דבר ראשון. כוסמת נורא קלה להכנה ואין שום צורך להשרות אותה, אם כי מומלץ לשטוף... תמיד המים מקבלים גוון של שטפונות בין הרי יהודה  הכמויות מספיקות לבערך 4 אנשים או חיות אחרות. אוקיי, גירסא א` או גירסא דינקותא, כי זו הראשונה ששמעתי עליה: הכמות שאני משתמש בה היא בד"כ חצי שקית של 500 ג', קרי בערך 250 ג'. זה יוצא לא הרבה יותר מכוס רגילה אחת. חותכים בצל בינוני עד גדול. או אף יותר מכך אם יש חיבה מיוחדת לבצל. אני בהחלט ממליץ על דומיננטיות מוגברת של משהו אחר בתוך מיני דגנים. מטגנים אותו עד שיזהיב. ובינתיים מרתיחים מים בקומקום. כשמזהיב ידידנו המדמיע מוסיפים את הכוסמת הלחה לסוג של טיגון שמערבב טעמים, מרכך אותה מעט ומחולל אדים מרובים. ניתן להוסיף בשלב זה תבלינים כמו כמון, כורכום, פלפל לבן ומלח. אך הם לא יהיו כ"כ דומיננטיים בסיום. רגע שהכוסמת והחבר'ה בסיר מעלים הרבה אדים ומתמזגים יפה - יש להוסיף מים עד גובה הכוסמת. אפשר עם או בלי מכסה, עוד לא עליתי על שיטה מועדפת או על האופן שבו זה נהיה רך יותר, וזה גם עניין של זמן הבישול וכמות המים שמוסיפים לאחר שהנגלה הראשונה מתאדה. כשתוקפת אתכן\ם תחושת בטן חזקה שזהו- זה מוכן כדאי להוסיף שוב כמויות יפות של כמון, מלח וכיו"ב. אפשר להוסיף עגבניה לבצל בשלב הטיגון וכאן זה נהיה טיפה משונה כך שיש צורך ביותר מלח וכאלה. כתבתי הרבה אבל זה אני, זה לא המתכון. הוא נורא פשוט. גירסא ב` או הגירסא המשודרגת: מגררים כ-3 גזרים די גדולים [אני ממליץ כמה שיותר - בהתאם לכמות הכוסמת שצוינה לעיל] עדיף בפומפיה עם החורים הגדולים יותר. חותכים גמבה [אני קורא לזה פלפל - אולי זה קטע של ירושלמים] ירוקה! הכי טוב ירוקה! היא יותר חמוצה וממש מעשירה את השילוב הזה. אבל גם אדומה זה פסדר... לקוביות קטנות. מטגנים את הפלפל, מוסיפים לו את הגזר ברגע שהוא עושה חצי דרך להיטגנותו הנכספת. כשהגזר עוד לא מצ'טקמק לגמרי מהטיגון מוסיפים את הכוסמת הלחה באותה מתכונת של גירסא א'. כשיש אדים ובלאגן, אפשר להוסיף את המים. בגירסא הזו אני שם פחות תבלינים כי המתיקות והשילוב של כמות הירקות הדי גדולה עושים את העבודה. רק מלח ומעט כמון רק מההרגל :)... כשהמים מתאדים והרכות מתאימה לכן\ם יש להוסיף כפית סוכר חום. כן כן סוכר חום. הכי טוב יצא לי כשזה היה ממש הסוכר הגולמי הכהה יותר והדביקי... מערבבים טוב טוב [עדיין על האש] וזהו בעצם.. בתאבון. |
קישורים נוספים: |