הסיפור מתחיל ב-5.6.05 בטיסת KLM מישראל לאמסטרדם. אין יותר מידי מה לומר על הטיסה, מלבד שקיבלתי את המנה הטבעונית שביקשתי. אך צריך לשים לב שכאשר הדיילות מחלקות את החטיפים בין הארוחות שגם הם טבעוניים, כי לפעמים הדיילות לא שמות לב, הן פשוט מחלקות את אותה הגלידה לכולם. |
במבט לאחור, בהולנד לא היתה לי יותר מידי בעיה לגבי האוכל. למרות שההולנדים ידועים בפרות שלהם, הם עדיין לא שמים מוצרי חלב בכל דבר, צריך לקרוא את הרכיבים. רוב מוצרי הלחם מכילים מוצרים מהחי, אך יש עוגות וקרקרים שהם בסדר. אפשר למצוא פירות וירקות בשפע, אפילו מצויינת ארץ היצוא, אך להרבה מהירקות יש , והכי חשוב: זה עולה פי שתיים מאשר בישראל. צריך לזכור לשקול את הפירות והירקות לפני שהולכים לשלם, כי אין מאזנים בקופות, לפחות לא ב"אלברט היין"- רשת מרכולים גדולה. נשארתי בהארלם, והיתה חנות טבע לא רחוק מבית המשפחה שהתארחתי אצלה. מצאתי שם חלב אורז ו"טופוטי" (ה"טוב מגבינה") והיה בסדר. מה שחשוב לזכור הוא שבימי ראשון החנויות סגורות וביום שני הן נפתחות בצהרים. |
לא כדאי לאכול בחוץ - כלומר לקנות אוכל בדוכני המזון המהיר שבתחנות הרכבת: רוב האוכל הנמכר מבוסס גופות. אפשר למצוא גם צ'יפס מכל הסוגים והמינים, אבל לא התעמקתי בו. גם ככה אכלתי צ'יפס בכל ארוחת ערב. אבל נא להזהר: יש סוג של צ'יפס שממולא בגבינה.ואם בצ'יפס עסקינן- ניתן למצוא בהולנד במכונות האוטומטיות"Lays", שזו גירסה חו"לית של תפוצ'יפס. אם קונים את הרגיל, זה טבעוני. |
בדרך כלל את ארוחות הערב אכלתי יחד עם המשפחה המארחת שלי. לא צמחונים, אך הסתדרתי איתם מצויין. היו ירקות מבושלים וירקות טריים, צ'יפס וגרסה טבעונית של שניצל הולנדי שבמקור יש בו שני סוגי גופות וגבינה. טוב, אני חושבת שגם במקור זה מצרפת. אני יכולה להבטיח לכם שאילו הגבינה היתה אמיתית לא הייתי נמצאת כאן היום... לארוחת בוקר בדרך כלל אכלתי מצה מפוררת (תתפלאו כמה קל למצוא בהולנד מצות- אפילו במקומות שבהם בקושי יש יהודים- אם כי הטעם שלהן מאוד שונה) ביחד עם פירות וחלב אורז. מי צריך קורנפלייקס כשיש מצות? במכל מקרה, בהולנד, כמו בכל מקום אחר בעולם, צריך לקרוא תוויות על מוצרי המזון. בארצות הברית למדתי כמה שזה חשוב. בשבוע הבא יתפרסם כאן דיווח על ביקורה של vmfl בארה"ב. |
קישורים נוספים: |