רפובליקת בנענע

איך ללמד ילדים לאכול ירקות
ודאי יש ילד שמעדיף תרד עם ברוקולי על פני עוגת שוקולד, אבל זה בטח לא הילד שלך
מאת:עמותת אנונימוס15:28 7-1-2006
למען הורים שמבקשים לגדל ילדים צמחונים או טבעונים ולמען הורים המעוניינים להטמיע בילדים הרגלי תזונה בריאים מן הגיל הרך, אנו מביאים טיפים לשכנוע ילדים לאכול מוצרים צמחיים מגוונים.


מי בוחר מה?
ילדים קטנים לומדים לבצע בחירות עצמאיות בכל תחום - גם בתחום בחירת המזון. תפקידם של ההורים בהכתבת התפריט הוא אפוא מוגבל. ההורים יכולים לקבוע: איזה מזון ייכנס הביתה, איזה מזון יוגש, ומתי הוא יוגש. ואילו הילדים יקבעו: האם לאכול מן המזון שהוגש להם, וכמה לאכול.

ללא כפייה
ההורים יכולים לקבוע ללא קושי, שלא ייכנס הביתה מזון מן החי. אולם מה לעשות כדי לשכנע ילדים לאכול מזון צמחי מספק? המשבר העיקרי מתמקד בירקות. שנאת ילדים לירקות היא תופעה מפורסמת, ולא מעט מן המבוגרים נושאים בלבם ובחכם טראומה של עגבנייה, קישוא או ירק תמים אחר. אז איך מתגברים על כך? דבר אחד מוסכם על המומחים: אין להכריח ילדים לאכול ירקות. לא זו בלבד, שהדבר פוגע בילדים ומעיב על היחסים בבית, אלא שכפייה מקבעת חוסר חיבה למזון. כל מה שצריך לעשות כדי לגרום לילד לשנוא חצילים, הוא להכריח אותו לאכול אותם. כמובן, עידוד לאכול ירקות הוא מקובל ורצוי מאוד, אך הגבול שבינו לבין כפייה צריך להיות ברור. עידוד משמעו, בין השאר, להגיש שוב מזון שנדחה בעבר: אולי בפעם הראשונה הילד היה עייף או שבע, ואולי פשוט יתחשק לו כעת לנסות משהו חדש.

מה אפשר לחטוף?
ודאי יש ילד שמעדיף תרד עם ברוקולי על פני עוגת שוקולד, אבל זה בטח לא הילד שלך. חייבים להודות: רובם המכריע של הילדים יעדיפו להתפטם בסוכריות ובחטיפי ג'אנק אם אלה רק יהיו בהישג-יד - ולכן כדאי מאוד שהם פשוט לא יהיו שם. קופסת עוגיות על השולחן כמוה כשלט התלוי על צווארך "נא לנדנד לי 30 פעם ביום בעניין עוגיות". הכי פשוט לא להכניס הביתה עצמים מהפנטים כאלה. מצד אחר, כדאי שיהיו זמינים תמיד חטיפים מן הסוג הרצוי. למשל, קערת עגבניות שרי או גזר גמדי במדף מזמין במקרר (אך יש להיזהר מבעיות בליעה וחנק בילדים לפני גיל בית-הספר).

רעב, התבלין הכי טעים
אם ילד לא משתגע על ירקות, עדיין יש להם סיכוי טוב אצלו בתחילת הארוחה. או אפילו לפני כן: אפשר להקדים את הארוחה בסלט או בקערת ירקות טריים או מאודים. בכל מקרה, לא תמיד הירקות אשמים: ילדים קטנים עייפים לעתים מכדי לאכול, ועדיף לקיים את הארוחה לאחר תנומה. מצד אחר, לא פעם יש צורך בפרק זמן להתעוררות לאחר שינה ממושכת.

כן לשחק באוכל!
מה הטעם להשקיע בלעיסת ירק חשוד, אם רוצים ממילא לעזוב כבר את שולחן האוכל? אבל אם עורכים פיקניק בחיק הטבע (כלומר על רצפת הסלון), אי-אפשר לעמוד בפני הפיתוי של טעימת פירות טרופיים נדירים (מלפפון וכרוב). גם צורת ההגשה יכולה להפוך למשחק: דלעת המוגשת חתוכה לצורות מעניינות, מחית תפוחי אדמה שעוצבה כאיש שלג, או חתיכות מלפפון, עגבנייה וגזר שמסתתרים בתוך פלפל או חסה מגולגלת.


חיבורים והסוואות
המזונות שהילדים אוהבים הם דרך המלך למזונות הנחוצים אך מנודים. אפשר לתת לפריט הפחות אהוב לתפוס טרמפ על הפריט האהוב: תפוחי אדמה על שניצלוני טופו, פלפל ברוטב הספגטי, קוביות קישואים על האורז, חסה ופרוסת עגבנייה בכריך, או פשוט רטבים טעימים לטבילת ירקות טריים או מאודים. במקרי חירום, דרוש מבצע הסוואה: עדשים אפשר לטחון כחלק ממרק, שעועית אפשר לטחון ולהוסיף לממרח חומוס, מיץ גזר אפשר לערבב במיץ תפוזים, ונבטי חיטה או שיבולת שועל אפשר לערבב בכל בצק - להכנת לחם, עוגות או פנקייק טבעוניים.

השתתפות בהכנות
ילדים בדרך-כלל מנוכרים מן המזון שלהם, כי הוא מוגש להם מוכן. אבל אם הילד/ה השתתף/ה בהכנת האוכל, הירק הבלתי אהוד יהפוך למשהו אישי ומוכר. אפשר להתחלק בעבודה במטבח - מי רוחץ? מי חותך? אפשר לתת לילדים לבצע את המהלך המכריע בהכנה - כמו הנחת ירקות חתוכים (ברוקולי, קישוא, חציל) על גבי פיצה טבעונית. כדאי גם שהילדים ישתתפו בקניות ובבחירת הירקות והפירות. ואם אפשר - כדאי לגדל ירקות בעצמכם ולתת לילדים לסייע בעבודות הגינה. אם אתם גרים בעיר, אפשר לדאוג לפחות לעציצים אחדים (עגבניות שרי, בצל, פטרוזיליה), שהילדים יוכלו לסייע להשקות.

דוגמה אישית
מה את/ה שותה בשביל הכיף? מיץ סחוט או קולה? ומה את/ה מכניס/ה לפה ברגעי פינוק? פרי טרי או שוקולד? בכל מקרה, הילדים רואים, זוכרים, מחקים וחוזרים על ההרגלים שלך. בסופו של דבר, לא תוכל/י לדרוש מהם את מה שאינך מקיים/ת בעצמך.

לא טוב היות הילד לבדו
הטבעונות בבית יכולה להיות קלה ונינוחה, אבל יש גם חיים בחוץ, ושם לא כולם טבעונים (עדיין). הילדים ייתקלו בשאלות, בביקורת, בהתגרות, בפרסומות מושכות ובאריזות צבעוניות בחנויות. לא קל להיות ילד טבעוני או צמחוני יחיד בחברה, וילד שירגיש כי נשלל ממנו משהו חשוב, יעבור לחיי טריפה בהזדמנות הראשונה שתיפול לשיניו. לכן, במידת האפשר, כדאי לסלק גירויים למוצרים מן החי: כדאי לבקר משפחות לא צמחוניות בין ארוחות, ולמנוע בבית חשיפה לפרסומות (לכך, כמובן, יש יתרונות רבים נוספים). אך החשיפה תגיע בכל מקרה, וחשוב יותר לערוך מאמץ מיוחד, למנוע מהילד/ה הטבעוני/ת להיות לבד: לחפש משפחות טבעוניות אחרות, להתיידד איתן ולקיים יחד ארוחות ובישולים בבית ובחיק הטבע.

למה אני טבעוני/ת?
ולבסוף - הימנעות מצריכת מוצרים מן החי אינה סתם הרגל. היא תפיסת-עולם ערכית. כדאי לזכור, שהדרך להנחיל את הערכים הרצויים אינה הטפה או רשימת "מותר" ו"אסור". דרושה עבודה יסודית הרבה יותר: ראשית, הילדים צריכים ללמוד להכיר "חיות משק" ולאהוב אותן, לא פחות מכלבים וחתולים - דרך סיפורים ותמונות, סרטים ומפגש אישי במידת האפשר. ושנית - לאחר שכבר התפתחה אמפתיה כלפי החיות - הילדים צריכים לדעת מה עובר על החיות בדרך לצלחת של השכנים. לאט-לאט, בעדינות, אבל האמת צריכה להתגלות כבר בגיל הצעיר ביותר שבו ניתן להבינה.


מקורות:
Reed Mangels, Ph.D., R.D., "Getting kids to eat veggies", Vegetarian Times, July 1994
Carol Coughlin, R.D., "Air-atarians: What to Do When Your Toddler Won't Eat!", Vegetarian Journal, Vol. XVI, No. 1, Jan/Feb 1997
JoAnn Farb, "Raising Vegan Children...in a (Not Yet) Vegan World", Vegetarian Journal, Vol. XVI, No. 5, Sept/Oct 1997
Mary Silva, M.S., R.D., "How to Get Your Child to Eat Vegetables", DrSpock.com



קישורים נוספים: