רפובליקת בנענע

צער בעלי חיים באיסלם - 1
כמה ציטוטים מהאיסלם על צער בעלי חיים
מאת:גולדי15:43 25-9-2006
דעה מקובלת ביהדות היא, שעשרה דורות ראשונים היו צמחונים, ורק לאחר חטאי דור המבול התיר ה' לאנושות לאכול בשר (ראו, למשל, בבלי סנהדרין נ"ט, ע"ב)

ר' יוסף אלבו (בערך 1380-1444) מבאר את ההיתר שניתן בדיעבד לאכילת בשר בכך ש"לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע, כמו שהתיר להם יפת תואר על זה הדרך" (ספר העיקרים, מאמר שלישי פרק ט"ו). את דעתו על אכילת בשר הוא מביע במילים חריפות: "מלבד מה שיש בהריגת הבעלי-חיים אכזריות חימה ושטף אף ולימוד תכונה רעה אל האדם לשפוך דם חינם, עוד יוליד אכילת בשר קצת הבעלי-חיים עובי ועכירות ואטימות בנפש" (שם). בדומה לכך מסביר דון יצחק אברבנאל (1437-1508), בירושו לשמ' ט"ז, ד', מדוע סיפק ה' לבני ישראל במדבר "לחם מן השמים" (הלא הוא המן), ולא בשר: "אמר הקב"ה למשה: הנה עניין הבשר אינו מזון הכרחי והוא שאלת זוללות ומלוי מעיים ותאווה גוברת. גם שהבשר מוליש באדם דם זדוני ואכזרי... הנה מפני זה לא אמר הקב"ה למשה שייתן לישראל בשר, כ"א לחם, שהוא מזון נאות והכרחי למזג האדם, וזה הוא 'הנני ממטיר לכם לחם מן השמים'".

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865-1935) טען כי "חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את הרגש הטוב והנעלה, לבלתי קחת חיי כל חי, בשביל צרכיו והנאותיו" (חזן הצמחונות והשלום מבחינה תורנית, עמ' ז'); וכן "אי אפשר כלל לצייר, שאדון כל המעשים, המרחם על בריותיו, ברוך הוא, ישים חוק נצחי כזה בבריאתו הטובה מאד, שאי אפשר יהיה למין האנושי להתקיים כי אם בעברו את רגש מוסרו על ידי שפוך דם, יהיה גם דם בעלי חיים" (שם, עמ' ח'). "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" (תהילים קמ"ה, ט'), ואנו הרי מצווים לחקות את מידותיו של ה', כתביעת התורה וכדרישתו של המדרש מכל אחד מאתנו: "נקרא המקום רחום, אף אתה היה רחום, הקב"ה נקרא חנון, אף אתה היה חנון" (ספרי דברים מ"ט, ד"ה, "ללכת בכל").


הנביא מוחמד נשאל פעם האם צער בעלי חיים מפוצה בעולם הבא, הוא ענה: "כן, ישנו פיצוי הולם על רחמנות כלפי כל הבריאות".

"הנביא הפציר: הימנעו משבע התועבות (חטאים), ויקרא אחד מפסוקי הקוראן המתייחסים לאת מהן: `ואל תהרגו כל נפש חיה אלא בצדק`". (אל-תרמידי ואל-ניסאי)

"הנביא (מוחמד) אסר הכאת בעלי חיים או סימונם ע"י כוויה. פעם ראה חמור מסומן על פניו, ויאמר: `ארור זה שסימן אותו`". (מוסלם)

"לא לגזוז את תלתל מצחו של הסוס, כי ישנו טעם טוב בתלתליו, ולא את רעמתו, כי היא מגינה עליו ולא את שיער זנבו כי הוא משמש כמטלית המגרשת את הזבובים מעליו". (אבו דאוד)

אפילו כאשר אשת הנביא עאישה, טיפלה בקשיחות בגמל הסורר, הוא אמר בקיצור: "יאה לך להיות עדינה (לבעלי חיים).

הנביא נראה פעם מנגב את פני סוסו בגלימתו וכאשר נשאל את פשר מעשהו ענה: "אמש ננזפתי ע"י אללה על זה שהזנחתי את סוסי".

"הנביא מגנה את אלה שלוקחים כל דבר חי בתור משחק". (מוסלם ואחרים)

"הנביא הצהיר על הריגת כל נפש חיה כאחד משבעת החטאים הממיתים". (אל-בוכארי, מוסלם ואחרים)

"הנביא אסר הבאת בעלי חיים לידי לוחמה (התעמתות) ביניהם". (אבו-דאוד ואל-תרדימי)

"שליח אללה אסר אכילת אל-מוג`ת`ת`מה (פגר), עוף או כל בעל חיים טרף שנהרג ע"י הצבתו כמטרה לאימוני קליעה". (אל-תרדימי)

הנביא מספר על פרוצה אשר ראתה ביום קיצי וחם כלב צמא משוטט סביב באר ומוציא את לשונו. היא הורידה את גרביה לתוך הבאר והשקתה את הכלב. אללה מחל לה על כל חטאיה (על מעשה אחד של חמלה). (מוסלם)

הנביא מספר על חלום שבו ראתה אשה מיוסרת לאחר מותה על שום שקשרה בחייה חתול ומנעה ממנו אכילה ושתיה ולא שחררה אותו על מנת שיוכל לפחות למצוא מזון בעצמו. (אל-בוכארי ואחרים)

תפילה יומית ובמועדים קבועים היא אחת מחמש החובות העיקריות של המשמעת האיסלמית. החדית` (האמרה) הבאה מראה עד כמה מייחס הנביא חשיבות לרווחת הבהמות: "כאשר עצרנו לחניה, לא אמרנו את תפילותינו עד שלא פרקנו את מטענם של הגמלים מגבם". (אבו דאוד)



קישורים נוספים: