רפובליקת בנענע

איזו יהדות ולמה צמחונות?
שתי בעיות בשאלות הנוגעות ליהדות ולצמחונות
מאת:דתייה צמחונית14:13 6-12-2005
אקדים ואומר, שכל מה שאני כותבת כאן - על דעת עצמי בלבד אני כותבת. אינני מייצגת אף אחד ואני יכולה רק להסביר את דעתי. למען הסר ספק, אני שוללת מכל וכל את גישתו של הרב קוק.
הבעיה הראשונה היא, שקשה מאוד לדבר על יהדות - ביהדות יש הרבה מאוד תפיסות, הנפרשות על פני כמה אלפי(!) שנים. קשה למצוא שני יהודים שבשבילם היהדות היא אותו דבר.
הבעיה השנייה היא, שגם הצמחונים אינם עשויים מקשה אחת. אנשים מוותרים על מזון מן החי מכל מיני סיבות: בריאותיות, כלכליות, מוסריות, דתיות. וגם הוויתור על מזון מן החי נעשה בכל מיני רמות: יש כאלה שלא יאכלו חיות ממש, ויש כאלה שלא יאכלו גם את התנובה של החיות (חלב, ביצים). ויש עוד סוגי הקפדות והמון ואריאציות.





מדוע אני צמחונית
עכשיו אסביר את התפיסה שלי:
אני צמחונית מהסיבה הפשוטה של צער בעלי חיים. הסיבה הזאת קיימת בעיקר בגלל אופן ההתנהלות של המשקים המודרניים. לאחרונה עיתון הארץ פתח בסדרת כתבות בנושא:
בלולים החקלאיים הביצה באה הרבה לפני התרנגולת
כך מגדלים שניצל
החלב אולי בריא, אבל הפרות החולבות חולות
אז זאת, אם כן, תמצית התפיסה שלי: ההתנגדות הנחרצת לכל סבל. לא כל-כך מפריע לי שבעלי חיים מומתים (כולם מתים בסוף, ובטבע מאוד מקובל שחיות הורגות ואוכלות זו את זו). מאוד מפריעה לי ההתעללות עד ההמתה.


צער בעלי חיים
להווי ידוע, שהאיסור על צער בעלי חיים מושרש עמוק במקורות:
"לעולם צער בעלי חיים דאורייתא "(בבלי בבא מציעא, ל"ב ב(

ואיך חכמים הגיעו למסקנה הזאת? כנראה, מתוך דברי התורה, בראשם:
"כִּי תִפְגַּע שוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵב תְּשִיבֶנּוּ לוֹ כִּי-תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כ"ג, ד-ה)
"לֹא-תִרְאֶה אֶת-שוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵב תְּשִיבֵם לְאָחִיךָ וְאִם-לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹש אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵבֹתוֹ לוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל-אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶר-תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם לֹא-תִרְאֶה אֶת-חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" )דברים כ"ב, א-ד(

שימו לב שבמקור מספר שמות כתוב "חמור שונאך". ככלל, התורה מצווה על עזרה של איש לאחיו, כמו שרואים במקור מספר דברים: "לא תראה את שור אחיך" וכו'. והנה, כאשר מדובר בסבל של בעל חיים, מדגישה התורה שעליך להיחלץ לעזרה אפילו אם אותו בעל חיים שייך לשונאך!

אף בעשרת הדיברות לא נפקד מקומם של בעלי החיים:
"שֵשֶת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ וְיוֹם הַשְּבִיעִי שַבָּת לַה` אֱלֹהֶיךָ לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶר בִּשְעָרֶיךָ" (שמות כ`, ח-ט(

ובכן, יש ציווי לנוח ביום השביעי.
ציווי זה כשלעצמו איננו חידוש גדול, כי אצל עוד עמים דאגו האזרחים הבוגרים ובני החורין ליום חופש לעצמם. המהפכה בציווי זה היא, שיום החופש נועד לכוווווווווווו-לם: לא רק אתה, אלא גם בנך ובתך, עבדך ואמתך(!), ובהמתך וגרך. כן, גם העבדים והשפחות ראויים ליום מנוחה, וגם הגרים שאינם אזרחים. ולא רק בני האדם, אלא גם בעלי החיים. מעניין, שהבהמה מופיעה בין העבדים לגרים, כלומר, לעניין זה מעמדה שווה למעמד שאר בני האדם!
יש עוד פסוקים, אבל נראה לי שהרעיון מובן: התורה מאוד רגישה לבעלי החיים, ואוסרת על כל התאכזרות כלפיהם.


השימוש בבעלי חיים
מצד שני, ואת זה חשוב מאוד להדגיש, אין שום איסור בשימוש בבעלי חיים, ובכלל זה שימוש למטרות אכילה.
זאת אומרת, שמי שמעוניין למצוא במקורות תמיכה לצמחונות, יכול לעשות זאת רק אם הטעם לצמחונות נובע מהרצון למנוע התאכזרות. אבל אם הטעם לצמחונות נובע מהרצון למנוע הריגת בעלי חיים - אזי אין לו כל-כך על מה לסמוך.
ממילא אנחנו מבינים, שהתורה לא ראתה כל פסול באכילת בעלי חיים, ולכן התירה אותם לבני נוח, ואף אלוהים מספק לבני ישראל בשר בעצמו.

עם כל זאת, חשוב להיות מודעים לעוד עניין: התורה לא נכתבה בחלל הריק. התורה נכתבה על רקע כלכלי, תרבותי וחברתי מסויים. והכלכלה של אותם ימים נסמכה באופן מוחלט על בעלי חיים. גם אם מישהו החליט להימנע מאכילת בשר, עדיין הוא היה חייב לחרוש את שדהו, ואיך יעשה זאת ללא שור או חמור שיגררו את המחרשה? למעשה, הטלת איסור על ניצול בעלי חיים פירושה גזר דין מוות לאנשים. התורה, אם כן, לא יכלה לאסור דבר כזה, כי אף אחד לא היה עומד בגזירה. היא כן יכלה לדאוג, ואכן דאגה, שבעלי החיים המנוצלים לא יסבלו יותר מדי. כיוון שכך, טעות היא להצדיק אכילת בשר בתירוצים כגון "אבל לפי התורה מותר" - התורה היתה נכונה לזמנה. המציאות היום מחייבת בחינה מחדש של כל הנושא.


אז מה באמת קורה בהלכה של היום?
כאן אני יכולה לספק רק ניתוח היסטורי-תרבותי, עד כמה שהבנתי מגעת.
ובכן, בתחילה היה עם ישראל עם של עובדי אדמה ורועי צאן. תרבות חקלאית כזאת מקרבת את האדם לבעלי החיים והופכת אותו רגיש לצורכיהם ולסבלם. עם השנים, ובמידה רבה בגלל הישיבה בגלות, היהודים התרחקו מאוד מהחקלאות ועברו למקצועות כגון מסחר ותכשיטנות. ממילא הם גם התרחקו מאוד מבעלי החיים: חכמי המשנה והתלמוד הכירו את גידול בעלי החיים מקרוב, אבל הרבנים במזרח אירופה - הרבה פחות. אני חושדת, שבנושא זה גם הנצרות השפיעה לרעה: התפיסה היתה שבעלי חיים הם סתם אוטומטים, וכל מטרתם לשרת את האדם. קחו את שני הגורמים האלה: ההתרחקות מהחקלאות והקרבה לנצרות, ותבינו מדוע ההלכה הידרדרה לאן שהידרדרה, עד שהפסיקות ההלכתיות מהמאות האחרונות מאוד מקילות ראש בסבל של בעלי חיים.. לדעתי הרבנים פשוט אינם מודעים לגודל הזוועה שהם מאפשרים.
בנימה אישית אוסיף, שהגישה הזאת ממש מרתיחה אותי: הם מסוגלים לדקדק כל קוצו של יוד בכל מיני עניינים של מה-בכך, אבל לגלות סלחנות מפליגה בכל מה שנוגע לצער בעלי חיים. כאילו הם איבדו כל תחושה של עיקר וטפל. פשוט ביזיון.

עכשיו, גם אם יקום הרב שכן יבין את החשיבות שבהחמרה בצער בעלי חיים, מאוד יקשה עליו להזיז משהו. זאת משום שהציבור הדתי די שמרן. באופן גס אפשר לומר, שככל שחברה מסויימת דתית יותר, כך היא שמרנית יותר, וקשה לה יותר לשנות ממנהגיה. בסופו של דבר, אנשים לא אוכלים עוף כי כתוב בתורה כך או אחרת, אלא כי הם אכלו כך מאז ומעולם, הם אבותיהם ואבות אבותיהם. אז למה לשנות עכשיו? מה קרה? אם הצמחונות הכרחית על פי היהדות, יוצא שהם כולם חוטאים! והלוא אף אחד לא רוצה לחשוב שהוא חוטא החי בחברה של חוטאים. מכאן ניתן להבין מנין מגיעים כל התירוצים המשונים למה בעצם ממש חייבים לאכול בשר.

אבל אולי, רק אולי, אם תצליחו לשכנע אנשים דתיים שהמציאות השתנתה, וגם ההלכה צריכה להשתנות בהתאם (אלא שהיא קצת איטית בנושא), יש סיכוי שתשפיעו על הרגלי האכילה שלהם. לא הרבה, לא מיד, אבל גם רומא לא נבנתה ביום אחד.



קישורים נוספים: