כדי שבשרו יהיה רך ולבן, מלעיטים את העגל במזון דל בברזל. הוא נכלא בתא זעיר, שממנו אין הוא יכול להוציא את ראשו. בניסיון להחזיר לעצמו מעט ברזל, הוא מלקק את ברגי המתכת ומנסה ללקק את הפרשותיו. הוא אינו יכול להסתובב, להתמתח, ללקק את עצמו או אפילו לרבוץ בנוחות. כך נמנע ממנו להפעיל את שריריו, ובשרו נשאר רך. בימיו האחרונים תאו כה צר לו, עד שאינו מסוגל אפילו לעמוד בנוחות. בתא שורר חום רב, הגורם לעגל הזעה וצימאון תמידיים, אך מונעים ממנו מים כדי שייאלץ ללגום כמויות גדולות מתערובת הפיטום הנוזלית. את מעט הזמן שבו מאפשרים לו להוציא את ראשו מהכלוב כדי להאביס אותו, מנצל העגל לא פעם כדי ללקק את שכניו וליצור איתם מגע. למרות התרופות המוזרקות לעגלים, הם סובלים משלשול כרוני, גזזת, כיבים, הרעלת דם, אנמיה והפרעות בנשימה. (תחקיר: אנונימוס) בתמונה: שי אביבי עושה לעגל היכרות: "קוראים לזה מים וזה אחלה" |
| ר' משה פיינשטיין, גדול הפוסקים בארה"ב, על תעשיית עגלי החלב: דברי ר' משה פיינשטיין ז"ל, שהיה גדול הפוסקים בארה"ב, על תעשיית עגלי החלב: "ובדבר העגלים שנתחדש זה לא כבר שמפטמין אותן כל עגל במקום מיוחד לבד צר מאד שאין להם מקום אף לילך איזה פסיעות, ואין מאכילין אותן כלום ממאכלי בהמות הראוים לעגלים ולא טעמו חלב אמם כלל, אלא מפטמין אותן במשקין שמנים מאד שאין הבהמות נהנים מזה, להיפוך מהמבואר בבכורות ריש דף ל"ט מותר ודאי מעלי ליה וכו´. וגם נעשים חולים מזה וצריכים למיני רפואות, וכפי שאומרים שוחטים מובהקים לא נכשרו מהם אלא ט"ו עגלים ממאה, ולשוחטים המקילים הוא ערך מ"ד או מ"ה עגלים כשרים למאה, והכל מודים שרובן טרפות היפוך מחזקת בהמות שהן כשרות, ומשמע שהוא רק מטרפות הריאה שרואין זה השוחטים מדין בדיקת הריאה, אבל אפשר איכא עוד טרפות בבני מעים, שפשוט שצריך נמי לבודקם שמסתבר שיש לחוש לזה מאד. שלכן מהראוי היה לאסור מלעשות זה ובעלי נפש אין להן לאכול כלל מעגלים כאלו אף אם יבדקו גם הבני מעים. והבדיקה בבני מעים אינו מנקבים ובועות שנעשים מנקבים אלא משינוי מראה דהבני מעים ומבועות שנעשים ע"י חלישותן, ובלא בדיקת הבני מעים אין להכשירם (ר´ משה פיינשטן, שו"ת אגרות משה, חלק אה"ע ד´ סימן צב). |
שם (לגבי הניסיון ליצור בשר לבן מבשרו של העגל, שאין לו באמת יתרון על בשר אדום, רק נאה יותר, דן בשאלה אם יש כאן הונאה ומלבד זאת אומר): "מ"מ אסור לצער את הבהמה להאכילה דברים שאין לה הנאה מהן שהיא מצטערת באכילה, וגם הם נחלות מזה וסובלין יסורין מהחולי, שבשביל הנאה זו דיכול לרמות האינשי אסור לעשות כן מאיסור צער בע"ח מדאורייתא, שלא הותר לזה להאינשי לצער בע"ח". |
לחתימה על עצומה להוצאת עגלי החלב המצינוק לחצו כאן |
קישורים נוספים: |