זה לא פיקניק, אבל אפשרי. יש מקומות שיותר, יש מקומות שפחות. הדרך בה אני בחרתי היא התפשרות מסויימת - לעולם לא לאכול בשר או דגים, אבל גם להוריד מעט את רמת הפדנטיות מהארץ - לא לבדוק בציציות של כל מנה שאני מקבל. כמובן שאם המנה הכילה בשר, לא הייתי אוכל אותה. אבל בקשר לשומן בו מטגנים אותה, או מה טיגנו קודם על המחבת, העדפתי להעלים עין. אם קיבלתי סלט עם חתיכות חזיר הייתי מחזיר אותו, אבל אם מדובר היה בפיסה בודדת שהסתננה לשם בטעות, הייתי מחזיר את החזיר ואוכל את הסלט. כמובן שמיד כשחזרתי לארץ הפכתי בחזרה לאותו פונדמנטליסט בלתי-נסבל שהייתי ערב הנסיעה, אבל בטיול עצמו הגעתי למסקנה שאם לא אתרכך מעט, הטיול יהפוך לגיהנום. בכל מקרה, חשוב שתדעו - בדרום-אמריקה יש אוכל מצויין, גם לצמחונים. כל אותם אווילים רפי-שכל, שישאלו אותך בלעג, מצמצמים עיניהם במבט בהמי מרושע, ``אז מה בכלל עשית בדרום אמריקה?`` לא יודעים על מה הם מדברים, וראויים לרחמים או לחילופין למוות איטי ומכאיב (באמת חשבתם שצמחוני = פציפיסט?). במדינות רבות ביבשת, חלקים גדולים (גם אם לא הרוב) מהתפריט המסורתי אינם מכילים בהכרח בשר, או שניתן להכין אותם בגירסאות צמחוניות. במסעדות הזולות של תפריט קבוע (Menu del Dia) אפשר בדרך-כלל לדבר עם הבעלים, ולקבל את התוספות למנה הבשרית - אורז, שעועית, תפודים, סלט וכו`, בתוספת מנה צמחונית מאולתרת, בדרך-כלל חביתה עם ירקות. הנה פירוט קצר, לפי מדינות, בסדר אלפביתי: |
ארגנטינה (ואורוגוואי) `גן העדן לקרניבורים` הוא גם אחד הידידותיים ביותר לצמחונים - אין מצב להיתקע בלי מנה צמחונית גדולה וממלאת. הארגנטינים מתים על פסטה, ועושים אותה כמו שצריך. הם אוהבים גם פיצות (איומות ומטה במרבית המקרים) וסלטים עשירים. קיימות גם אמפנאדות צמחוניות רבות, אומיטאס מתירס, ושניצלי-סויה (שימו לב שלא שמים למעלה שכבה ורדרדה של חזרזיר). הדיל הכי משתלם, כמובן, הוא מסעדות ה`אכול כפי יכולתך` שבכולן תמצאו אוכל צמחוני - בחלקן פחות, בחלקן יותר. |
אקוודור מדינה לא קלה לצמחונים. המסעדות הזולות הן מחוץ לתחום, אבל באלה עם טווח-מחירים בינוני לא תהיה בעייה למצוא מנות מתאימות. חוץ מזה, יש הרבה מסעדות איטלקיות ומכסיקניות, בהן תמיד יהיה משהו צמחוני. |
בוליביה גם כאן כדאי להתרחק מהתרנגוליות בשקל (וחצי). מצד שני, זו המלצה גורפת, גם לאוכלי-הבשר. הקיבה הישראלית לא ממש עמידה בפני מה שהם מגישים שם. בוליביה כל-כך זולה, שאין בעייה לאכול במסעדות-התיירים, שהן בדרך כלל גם הרבה יותר נקיות והיגייניות (במונחים של בוליביה, כמובן. בארץ לא הייתי נותן לחתול שלי לאכול שם, אבל זה מה יש). בערים הגדולות יש גם מסעדות צמחוניות שמציעות תפריט צמחוני קבוע, טעים ומזין בזיל הזול. |
ברזיל הברזילאים מתים על בשר, בעיקר בקר. במקומות מסויימים החיפוש אחר ארוחת צהריים או ערב יכול להפוך למשימה ממושכת ומייאשת. הפיתרון הטוב ביותר הן המסעדות לפי-משקל. גם בעלובות שבהן ניתן, בדרך כלל, למצוא כמה דברים שלא הייתה להם אימא. נפוצות גם מסעדות ערביות ומזרח-תיכוניות, ואם רוצים לאכול באמת בזול (ולחטוף הסתיידות-עורקים מוקדמת) אפשר לחיות על המאפים הזולים והנהדרים שיש בכל קיוסק ובאסטה. |
פרו אחלה מקום לצמחונים. כמעט בכל ישוב תהיה לפחות מסעדה צמחונית אחת. חלקן מגישות גם מנות בשריות, ככה שאפשר לקחת את החברים בלי שיתבאסו. בדרך-כלל מדובר בתפריט קבוע במחיר זול להכעיס. איפה שאין מסעדות שכאלה, תמיד יסכימו להכין במיוחד מנה צמחונית, שעשויה להיות אפילו משהו שונה מחביתה (במקרים נדירים. לרוב זו תהיה חביתה). במסעדות צמחוניות רבות מגישים גירסת-סויה של המאכל הלאומי - לומו סלטאדו - פיסות טופו מוקפצות עם אורז וירקות. תאווה לחיך. |
צ'ילה סיוט. המקום הכי קשה, בלי מתחרים. הצ`ילנים לא רק אוהבים בשר, הם גם שונאים צמחונים. כבר בשלב מוקדם הבנתי שבמדינה היקרה הזו חבריי הטובים ביותר הולכים להיות האבוקדו, העגבנייה והמיונז, ארוזים יחדיו בתוך לחם עבש ויבש. כשתשאלו על אפשרויות צמחוניות במסעדה, סביר להניח שהמלצר יניד בראשו לשלילה תוך שיגור מבטי-שיטנה. אם תנסו להמשיך בשיחה, הוא פשוט יתעלם ויעבור ללקוח הבא, ואם אין אחד כזה - הוא ימציא חבר-דמיוני. האפשרויות העומדות לפניכם, בדרך כלל, הן ארוחה יקרה במיוחד (מחירים ישראליים לגמרי) במסעדה איטלקית, מכסיקנית או אסייאתית, או בישול. אני שונא את הדבר הזה, אין לי שום כישרון לזה, זה מיותר, מלכלך, ביזבוז אמיתי של זמן וכוח, ועלול להיות יקר יותר ממסעדה, אבל בצ`ילה גם אני עשיתי את זה. לפעמים פשוט אין ברירה. |
קולומביה בערים הגדולות יש מסעדות צמחוניות. חוץ מזה תמיד אפשר ללכת על פיצה או לזניה צמחונית. דווקא האוכל שמוכרים ברחוב הוא במקרים רבים נטול-חיות, טעים, מזין ובאופן מפתיע נקי ובטוח למדי. אפשר גם ללכת על שיטת ה`תוספות בלבד` - בקולומביה התוספות יכולות להוות ארוחה שלמה, מבחינת טעם ומגוון. |
קישורים נוספים: |