה' ועוד כמה מקומות נחמדים. שהיתי בלונדון קצת יותר מחודשיים. עבדתי בחנות צעצועים וכל מיני דובונים וכריות בפינשלי רואד, קרוב למרכז לונדון אך קצת צפון מערבי. הייתי מתחיל לעבוד ב-12 בצהריים ומסיים בסביבות 11 בלילה. את הקניות שלי הייתי עושה בסיינסבוריס שהיה בקומפלקס בו עבדתי, ולכן רוב הדוגמאות הן משם, למרות שבתחילת דרכי בלונדוןשביקרתי רבות גם באסדא, שאותם אין כ"כ בלונדון, ובטסקו. בטסקו יש מגוון רחב של קטניות ולחמים ובסיינסבוריס יש יותר מכל השאר :) חלב סויה הוא מוצר זמין מאוד באנגליה ומחירו נע בין 60 ל-90 P. תעשו חישוב לבד, אני סיימתי עם מתמטיקה. תמיד קיימת אופציה ממותקת קצת יותר יקרה. באסדה זה נחמד, כי זה עם תוספת מיץ תפוחים אבל בכל זאת הלכתי על הרגיל בד"כ. הייתי מכין לעצמי בשעות הבוקר בדירתי החדשה והמאובזרת ארוחת קטניות די דלה, אבל כל יום משהו אחר, עם ירק או שניים ופרי, לפעמים עוגיות ואולי קצת חומוס. הכנתי לעצמי חומוסים ועדשים שעוד הבאתי מהארץ וגריסי פנינה עם עגבניות ועוד כמה סוגים שאני לא זוכר. קרו מקרים שאיחרתי ולא הכנתי או שהייתי עוד רעב ואז הייתי קונה מהארוחות המוכנות בסיינסבוריס או סתם מתפטם מאיזו מנת צ'יפס. חיי הפנאי שלי בלונדון לא היו כ"כ רחבים אבל הייתי מסתובב יום או יומיים בשבוע ופשוט מתייר ומטייל. הפאבים נסגרים בסביבות אחת עשרה, כך שלא תמיד יצא לי לשבת בהם, אך ביקרתי בהמון מקומות מכל הסוגים, גם התיירותים והקצת יותר צעירים ומחתרתיים. הייתי מבלה די הרבה באיזור שמכונה קמדן טאון. זהו מרכז רובע די מוזנח, עם שוק פיצ'יפקס במחילות עצומות וקצת מפחידות שכל הזמן מציעים לך לקנות בדרך סקאנק [סוג קצת כימי של גראס]. יש שם כמה רחובות שמזוהים עם פנקיסטים, ובאמת יש שם הרבה כאלה, ויש שם אוכל בזול, לא איכותי ברמה חריגה, אבל המון אופציות טבעוניות, מאכלים מהמזרח הרחוק בשפע וכן פלאפלים וחומוס וכאלה קצת יותר איכותיים. |
| צמחונות וזכויות בעלי חיים מצאתי מספר פעמים באוטובוסים באיזורים האלה [קמדן טאון,קנסינגטון, סוויס קוטג' ואפילו במרכז העיר] פליירים עם הסברה על צמחונות או הזמנה לאירועים, אותם נצרתי ושמרתי גם דרך תלאותי הגשומות באירלנד בשביל הפורום הנכבד שלנו ולהנאת יושביו ויושבותיו ויושב ראשותיו. יום אחד נסעתי לתומי באוטובוס לכיוון קמדן טאון ולפתע, סמוך לקנסינגטון האיי סטריט, הבחנתי בהפגנה זועמת שצעקה בקול "סטופ ד'ה אוקספורד אנימאל לאב". ירדתי בתחנה הבאה והצטרפתי אליהם ואף כובדתי בשלט שהופנה לעבר העוברים ושבים והאוטובוסים החולפים. הבניין היה בניין משרדים מוניציפלי שמימן את המעבדה. בהפגנה נכחו כמה עשרות אנשים ויצא לי לשוחח עם שתיים מהמארגנות. סיפרתי להן על מקבילותיהן בישראל ועל הדרך בה דברים מתנהלים, ממעט המידע שהיה ברשותי בענייני ניסויים. ומסתבר ששמעו שם על חוות מזור וקצת על פעילות בישראל. נשארנו בקשר קצת ועודכנתי על פעילויות בSMS- מבחורה נחמד בשם אמה, שהיא אחת המארגנות של הקבוצה הזו [אחת מיני קבוצות רבות כפי שהפליירים מראים]. |
קישורים נוספים: |