| השחר מפציע מאוחר מאוד באמסטרדם בתקופה זו. תמונה זו צולמה ב-9:15 בבוקר. |
| טרום טיסה נתחיל בבשורות הרעות: טסתי באל-על. כן, אני יודעת. גם אני לא מאמינה על עצמי. אבל אמא שלי היא זו ששילמה (לי באופן אישי יש בקושי כסף להגיע לנתב"ג), ואנחנו נסענו בפתאומיות בלי זמן לחפש, וגם אחרי שהקמתי קול זוועות ומצאנו טיסה דרך שוויץ כבר נגמרו הכרטיסים. סוכנת הנסיעות הסבירה לי שאין כזה דבר ארוחה ללא בשר, חלב וביצים. בזבזתי כמה שעות טובות במעבר בין תפריטי המענה הקולי של שירות הלקוחות עד שזכיתי להגיע לבחורה היחידה שמשום מה לא חשבה שהבקשה שלי משונה ושמחה לאשר לי ארוחה מתאימה. כשסיפרתי על כך בעבודה, אחת מחברותי הסבירה לי שמכיוון שיש כל כך מעט טבעונים, אני לא יכולה לצפות שיתחשבו בי. -כן, כך אמרה! הרי אם הייתי חולת ציליאק היא לא היתה חושבת שיש איזושהי בעיה עם רצוני לדעת מה יוגש לי – זה היה נראה לה לגיטימי לגמרי. אז למה טבעונות כל כך לא ראויה ליחס צרכני הולם? משום שזוהי אידיאולוגיה? יום לפני הטיסה התקשרתי שנית כדי לוודא, ובינתיים גלשתי לאתר שלהם וגיליתי שלא רק שיש להם ארוחות טבעוניות וארוחות נטולות גלוטן וארוחות ללא בוטנים, יש להם גם מבחר ארוחות לצליינים אורתודוכסים והינדים ועוד כל מיני מיעוטים, שאולי לא מצפים שיתחשבו בהם אבל חברה מסחרית מתחשבת בהם ואפילו מצליחה להרוויח. לארוחה הטבעונית קוראים "צמחונית טהורה", ואני הייתי משועשעת מאוד מהשם הזה. מה לי ולטוהר?  קניתי לי מנות חמות וקיוויתי לטוב. |
| יום 1, טיסה פעם ראשונה שלי בטרמינל החדש. מקדונלדס מפה ופרפומריה משם, ורק פלאפל אומלל מסתתר מאחורי השווארמה. אבל הרי החתול כבר הזהיר אותנו שאין שם מה לאכול. אז שתיתי מיץ פירות. אל ביקורת הדרכונים הגעתי עם חיוך גדול: אומנם הבונבון חשבה שהיא תוכל לעצור אותי, אבל מה שהיא לא יודעת זה שלכל אחד יש מחיר ואין מישהו שאי אפשר לשחד עם צרור מספיק גדול של  , אפילו פקיד ביקורת גבולות. כמו שאמר דון קורליאונה, הכל אישי ~פרצוף קשוח של מאפיונרית עם קיסם בין השיניים~שווה להיות טבעונית בטיסה, המנות שלנו מחולקות לפני המנות הרגילות  וזו היתה מנתי:* כיסוני בצק ממולאים במחית תפוחי אדמה, עם נתחי טופו ברוטב זיתים ועגבניות. בהחלט טעים. * סלט גזר, קולורבי, אגוזי מלך ותפוח ברוטב חמצמץ. לא משהו. * קופסת חומוס שמיר + פיתה, ואפשר לקבל מהדיילות פיתות ולחמניות ללא הגבלה. * עוגת גזר. לא אכלתיה, אבל אמא שלי התלהבה ואמרה שהיא הרבה יותר טעימה מהעוגה עם המרעין-בישין. כפי שאמרתי, שווה להיות טבעונית בטיסה! |
| ערב יום 1, אמסטרדם מוארת חגיגית, ופוליטיקה אמסטרדם בתקופה שבין חג המולד לתחילת השנה האזרחית יפה ומוארת. עצים קטנים, מקושטים ונוצצים ניצבים בכל מקום, מעצים ענקיים בתחנת הרכבת ובחנויות ועד לעצונים חמודים על השולחנות. העיר עטופה בשרשראות מנורות זעירות ובקישוטי סנטה, איילים, מזחלות ומתנות, ומכיוון שמדובר באמסטרדם, גם בצורת מגן דוד. דודתי גרה בבית מהעתיקים ביותר בלב אמסטרדם, על גדת אחת התעלות המרכזיות, עם מדרגות תלולות, רצפות עץ וגלגלת להרמת משאות לעליית הגג, כפי שבנו בתקופת תור הזהב של הולנד. היא קיבלה אותי בקריאות "קניתי לך גבינת חָאוּדָה!", ואז נדהמה לשמוע שיש בת-משפחה שלא אוכלת גבינה, וגם לא את מרק הדגים שהכינה לנו. לא, זו לא היתה פעם ראשונה שהיא שמעה את זה, אבל היא מסרבת להפנים. בצר לה היא הציעה לי לחם עם חמאה. משם הגענו לשיחה על שני המושבים של המפלגה למען בעלי החיים בפרלמנט ההולנדי. דודתי, אישה נאורה, פעילה במגוון פעילויות למען זכויות בני אדם ובעלת עקרונות, הסבירה לי שצריך לפעול למען בני האדם ולא לבזבז זמן על בעלי חיים. וכשהסברתי לה שאין סתירה בין הפעילויות ושמצבם של בעלי החיים יותר גרוע ממצבם של רוב בני האדם (בטח מזה של ההולנדים!) היא זרקה לי "you have no clue". כששמעה שאני מקדישה לכך את חיי ושאולי יש לי מושג היא ניסתה לשנות כיוון ועברה לתיאור רומנטי של החקלאים המגיעים השכם בבוקר לשוק בו היא קונה את המוצרים האורגניים שלה (היא לא מבינה ש"גידול אורגני" אינו משחק בהכרח לטובת בעלי החיים שמעורבים בתהליך) עם תוצרת טריה וכל כך אוהבים את החיות שלהם. "אוהבים אותן והורגים אותן", הפטרתי, ובזה נגמר העניין. טענה אחרת ששמעתי ממנה היתה שזוהי הצבעת מחאה (בדומה להצבעה בעד הגימלאים אצלנו) והמפלגה תעלם בבחירות הבאות. אך דניאל, בנה של בת-דודתי שנפגעה בתאונת הדרכים, סיפר לי שהוא חשב ברצינות גמורה להצביע להם בשל המצע המצוין שלהם, כך שאולי הם לא תופעה קיקיונית למרות הכל. בתמונה: החתול קוּצִ`ין, שעורך תחרויות ריצה עם דודתי על המדרגות ההולנדיות האיומות הללו. הוא פשוט מחכה לה וכשהיא מתקרבת למדרגות הוא נדרך כמו אצן ב"הכן", אבל רק ברגע שהיא מניחה רגל על המדרגות הוא מזנק ורץ. הוא תמיד מנצח... |
| יום 2, Poezenboot את הבוקר פתחנו, על פי המלצתן של פליס ובונבונייטה, בהליכה קצרה לספינת החתולים, ה-Poezenboot, ותודה לרותי על מציאת הכתובת! ספינת החתולים היא התל"ל המקומי, עטוף בגימיק של ספינה בתעלה. הגימיק יעיל בהחלט - ספינות תיירים בתעלות אמסטרדם עוצרות ליד הספינה והמדריכים מורים עליה, וככל הנראה זה גם מתבטא בתרומות. בהולנד אין כמעט בעיה של חתולי או כלבי רחוב. אני לא זוכרת שראיתי אי פעם חתול ברחוב ובוודאי שלא ליד פח האשפה. כולם מעוקרים ולכולם יש בית, וגם החתולים הם סוג של הולנדים מנומסים, יושבים על אדן החלון ומשקיפים החוצה בתרבותיות שקטה. בתמונה: הכניסה לספינת החתולים. |
| הספינה מבפנים מעט החתולים שלא זכו לבית מגיעים לספינה. המקום נקי בצורה יוצאת דופן ונטול ריחות לחתולין (אמא שלי, שחולקת את ביתה עם 17 חתולים, התרשמה מאוד). כעת שוהים שם כעשרים חבר'ה, נקיים, שבעים ומטופחים. |
| נוף אל המים יש להם פינות מסתור, מדפים וחבלים להתרוצץ עליהם, וסלסלות מרופדות לנוח בהן, אחרי צפיה בתעלה מהמרפסת המרושתת. אכן מקור קנאה לכל העמותות שלנו, שמתברכות במזלן הטוב אם הן מצליחות להאכיל את כולם! |
| שלג הולך הביתה ובדיוק כשהיינו שם זכה החתול שלג לבית חדש. הוא חתול גזעי ולכן חירש, שהוחזר על ידי מאמציו הקודמים בשל חירשותו. בתמונה: שלג מוכנס ברוורס למנשא של ההורים החדשים, שיודעים על החירשות ולא אכפת להם. |
| ג'אנק פוד הולנדי מלך הג`אנק פוד הטבעוני ההולנדי הוא כמובן ה-Pattat Friets, הצ`יפס הטעים ביותר בעולם  ה- Pattat Friets המקורי נמכר בקונוסים גדולים מנייר עם בזיקת מלח וקטשופ או מיונז (לא טבעוני!) ממעל. במקומות המודרניים כבר מוכרים אותו במגשי פלסטיק קטנים, כשהמיונז או הקטשופ בצד, עם מזלגות פלסטיק קטנטנים – פחות סביבתי ונשבעת לכם שגם פחות טעים, אבל זה בטח רק בראש שלי. פלאפל יש בכל פינה בערך, בדרך כלל עם שמות כמו "שלום", "פתח תקווה" ו"אבו-סניינה", ולמהדרין יש גם כיתובים בעברית. "פלאפל מעוז" שולט, אך דניאל, שמכיר פלאפל מהארץ, טוען שזה פשוט עלוב מול המקור. אכלתי פטט פריט ואז, מאושרת, מיהרנו לבית החולים. |
| כלבה מכוערת לבונבונייטה בדרך לארוחת הערב עליה סיפרתי בשרשור למטה פגשתי את הגברת ומיד שלפתי מצלמה |
| יום 3 - הבטחתי: טבעונות בקפיטריה של בית החולים נאדה, כלום, אפס ואין (ובהולנדית: ניקס). אם הייתי צריכה להסתמך על הקפיטריה הייתי גוועת בזריזות. מזל שהם נחמדים, ההולנדים. אמא שלי הסבירה לילידים את המצב בשפה שלהם, והעובדת הנחמדה קימבנה לי כריך מיוחד עם ירקות בלבד, ולצידו הצ`יפס הבלתי נמנע. היא אפילו הגדילה ראש ושאלה לגבי המיונז, שהרי יש בו ביצים. הטעם? –אוקיי, זה היה מזין. ואם כבר הגענו לזה, אוסיף סקירונת קטנה על האוכל בבית החולים עצמו. החולים יכולים לבקש מזון כרצונם. בת דודתי היא צמחונית ואינה אוכלת ביצים, משום ש"I have chickens so I know how much love they put in their eggs". למותר לציין שהתרנגולות שבחצר שלה בכפר הן חופשיות לגמרי, אפילו ללא חשש ברירה מלאכותית (אני לא יודעת איך אומרים "בלאדי" בהולנדית, אז תוסיפו "ח" בכמות ובמקומות הנראים לכם). בית החולים מכבד את בקשותיה הקולינריות, אבל כמו כל בית חולים שמכבד את עצמו הם מקפידים להגיש אוכל תפל. ירקות ופירות טריים אנחנו הבאנו לה, ופתאום נפתח לה התיאבון. |
| יום 3 – קניות ב-Albert Heijn לא נותרה ברירה בידי והלכתי לסופרמרקט הגדול והמאובזר לקנות קצת מוצרים היאים למאכל אדם – אצל ההולנדים ארוחה רגילה, גם ארוחת בוקר, כוללת גופות חיות במצבי צבירה שונים, עם חמאה וגבינה, ורצוי גם ביצה  .הפירות והירקות יקרים, אך יקרים מהם הם עשבי התיבול. הפירות איומים, במחנה יהודה היו משליכים אותם לארגז של הבחצי-מחיר. הירקות בסדר גמור, אבל לכל דבר יש צורה משונה – הכרוב חרוטי, ואת המלפפונים מביך לבחור... נמצאו שלושה תבשילי טופו – רגיל, מתובל עדין ומתובל על-באמת, שנדגם ונמצא נסבל בקושי. בטח גם הוא מזין. אין גבינות סויה וגם לא מעדנים, אבל היה ממרח חומוס מתוצרת "סברה" בטעם בהחלט מתקבל על הדעת, בניגוד לצפיות הירודות מהאירופאים. לחם מקמח מלא בדרך כלל צריך לקנות במאפיות המיוחדות, אבל אפשר למצוא floor brood גם בסופר. בסופר יש מבחר נאה של תיבולים מאינדונזיה, סורינאם ושאר התפוצות ההולנדיות. לעצמי קניתי תיבול לגדו-גדו. |
| אזהרות צרכניות לחנויות טבע קוראים בהולנד "חנויות רפורמה", ואוכל אורגני נקרא "ביולוגי". יש להיזהר: יש מרגרינות עם שומן מהחי וצריך לחפש את הכיתוב לשומן צמחי planten aardig. את הלחמים יש להם נטיה לאפות בשומן חזיר, אבל זה מצוין ברשימת המרכיבים שעל העטיפה. בעבר היה ניתן להשיג לחם הראוי למאכל אדם רק בחנויות כשרות, אבל כיום, בעקבות ההגירה הגדולה ממרוקו, אינדונזיה וארצות מוסלמיות אחרות, יש דרישה לשימוש בשומן צמחי והמוכרים רגילים לשאלות אלו. |
| יום 4 – נסעתי לבקר חברה כלבה לא, זה לא תיאור אופי אלא ציון עובדה ביולוגית. נטע היא כלבה, וזהו סיפורה: על רוב חייה אנחנו לא יודעים דבר, אלא שהיא עברה התעללות קשה. היא הגיעה בגיל מבוגר ובמצב קשה לוטרינר, ושם אומצה ע"י חברה של אמא שלי, גם היא הולנדית. חברה זו היתה צדקת אמתית, אחת מל"ו, שטיפלה ותמכה כל חייה באלה שהיו זקוקים לה, מכל מין ביולוגי (היא תרמה לאגודה נגד ניסויים בבעלי חיים מיומה הראשון, כשאיש עוד לא שמע עליה). בביתה החדש נטע החלימה ונרגעה, אך אז אמהּ חלתה בסרטן. בזמן הטיפולים היא שהתה אצלי כחודש, ושתינו עשינו ביחד חיים משוגעים (להנרי ולשועלה יש זכרונות שונים לגמרי מהתקופה הזו ). אחרי מאבק קשה נטע התייתמה, ואנחנו, כל החברים של אמהּ, חיפשנו לה בית. לא מצאנו. נטע היתה מבוגרת, נכה, לא גזעית ולא יפה בקריטריונים מקובלים. אומנם אמה הורישה לה כסף, אבל הוא הלך ונגמר, ולכולנו היו בבית חתולים וכלבים ולא יכולנו לקחת אותה. ואז, כשכבר אמרנו נואש, התקשרו חברים של אמהּ מהולנד ושאלו מה עם הכלבה. כששמעו שאין לה בית הם אמרו מיד "אנחנו באים לקחת אותה". בסופו של דבר זוג חברים נסע עם נטע להולנד ושהה איתה שלושה ימים להקלת ההתאקלמות. ההורים החדשים אפילו ביקשו ללמוד כמה מילים בעברית ("בואי", "טובה") - למרות שנטע יודעת הולנדית מהבית! נסענו לאוטרכט לבקר אותה. מצאנו זוג מקסים שמאוהב בנטע עד מעל לראש. נטע הזדקנה מאוד והיא בקושי הולכת, והם נושאים אותה על כפיים עם שמיכה ונותנים לה ממתקים לכלבים. הם סיפרו לנו שפעם, כשכלב הפחיד אותה והיא נפלה לתעלה, האבא החדש, איש בן מעל ל-70, זינק למים ומשה אותה אין מילים לתאר כמה שמחנו. |
| באהבה למנשה הגרסה האמסטרדמית לריקשות, מוניות המונעות ע"י אדם, בכיכר הדאם. |
| 31.12 - ערב ראש השנה האזרחית בשום מקום באירופה לא קוראים לזה "סילבסטר", זו המצאה אווילית ישראלית. כמה ימים קודם ברחבי הולנד נשמעים קולות נפץ – מעל 100 מיליון זיקוקים נמכרים בתקופה זו, וזה חוקי לגמרי, גם אם בכל שנה כמה אנשים מאבדים יד או עין. כולם, זקנים וילדים, יורדים לרחובות ופשוט מדליקים מכל הבא ליד ומעיפים את הזיקוקים בכייף. "זה נשמע כמו מלחמה אמיתית", ציינה קרובה שלי שהיתה רופאה קרבית בבוסניה, והעיר אמסטרדם צהלה ושמחה, למעט החתולים והכלבים שמפחדים מהרעש. בערב השנה האזרחית התכנסה כל המשפחה המורחבת למסיבה בבית אחד הדודים במרכז העיר. לאחר הספירה לאחור המסורתית טיפסנו עם שמפנייה לעליית הגג וראינו את שמי אמסטרדם מוארים באור יקרות. זה לא כמו ביום העצמאות, כשהרשויות משחררות כמה דקות של זיקוקים – כאן היה מדובר במה שעות רצופות של זיקוקים מכל סוג ומכל כיוון. לא להאמין כמה יפה כמה זה נראה בין עליות הגג והארובות, והייתי שרה "צ'ימ-צ'ימיני" אם לא הייתי קצת שיכורה  וכן, עשן בריח של קפצונים ריחף בעיר עוד יומיים... |
| יום 5 - מסעדה הודית-סורינאמית בביקור אחרון בבית החולים יכולנו לראות שבת דודתי הרגישה ונראתה הרבה יותר טוב מאשר בפעם הראשונה שביקרנו אותה, וזה שימח אותנו מאוד. כרגע היא זקוקה לעוד הרבה זמן, אבל אומץ וסבלנות ותמיכה יש לה  בערב הלכנו עם עוד כמה קרובים למסעדה. רצינו ללכת למסעדת Vliegende Schotel (המנה / הצלחת המעופפת), שהומלצה באתר Happy Cow וע"י בן-דודי דניאל. כנראה בשל עייפות פוסט-חגיגות ראש השנה המסעדה היתה סגורה ואנחנו פנינו למסעדה הודית-סורינאמית קטנה לא הרחק משם, De Leile ברחוב Leilestraat. |
| המנה הצמחונית הזמנתי את המנה הצמחונית, שכללה אורז מטוגן עם אפונה, תפוחי אדמה ברוטב, טופו מתובל (היה כתוב טמפה), ירקות מבושלים, סלט ורוטב פיקנטי אבל לא חריף. היה בהחלט נחמד, אם כי לא התעלפתי במיוחד. גם חברי, אחת מהם צמחונית, היו מרוצים. |
| יום 6 – חזרה ארצה כשארזתי את החפצים מצאתי את המנות החמות שלקחתי. אומנם הסתדרתי יופי ולא אכלתי מהן, אבל בכל זאת כמה טיפים לנסיעה עם מנות חמות: * אם נוסעים למקום עם מטבח נורמלי, עדיף לקנות את המנות ללא הכוס ולהעביר את תכולתן לכוס במקום – הן תופסות פחות מקום ופחות מועדות להתפרקות. * כדאי מאוד לארוז אותן בתוך משהו קשיח, למנוע קריעה והתפרקות כאשר המזוודות נערמות עליהן במטוס. גם בשדה התעופה סכיפהול אין מה לאכול. כבר כמעט התחלתי להרהר הרהורי עבירה על אכילת קרואסון, כשאמא שלי שוב נחלצה לעזרתי והצליחה לחלץ מהקפיטריה בגט עם ירקות – שהתגלו כפיסת חסה קטנה ופלח קטנטן במיוחד של עגבניה. לא נכנענו ודרשנו עוד עגבניה, וגם קיבלנו. הכריך הזה כל כך הרשים אותי שהייתי חייבת לצלם אותו. אלוהים, כמה טוב לחזור הביתה... |
קישורים נוספים: |