| לפני שבועיים חזרתי מדרום אמריקה, יבשת הבשר באשר היא, וחזרתי עם חויות מפה ועד הודעה חדשה אבל גם עם 8 קילו יותר רעב לטופו ותיסכול גדול. בכל אחת מחמשת הארצות בהן ביקרתי עברתי אותו דבר - לאחר שהודעתי למלצר שאני צימחונית הוא אמר שיש להם עוף, כי בכמויות של הבשר בקר והחזיר שהם אוכלים עוף זה לא בשר. בארגנטינה, למרבה הפלא, הרגשתי הכי נעים. בגלל ההגירה של האיטלקים היו רביולי צימחוניים מדהימים (משם 5 קילו), אבל כשעברתי לברזיל גילתי שהם שמים חתיכות שומן בקר בשעועית השחורה והמסורתית שלהם - בשביל הטעם, זה לא בשר. אחרי 7 שנים של צימחונות גאה הגוף שלי לא יודע לעכל יותר בשר מכל סוג שהוא, ועברו עלי מספר ימים קשים של נפילה בפח של מלצרים. שאלתי שוב ושוב אם יש בשר בתבשיל ונאמר לישלא, אבל הקאה חוזרת ונשנית של האוכל העידה שאכן היה. על לחם אין בכלל מה לדבר, משום במקום מרגרינה הם משתמשים בשומן חזיר או בקר. גם בגבינות יש שומן חיות ובבצים סלמונלה. אז מה נשאר לי לעשות ולאכול אתם שואלים? ובכן: צ'יפס ואורז, אורז וצ'יפס. ומידי פעם גיוון של אורז וקטשופ וצ'יפס עם קטשופ. ומפה ה-3 קילו הנוספים. בנוסף יש את השאלות: "את לא חושבת שאת נמצאת ביבשת הלא נכונה?" "לא היית צריכה לנסוע להודו?" "מה הגעת לארגנטינה ולא אכלת בשר? איזה ביזבוז!" נכון. כי נסעתי ליבשת הפראית ומגוונת ביותר בעולם כדי לאכול. בואו נתעלם מהנופים, האנשים והשווקים, בואו אוכל. בסופו של דבר התעייפתי רעבתי וחזרתי הביתה. אבל אני לא רוצה שזה יקרה לאחרים, ולכן אני מגישה אתגר- הקלת החיים הצימחוניים בעולם למוצ'לרים באשר הם. אני מתכוונת לחזור לדרום ומרכז אמריקה ומקווה בכל ליבי שפעם הבאה יהיה לי טוב יותר ולא בגלל שחזרתי לסיר הבשר. |
קישורים נוספים: |