| ראשית אבהיר... בתקופת שהותי בהודו (8 חודשים) עדיין לא הייתי טבעוני אלא צמחוני, שזה כבר מכניס בעייתיות מסוימת להמלצה, אחרי הכל - כל אחד שהיה בהודו יוכל לספר לכם שבערך כולם שם צמחונים וגם ביצים לא תפגשו שם לרוב. לפני שאכנס לרשמים אישיים, קצת רקע: בהודו חיים כ-220 מיליון צמחונים מתוך אוכלוסיה של למעלה ממיליארד בני אדם ("קצת" פחות מרבע האוכלוסיה - בהחלט אחוז מרשים. שלל הדתות אשר נוסדו בהודו עצמה- הינדואיזם, ג`איניזם, סיקהיזם ובודהיזם סולדות מניצול חיות ומאכילתן. בהמשך ארחיב על הנושא. היחס אל הפרה כחיה קדושה הנו דבר ידוע - אך חשוב להדגיש כי השימוש בחלב הפרה הנו דבר בסיסי ביותר בקרב ההודים ומקורו אף בטקסטים דתיים... כמובן שברור שבתקופה שבה נכתבו טקסטים כ-Bhagvad Gita" וה-"Upanishads" איש לא תיאר לעצמו כיצד ישתמש האדם המודרני בפרות, אך בשל מצב היסטורי זה - חלב הנו נושא בעייתי בכל התחום הקולינארי עבור הטבעוני המערבי (כאן המקום לציין כי במקומות רבים, הפרה אכן חופשיה, מטופלת, מניקה את צאצאיה, ולכן החלב הנותר המשמש את המשפחה ההודית הכפרית יכול ליפול בצדו ה"כשר" של הטבעוני מטעמי מוסר... |
| חלק ב' – ג'איניזם וצמחונות כפי שכבר ציינתי, הדתות שצמחו בתוך הודו עצמה מתנגדות באופן חמור לאכילת בשר וביצים (במקור הדבר נוגע לביצים המופרות). ישנן ערים ומקומות לא מעטים בהודו אשר בהן הכנסת בשר, ביצים ואלכוהול הינן עבירות על החוק. קצת על הדתות ויחסן אל הצמחונות: ג`איניזם (Jainism) - זוהי הדת הקפדנית ביותר בנושא מבין כל דתות הודו, הכמרים והאדוקים ביותר אף מקפידים על הרכבת מחסום לבן על פיהם על מנת שלא לבלוע חרק כלשהו ועל טאטוא דרכם בהתהלכם על מנת להמנע מדריכה על בעלי חיים. למקדש ג`איני אסור להכנס עם כל פריט עור, וכמובן ללא בשר וביצים. הדת הנה סגפנית וקשה ביותר וביסודה האמונה כי על המאמין להעניש עצמו נפשית ופיזית על מנת לכפר על עוונותיו בגילגולים השונים. רק כ- 7 מיליון מאמינים חיים ברחבי הודו, אך רבים מהם עשירים מאוד, ולכן מקדשי הג`אינים, למרות עליבותם החיצונית, הינם מן המקדשים המדהימים ביותר בהודו מבפנים. אני ממש ממליץ על ביקורים ב-Shatrunjay במדינת Gujarat - למעלה מ-3000 מקדשים! על Sravanabelagola עם פסל מדהים בגודלו במדינת Karnataka ומעל הכל על מקדשי ה-Dilwara ב-Mount-Abu - עד שלא תראו לא תבינו מה זה אומנות מטורפת בשיש. לדעתי וככל שאני יכול להתרשם - יש את הדבר הזה שנתפס כאמת היסטורית, דתית וחברתית שעל פיו מבוססת כל תפיסת העולם של החברה - כפי שהחברה ההודית הדתית התפתחה מנק` המוצא כי אין לגרום סבל לחיות על ידי אכילת בשרן או ביציהן מפני שמתוכן תבקע חיה חדשה, ובכן כידוע חיות כבר לא בוקעות מביצים תעשייתיות, אך בכל זאת ההקפדה הרבה על הנושא נשמרת, מדוע??? כי כך היה הדבר מאז ומעולם... אין מה לחפש פה היגיון, בספרי הדת, לדוגמא סיפוריו של קרישנה, הוא רק היה משתעשע ומשחק עם הפרות בין החליבות, כאשר הפרות מרוצות ומשועשעות מן הסיטואציה, וכך נצרב במוחם של הודים רבים אקט החליבה. סביר להניח שרוב ההודים כלל אינם מודעים לסיטואציה (כמו רוב דרי המערב) ולכן אינם יוצאים כנגדה. בנוגע לתעשיית העור, להערכתי מדובר בחוסר הבנה גם כן, היסטורית הסרת העור מן החיה לאחר מותה הנה מותרת - והעוסקים במלאכה שייכים כמובן לאחת מהקאסטות (המעמדות) הנחותים ביותר - ומבצעים את עבודתם רחוק מהעין ורחוק מהלב. בשל האיסור החמור על הריגת פרה בריאה ברוב מדינות הודו - סביר להניח כי רוב ההודים אינם מודעים לתעשייה הפיראטית המשגשגת של הריגת פרות במפעלים לטובת עורן או על צעדות המוות שנרערכות לפרות על מנת להביאן לסף מוות (ואז השחיטה מותרת). זה לא בגלל שאינם עושים עניין מהמוות, דווקא מאוד אכפת להם, לרוב. התמונה המצורפת ממקדש ג`איני ב-Mandu מדגימה את הדברים היטב - מי שהורג חיות, סופו שיימצא זרוק ברחוב כאשר כלבים מטילים עליו את מימיהם - ראו הוזהרתם!!! |
| חלק ג' – נו, ומה עם האוכל? בסדר, בסדר, אני יודע, צמחונים ובעיקר טבעונים מדברים כל היום על אוכל. אז מה יש שם לאכול??? ראשית דעו לכם במקום שבו דורך התייר המערבי רבות - תוכלו למצוא פשוט הכל – וב"הכל" אני מתכוון גם לסויה-בורגר וללזניית טופו. כך שאני באמת לא נוגע בדברים האלה - דהרמהסאלה, גואה וכו` אז ככה... אין כמו אוכל הודי, סביר להניח שלא תסכימו עם כך בתחילה, אבל באם רק תאפשרו לו - תגלו שהריחות, הצבעים והטעמים לא ירפו מכם זמן רב. כמובן שטבעונים אינם בררנים לרוב יתר על המידה, מעבר למגבלות שהצבנו לעצמינו... כפי שכבר ציינתי, במקרים רבים סביר להניח שלא היתה כל התעללות בתהליך הפקת מוצרי החלב - לפחות בכפרים. פרט לכפרים שבהם באמת אפשר לעמוד על ולאמוד את מקור החלב - בשאר הודו מצב הפרות ב"תעשייה" לא טוב יותר ממצבן במערב: עפ"י אתר Peta India - כ-10,000 עגלים מתים ברעב מדי שנה בעיר מומבאי (בומביי) בלבד בשל מחסור בחלב אשר נלקח מאמהותיהם + כל תחלואי ההתעללות המוכרים לנו... צר לי. אך על מנת ליישר קו, אניח כי אינני יודע את המצב בכל מקום, ולכן נגרש מעלינו כל זכר של חלב, אז ככה... המוקשים לטבעוני- 1. גהי (שמן חמאה מזוקקת) - לרוב השימוש בשמן המזוקק מחמאה נפוץ במקומות היותר יקרים ואיכותיים - קשה להקפיד ולדעת היכן משתמשים. באופן עקרוני ככל שהמקום מוזנח ועני סביר להניח שמדובר בשמן צמחי. במסעדות ברוב המקומות ניתן לתקשר באנגלית ולברר - למרות שבנטייתם הטבעית ירצו המלצרים להפגין את איכות הבישול, ויודיעו חד משמעית כי הכל עם חמאה (גם כשאין הדבר כך). 2. דאהי (יוגורט) - כל ארוחה מלאה בהודו אינה אותו הדבר ללא יוגורט בתחילתה ובסופה - לא יבינו למה אינכם מעוניינים בפאר היצירה (שמשמש גם כמרגיע מחריפות האוכל) - ואף עשויים להעלב באם הוזמנתם לבית משפחה מקומית! (כל שצריך לזכור, הוא לסרב מראש - "דאהי ניי!"). 3. צ`אי - המשקה ההודי האולטימטיבי, אל תחשבו שניתן לקבל תה שחור בקלות בהודו - התה עם חלב הוא המשקה הלאומי, אין דרך לברוח מכך, פשוט תשתו מים. תה שחור יש רק במקומות של תיירים מערביים, ולא אין מה לחפש צ`אי עם חלב סויה בהודו... טוב לאחר רשימת המגבלות, מה כן? לתזונה בהודו פשוט אין אח ורע עבור טבעונים- מישהו אמר דגנים וקטניות??? בצפון - צ`אפאטי (לחם הודי, לרוב מקמח מלא) עם דאל (נזיד עדשים). בדרום - אורז עם דאל. במקומות שאין עדשים יהיה תבשיל שעועית. בכל מקום תהיה ארוחה צמחונית מלאה הנקראת "טאלי" בצפון ו- "Meals" בדרום, לרוב במחיר השערורייתי של 20 רופי (כ-2 ש"ח) - המכילה אורז/לחם עם דאל + כמה תבשילי ירקות שונים ויוגורט (למנוע זאת להזכירכם - "דאהי ניי!"). כמובן שמדובר במזון חריף מאוד וממכר מאוד, עם הזמן... אוכל רחוב - אין כמו האוכל ברחוב, ואני לא צוחק. אפשר לראות בדיוק מה שמים לך, אין חשש לתוספות בלתי רצויות, זול בצורה מגוחכת, צבעוני ובמקרים רבים פשוט טעים, טעים, טעים... הכל אפשרי - תבשילי חומוס, עדשים, תפוחי אדמה, סנדוויץ` ירקות וצ`אטני, בוטנים קלויות בחול חם! או סלט פירות העונה - רק תעצרו את המוכר לפני שהוא שם לכם תוספת של פלפל, מלח, צ`ילי ולימון על הפפאיה, אננס ובננה! אמרו "מסאלה ניי!". פירות וירקות - לא צריך להכביר במילים - לא חסר ופשוט מעולה: מנגו, פפאיה, אנונה וכל הדברים המוכרים. אל תשכחו לנסות את פרי הצ`יקו (Chickoo) - איזה פרי אדיר! מיצי רימון, פפאיה ותפוז סחוטים הנם פתרון נוסף ומצוין. אגוזים ושקדים - שליטה מלאה של שקדים בשווקים - הטובים (עולים כ-20 - 30 ש"ח לק"ג) מגיעים מאפגניסטאן והטובים ביותר מאירן - כל שאני יכול לומר הוא שעליונתם על השקד האמריקאי מחייבת הסכמי שלום וייבוא בהקדם האפשרי... בנוגע לפחד ממחלות וזיהומים, כדאי שיהיה ברור כי מי שמקפיד על המנעות מאוכל הרחוב לא רק שמפסיד חוויה קולינרית אדירה, הוא גם לא יותר מדוחה את קלקול הקיבה הבלתי נמנע שנוחת על כולם ברגע זה או אחר. והיי, כטבעונים אנחנו כבר יודעים - חוסר הגיינה = ויטמין B12.אז רוצו אל הדוכן הקרוב ותתחילו לצבור. בתמונה ניתן לראות בישול ברחוב של Bhaji, תבשיל ירקות קצוצים ... |
| בירוקרטיה בירוקרטיה היא חלק מהחוויה ההודית - אין ספק שהם בחרו להשאיר את כל מה שרע מהבירוקרטיה האנגלית ולהוסיף לה סממנים מזרחיים מעצבנים. נותר רק לחייך... בנוגע להזמנת תור ברכבת - דווקא הבירוקרטיה הזאת מועילה מאוד לתייר ומספקת לנו מקומות שלא זמינים למקומיים... |
| חיי הלילה אין ספק שחיי הלילה בהודו אינם מפורסמים באיכותם. אבל אפשר למצוא מה לעשות. באיזור תיירותי - תמיד יהיו את כל הקרנות הקולנוע, מופעים וקשקושים רגילים... בערים הגדולות יש גם מועדונים, אישית זה לא הקטע שלי - תמיד נחמד לבקר באחד המקדשים בלילה בטקס השכבת האלים, לתפוס איזו שיחה עם תיירים או מקומיים, לתרגל יוגה - וכן, ללכת לישון מוקדם כי מחר יש כל כך הרבה דברים לראות! |
קישורים נוספים: |