| ורק לצורך הגילוי הנאות: העדה שלי, ככל שזה קשור למטבוחה, משתרעת על קו התפר שבין מרוקו להונגריה. באמת. אבל ליתר בטחון בדקתי את עצמי עם מרוקאי אמיתי, יליד מקנס וידיד טוב. אז מסתבר שגם במקנס משתמשים בפפריקה, לא רק בבודפשט. וזה הולך ככה: לאדות בשמן (אפשר שמן זית, אפשר מה שאוהבים), פלפלים ופלפל אחד חריף (או הרבה יותר). מי שאוהב בצל יכול לאדות בשלב זה גם בצל קצוץ, אבל זה לא ככה אצלנו. להוסיף עגבניות רכות ובשלות, עם המיץ והכל – עדיף שהמטבוחה תתבשל במיץ הטבעי של העגבניות, מכל בחינה ובייחוד בשביל הטעם (אחרת צריך להוסיף יותר מים, מה שמדלל את העסק, או הרבה שמן). להוסיף שיני שום פרוסות לפרוסות ולהתבשם מהניחוח. את כל הקונסטרוקציה הזו אפשר להכין בסיר או במחבת, תלוי בכמויות, במכשור שיש במטבח ומאיזה איזור במרוקו באת. להביא לרתיחה ולהנמיך את האש. להמשיך לבשל על אש קטנה זמן רב עד מאוד, תוך ערבוב ובחישה, על מנת שלא יתרכך. אם צריך מוסיפים מעט מים, אבל מיצן של העגבניות מספיק להרבה זמן והוא יותר סמיך ומלא. יש הנוהגים למנוע חריכה ע"י כמויות גדולות יותר של שמן, מה שגם מוסיף לטעם, אבל אנחנו נשאר עם גרסת הנטורל שלנו. לבסוף מתקבלת עיסה מבעבעת וסמיכה (ויש המוסיפים רסק עגבניות), והעגבניות כבר סמרטוטיות וכל מרכיבי המטבוחה מאוחדים בלב ובנפש. זה השלב להוסיף תבלון – מלח, פלפל שחור ופפריקה, הרבה. להגיש חם או קר, זה מצוין בכל מקרה. |
קישורים נוספים: |