למחרת טסתי לטקסס, דבר לא פשוט גם אם זו רק תחילת עונת ההוריקנים. זה היה עוד אחד מהימים בהם חייתי על בוטנים. אמריקאים תמיד חושבים שאם אין מה לאכול, כדאי תמיד שיהיו בוטנים, כך שהגעתי לנמל התעופה כבר מצויידת איתם וגם במטוס חברת דלתא חילקה לכולם בוטנים ושתיה. הטיסה שלי מפילדלפיה מאטלנטה יצאה באיחור של כשעה וחצי, לכן פיספסתי את טיסת ההמשך שלי. בזמן שנחתנו באטלנטה הראות היתה טובה במיוחד, כך שטיסת ההמשך שלי המריאה לה מעט מוקדם עם סבתי, עם אחותי ובלעדי. הצלחתי לשכנע את חברת התעופה לרשום אותי בסטנד ביי לטיסה הקרובה כי לא רציתי להיתקע בנמל התעופה עד הלילה. ככלל, בנמלי התעופה בארצות הברית לא תמצאו יותר מידי אופציות טבעוניות: עצובה ומתוסכלת להחריד חיפשתי חפיסת שוקולד מריר על מנת להתנחם בה. אני חייבת לציין שמצאתי הרבה מאוד שוקולדים, אבל כולם התפארו בחלב שהכילו. מלבד הקיוסקים היו אפשרויות נוספות של סטארבאקס שלקפה שלהם יש טעם של שתן, והחברים שלנו מה- M הצהובה הגדולה והמאיימת ומתחריהם. אחרי שטלפון ציבורי אכל לי 2 דולר משיחה שניסיתי לעשות לקרובים שלי בטקסס כדי להודיע להם על השינויים בתוכנית, ישבתי ליד השער של טיסת הסטנד ביי ואכלתי בוטנים. |
אל אטלנטה הגיע סופת רעמים והחליטו להעלות את האנשים למטוס כמה שיותר מהר. ברגע האחרון נוסעת אחת לא הגיעה וכך בגשם השוטף רצתי למטוס והתיישבתי קפואה מקור בתוך מטוס בגודל של אוטובוס. אה, כן, גם נתנו לנו בוטנים. נחתתי בנמל תעופה ביוסטון, עם כלי הנגינה שלי בלבד. לא היה זכר למזוודה שלי. מתוסכלת מצאתי את אחותי שחיכתה עם דוד של אבי ועם שקית של אוכמניות טריות. לאוכמניות טריות יש טעם מיוחד אחרי יום שלם של ללכת לאיבוד בנמלי תעופה ורדיפה אחרי מטוסים ושבו מאז ארוחת בוקר נשנשתי רק בוטנים. בימים הבאים האוכמניות היו מקור התזונה העיקרי שלי בטקסס מדינת הבשר. הגענו היישר לארוחת ערב חגיגית בביתה של בת דודתי שהיוותה סמן מקדים לכל הארוחות הבאות שלי ביוסטון: בת דודה שמבינה ומתחשבת בטבעוניות, אך ללא יותר מידי אופציות בארוחות המשפחתיות עצמן. אכלתי הרבה אוכמניות עם "טוב מגבינה" של טופוטי על לחם חיטה מלאה. |
למחרת בבוקר הלכנו כל נשות המשפחה והחברות הקרובות של בת דודתי ליום כיף במכון יופי: פדיקור, מניקור וכולי. כראוי למסיבה היה שם אוכל, אך אפילו באגוזים לא יכולתי לגעת כי היו שם פירורי יוגורט. בכריכים? הצחקתם אותי. הדרך היחידה לדעת אם יש בכריך משהו לא טבעוני זה על ידי טעימה. במחשבה שניה, לא נראה לי שהיה שם משהו טבעוני. בערב, שוב ארוחה משפחתית. דודה של אבי זכרה שאני טבעונית ודאגה שיהיו שם שעועית ואורז בשבילי. ככלל, משפחתי היתה מאוד מבולבלת ממה מותר וממה אסור לי לאכול. למשל: הם זכרו שיש בייגל שמותר לי לאכול, אבל חשבו שכל בייגל מותר לי, ולכן לפעמים מצאתי את עצמי בטעות מחוסרת אוכל. היום השלישי, הסיבה שלשמה התכנסנו: ארוע 50 שנות הנישואין של הדוד של אבי ואישתו. שם היתה לי בעיה אמיתית: הכל היה מוצף בחמאה. בת דודתי חשבה עלי כשהזמינה את האוכל ולכן היו ירקות מאודים, אך אידו גם אותם בחמאה. פירות טריים? היו שם, אבל הם נגעו בגבינות למיניהן. סלט? גם הוא היה נראה חשוד. אשתו של בן דוד של אבי, אישה חרדית, שנכחה שם ניגשה אלי והציעה לי בלבביות להצטרף לשולחן שלהם ולאכול איתם בייגל עם סלמון מעושן. הבייגל היה טעים. גם היין הלבן שבן דוד שלי הגניב לי. סלמון? לא בא בחשבון. יש לי משפחה מאוד נחמדה בטקסס, אבל רובה, כמו רוב הטקסאנים, לא מסתדרת עם צמחונים, ובמיוחד לא עם טבעונים. |
קישורים נוספים: |