| בגיל 15 התחלתי להתעניין בתזונה נכונה ובגיל 17 גיליתי שהתזונה הטבעית היא התזונה הנכונה והמתאימה לנו, בני המין האנושי, מבחינה ביולוגית ופיסיולוגית. חשבתי לעצמי שאם אין לנו צורך בחלבונים מהחי, מוטב שבעלי-חיים אלה יחיו ויסתובבו חופשיים וכמובן שכך גם הם וגם אנחנו נהיה יותר שמחים. אך עדיין לא חשבתי במונחים של אידאולוגיה צמחונית ואפילו קריאת מאמרים בנושא צמחונות השאירה אותי עדיין "רק" בטבעונות. בסביבות גיל 21-22 ככה,נסעתי עם הכלב הקודם שלי למרפאה ליד בית-המטבחיים שבאזור-התעשיה כדי לחסן אותו נגד כלבת. |
מאחר והגעתי לפני הזמן ובעודי ממתין שהווטרינר יגיע, ראיתי אדם עם מקל של מטאטא ביד מעביר בערך 12-15 פרות אל מחוץ לרפת שלהן, אל מין פסג` צר שמצידיו גדרות ברזל והן עומדות וממתינות, כאשר הפרה הראשונה בטור עומדת בסמוך לחדר מסויים. מרוב סקרנות הלכתי עוד כמה מטרים כדי לראות לאן מכניסים אותן (לשמחתי הדלת היתה פתוחה) וראיתי שוחט עם סכין ארוכה וחדה ועם סינר מלא בדם ,חותך חלקים מהפרה שאותה הוא שחט עוד לפני שבאתי. המשכתי להציץ בשקט כדי שלא יגרשו אותי. התבוננתי שוב ובצער רב בטור הפרות הממתינות ושאלתי את עצמי "האם הפרות יודעות מה מצפה להן?", "הרי הן בוודאי שומעות את הצרחות של הפרה הקודמת בזמן שחיטתה", "הייתכן שאינן מבינות? הייתכן שהן טיפשות? הרי יש להן עיניים...ומוח"... הרגשתי שאני חייב לעזור להם אך לא ידעתי איך ,כי לא יכולתי למנוע את שחיטתן והן עומדות וממתינות לתורן ויודעות מה ג ו ר ל ן אבל בעצם אני כן יכול לעזור להם, ואפילו אתה!!! שהרי אם כולנו לא נאכל אותם אז יפסיקו לרצוח אותן... ודבר נוסף: כיצד מרגישה אותה הפרה כאשר קושרים אותה,לפני השחיטה,אל כל מיני מתקנים שמסביבה? יד ימין לכאן, יד שמאל לשם, רגל ימין לעמוד נוסף וגם רגל רביעית. עכשיו היא בטוח יודעת שרוצים להרע לה... ברגע זה ממש היא מגלה שהיא חסרת אונים ושאפילו "אלהים" לא יכול לעזור לה... וכולן בחוץ עומדות, שומעות וממתינות לתורן... דימיינתי במוחי את קולה של הפרה ברגע שתוקעים את הסכין לתוך גרונה ועד לרגע שהיא מתמוטטת על הרצפה והמוות גואל אותה מייסוריה והרגשתי שבשבילן הדקות האלה הם כמו נ צ ח. הפרה היא כמו אם, היא נותנת חלב, האם זה הוגן לרצוח אותה כאשר היא הופכת להיות לא ריווחית?? האם אין לה את הזכות הבסיסית למות מוות טבעי?? כמו שלנו יש?? למה לנו מגיע למות בסוף חיינו ולה לא??? כמה פעמים ראיתי גם "בשידור חי" איך שוחטים תרנגולות. נסעתי עם המורה שלי, ד"ר יוסף רזון ז"ל (אדם גדול...), לקנות פירות וירקות באיזשהו כפר ליד חוצה שומרון ובאותו מקום ראיתי איך שהופכים את התרנגולות עם הראש למטה אחרי שרוצחים אותן, והרגשתי שגם שבשבילן הדקות המעטות שעוברות עד שהמוות גואל אותם מיסורייהן הן כמו נצח... מה דעתכם שנלך ביחד, אני ואתם, לאותו המקום ההוא שנקרא בית מטבחיים כדי שנצפה בטור הפרות הממתינות ובשוחט "המדמם"??? ננסה להכנס לראשן, נשמע את קולן בזמן התנגדותן ונבדוק האם באותו הרגע הזה יש רצון עז לעזור לפרות האומללות האלה ולהעביר אותם למקום ירוק ופתוח. |
קישורים נוספים: |