רפובליקת בנענע

נגד הנדסה גנטית
הסיכונים הפוטנציאלים במזון וחקלאות מהונדסים גנטית
מאת:אמי אטינגר13:14 7-1-2006
הוויכוח בין המבקרים לבין המצדדים בהנדסה גנטית במזון החל שנים מעטות לאחר הופעת הגידולים המהונדסים הראשונים בחקלאות.
המבקרים טוענים, כי למרות ההתקדמות הרבה בהבנת הגנום במחקר רב עדיין הנסתר על הנגלה.
"הנדסה גנטית" מקנה את הרושם, כי מדובר בתהליך מדויק מאוד, אך כבר ברמת המולקולות התהליך הוא, במידה מסוימת, בלתי צפוי, ועוד פחות צפוי הוא השינוי, שיחול מעצם השחרור לטבע של יצורים מהונדסים גנטית בעלי כושר התרבות והסתגלות.
המבקרים מעלים עוד שורה של חששות לגבי ההשפעות הבריאותיות והאקולוגיות של ההנדסה הגנטית, אך אינם מסתפקים בתחומים אלה בלבד. הטיעונים החזקים ביותר אינם קשורים לתהליך ההנדוס עצמו, אלא למודל השוק, שאומץ לפיתוח והפצה של הטכנולוגיה. החשש, במקרה זה, אינו תיאורטי, אלא מתבסס על אירועים רבים, שבהם מדענים, חֲבָרות פרטיות וגופי הפיקוח הסתירו את הסיכונים האפשריים מתוצרים מהונדסים. וכל זאת בשם תפיסה כלכלית צרה, הרואה חשיבות עליונה לרווחיהם בטווח הקצר.
אסייג ואומר, ששתי הגישות אינן יכולות להיות צודקות לגמרי מסיבה פשוטה: יצורים מהונדסים גנטית אינם פרי של טכנולוגיה פשוטה אחת. כל פיתוח קיים מביא אתו יתרונות וסיכונים אחרים לבעלי עניין שונים. השאלה העיקרית, בהקשר הזה, אינה קשורה שוב לטכנולוגיה אלא לתפישה החברתית של "קניין רוחני". השאלה, האם החברה תצא נשכרת מהטכנולוגיה החדשה, תלויה פחות ביישומים השונים שלה ויותר בחקיקה לגבי "זכויות היוצרים".


הביקורת על הטכנולוגיה: סיכונים בריאותיים וסביבתיים
המבקרים רואים חשיבות יתרה לסיכון הסביבתי, שכן הטכנולוגיה אומצה כה מהר והתפשטה לכל קצות תבל, כך ששינוי הסביבה הנו כלל-עולמי ומתבצע כניסוי לא מבוקר. מצד אחד, למרות הידע המדעי המוגבל כיום נתפס האיום על בריאות האדם בשלב זה כמסוכן פחות. מצד שני, תגובות ההשתקה למחקרים הבודדים, שמצאו סיכונים בריאותיים בתוצרים, מעוררות חשש כבד עוד יותר לגבי טוהר הכוונות של היצרנים והסיכונים הבריאותיים שנחשפו.
אמנה בקצרה את הסיכונים הסביבתיים העיקריים:

• מעבר גנים מהונדסים ממינים חקלאיים למינים בטבע.
• הגברת הבעיה של התפתחות העמידות לקוטלי חרקים ועשבים.
• היווצרות חיידקים ווירוסים בעלי תכונות חדשות בלתי-רצויות.
• השפעה ישירה ועקיפה של רעלנים חדשים - למשל, פגיעה בחרקים מועילים על-ידי צמחים, המהונדסים לייצר קוטל חרקים בכל תאיהם.
• הרחבה נוספת של היקף החקלאות המתועשת, המגדלת שטחים נרחבים של מין יחיד (מונוקולטורה), וכתוצאה מכך פגיעה נוספת במגוון הביולוגי


סיכונים בריאותיים עיקריים:
• תגובות אלרגיות לחומרים חדשים - כיוון שלרוב מיוצר חלבון חדש, שגוף האדם אינו מַכיר, יש חשש מתגובה אָלרגית אפשרית .
• שימוש בגנים סמנים (marker genes) עמידים לאנטיביוטיקה - עמידות לאנטיביוטיקה היא אולי הסכנה הבריאותית החמורה מכל בימינו. עם זאת קיימות גם אלטרנטיבות לשימוש בסמנים אלה.


ההקשר החברתי פוליטי:
חרף כל הסיכונים הללו, החשש האמיתי הוא, כאמור, חברתי. הבעיה העיקרית של אספקת המזון בעולם נובעת מהעובדה שייצורו (ועוד יותר מכך הטכנולוגיות המשמשות לייצורו או הזכויות עליהן) מתרכז בידיים הולכות ומעטות. כיום רוב הרעבים בעולם אינם מתים ממחסור במזון אלא ממחסור בכסף לרכוש מזון או מחוסר בגישה לאמצעי ייצורו (בעיקר זכויות בקרקע או זכויות שימוש במים). המעבר לזרעים מוגנים בפטנט, למשל, עלול לקחת מהחלשים ביותר את אפשרות הקיום היחידה העומדת בפניהם. סיכון זה גובר עם אימוץ טכנולוגיות מסוג זה.
ברמה אחת גבוהה יותר מתעוררים חששות, בעיקר מהסתת המחקר המדעי מתחומים נחוצים חברתית לתחומים ישימים מסחרית. בנוסף, קיימים חששות לגבי מדיניות פוליטית, המנסה לכפות כללי שיווק מסוימים על יתר מדינות העולם במסגרת הסכמי הסחר בין המדינות. דוגמא לכך ניתן לראות בתביעה של ארה"ב נגד האיחוד האירופי במסגרת ארגון הסחר העולמי. הטענה הייתה, כי מדינות האיחוד יצרו חֶסֶם סחר לא חוקי, בכך שאימצו את רצון תושָביהן ודרשו סימון על מוצרים מהונדסים.
המבקרים טוענים, כי הנדסה גנטית הנה, שוב, פתְרון טכנולוגי, המטפל בסימפטומים ולא בבעיה, דבר הקורה שוב ושוב בעידן החקלאות המתועשת. המהפך מחקלאות מסורתית לחקלאות מתועשת בשנות הששים אומנם הניב גדילה מרשימה של גידולים חד-זניים ביחידת שטח, אך בדרך אבד ידע, אבד מגוון ביולוגי, אבדו זכויות חוקיות והסכמים חברתיים, אבדה סולידריות. התוצאה הייתה ,מצד אחד, רווח לבעלי עניין בשוק (תאגידי החקלאות הבינלאומיים) ומצד שני, הפסד לרוב החקלאים הפשוטים בעולם הרעב. אציין, שאת דפוסי החקלאות הישנים עוד ניתן היה לפתח באמצעות טכנולוגיה מקיימת לטווח הארוך, בשעה שהטכנולוגיה של הנדסה הגנטית מחסלת חלופות - לדוגמא, ויתור על מגוון מינים הוא הפסד לנצח.

לסיכום, להוציא יתרונות יישומיים מהנדסה גנטית זה החלק הקל. האתגר הוא למצוא את המודל החברתי, שיאפשר לעשות את ההשקעה (של זמן, הון וידע) באופן הזמין לעניים הנזקקים לכך ביותר.




* אמי אטינגר הוא חוקר, העוסק בימים אלה בפוליטיקה של המדע, מזון וחקלאות מקיימת.



קישורים נוספים: