רפובליקת בנענע

סב קוץ' מילגה, חווייה מוצלחת ביותר
מסעדה הודית צמחונית עם אווירה רגועה, נטולה פלצנות או פוזה
מאת:תמי ניניו14:3 20-3-2006
סב קוץ' מילגה היא מסעדה הודית צמחונית. מזכיר את 24 רופי? בצדק. לא רק הקונספט אלא גם המיקום הכללי - דרום ת"א - וגם הכניסה הכמעט חבויה מהעין. בשני המקרים חלפתי על פני הכניסה בלי להבחין בה, ורק אחרי עיון מדוקדק במספרי הבתים התבייתתי על הדלת הנכונה. ומעבר לדלת - עולם קצת אחר.לא הייתי בהודו, אז אני לא יכולה להגיד עד כמה המקום משקף את הודו, אבל האנרגיות אחרות לגמרי מאלה שמוצאים מחוץ לדלת, באוויר התל אביבי החורפי, ומאלה שמוצאים ברוב המסעדות. אווירה רגועה, נטולה פלצנות או פוזה, צוות מסביר פנים אבל לא לחוץ או מקצועני במיוחד.



לצערי לא יכולנו לבחון את הקומה השנייה והשלישית ואת מכמניהן (אמורים להיות שם בין היתר קולנוע ומכבסה) כי היה אמור להיות שם ארוע. נאלצנו להסתפק בחקר קומת הקרקע, שבה יש שני אזורים: הפנימי, שהוא סטנדרטי למדי ונטול אווירה, והחצר המקורה, עם הספות הנוחות, שהזכירה יותר את 24 רופי. בהתחלה ישבנו בפנים כי ניקו את החצר, וכשסיימו לנקות, עברנו לשבת בה. היה שם קר מוות, והתנור שהדליקו לנו לא מאד עזר, אבל העדפנו לשבת שם בכל זאת.

האוכל ערב לחיכי יותר מאשר לחיכו של רון. יש מזנון ובו מספר לא קטן של תבשילים עם הסבר קצר על תכולת כל כלי, והסועד מעמיס לצלחתו מה שהוא רוצה. אכלתי תבשיל חצילים, תבשיל תרד וטופו ועוד כמה תבשילים מהבילים ורכים שחיממו לי את הבטן והלב. לקינוח אכלתי סלט פירות מצויין, עם תות וקיווי בין היתר. למען האמת, שתי מנות. כל פעם מחדש אני שמחה לגלות שיש היצע ראוי ורחב של מסעדות צמחוניות שאפשר לאכול בהן טוב ובריא.

איכשהו תמיד יוצא שרון ואני מגיעים לארוחות שלנו, ולא משנה אם הן ארוחות צהריים או ערב, כשהוא גווע מרעב אחרי שאכל שתיים ורבע פריכיות או ארבעה אגוזים כל היום, ואני שבעה למדי. מה שטוב בשיטת המזנון הוא שכל אחד יכול לאכול מה שהוא רוצה כמה שהוא רוצה. רון מילא את הצלחת שלוש פעמים אבל לא אכל קינוח.

בהשפעת האווירה במקום, מצאנו עצמנו שוקעים בשיחה על בודהיזם, דת, פוליטיקה ו'מכרות המלך שלמה', ספר ששנינו אהבנו בתור ילדים אבל שאני כבר לא אוהבת, אחרי שקראתי אותו בבגרותי והזדעזעתי לגלות בו תיאורים מחרידים על ציד פילים וג'ירפות לשם הספורט ודעות בריטיות קולוניאליסטיות גזעניות ברוח התקופה. המוזיקה ברקע התחלפה ממוזיקה הודית למוזיקה מערבית (ראויה, תודה לאל), הברמנית היתה קולית ומקסימה, השיחה מרתקת. אלמלא הקור העז והעובדה שמוכרים במקום - להזכירכם, מסעדה הודית צמחונית - מוצרי עור(!) כנראה שהייתי מכתירה את החווייה כמוצלחת ביותר.

שיטת התשלום היא כדלקמן: בתפריט מופיעים משקאות ומנות הראשונות ומחירם נקוב. על תכולת המזנון (מנה עיקרית וקינוח) משלמים לפי ראות עיניו של הסועד, מה שאומר שפולניות וערסים יסבלו מאד בניסיון לחשב כמה כסף להשאיר כדי לא לצאת מניאקים או פראיירים, בהתאמה. השארנו 100 ש"ח (ביחד, לא כל אחד) ויצאנו בלב קל ובטן מלאה.

משם המשכתי לעבודה, בעזריאלי. מרחק של פחות משלושה ק"מ, אבל נסיעה של 45 דקות מפרכות בגלל פקקים, תכנון נתיבים שנפלא מבינתי ונהגים לא שפויים. ממעמקי השאנטי לסדום ועמורה. מזל שהמצברים שלי היו מלאים ושרון ישב לידי. אחרת החווייה הנעימה היתה מתפוגגת לגמרי תוך פחות משעה.

אולי באביב, כשמזג האוויר יהיה נעים יותר, אני אשוב לסב קוץ' מילגה ואשב בחוץ, או באחת הקומות העליונות. בטוח שלא בפנים. ל-24 רופי, לעומת זאת, נראה לי שאשוב הרבה קודם.





קישורים נוספים: