רפובליקת בנענע

פנדה – צמחונים צעירים
איך 2-3 ילדים יכולים לשנות ומדוע ילדים יכולים לעשות יותר ממבוגרים
מאת:עמותת אנונימוס22:49 23-8-2005
פנדה - קבוצה ילדים למען זכויות בעלי-חיים, היא אחת מן הדוגמאות המרשימות בישראל לפעילות עצמאית של ילדים בתחום זה. כתבה זו מספרת על הקבוצה ועל פעילותה. הכתבה מבוססת על שאלונים שמילאו תשעה מחברי הקבוצה ועל ראיון עם אחד מפעיליה, עמית כרמון.


הקמת הקבוצה
פנדה היא קבוצת נוער שפועלת לקידום זכויות בעלי-חיים, מתוך איזון נדיר בין עצמאות לבין קשר עם אנונימוס וארגונים אחרים. גיל החברים/ות כיום הוא 14 פלוס (עולים לכיתה ט'). הקבוצה נוסדה כשהיו מקימיה, מתן, עמית ודניאל ד., בכיתה ה' בבית-ספר "מרחבים" בירושלים, במסגרת שיעור העשרה במחשבים. הם החליטו להקים אתר אינטרנט נגד התעללות בבעלי-חיים, החלו ללמוד את הנושא ובהדרגה למדו להתמקד בצמחונות ולהרחיב את תחומי הפעילות, תוך פתיחות רבה לגבי מבנה הקבוצה: "הגישה שלנו היא, שכל מי שרוצה לעזור - שיעזור, איך שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה", כדברי עמית. במעבר מבית-הספר היסודי לחטיבת-הביניים, התפצלו חברי פנדה למספר בתי-ספר בסביבת ירושלים. למרות זאת, הצליחו לשמור על פעילות בכמה מוקדים. הם גם פתחו דוכן הסברה במבשרת ציון והציעו לבני/ות גילם להצטרף לפעילות. רבים הביעו עניין, אך בסופו של דבר גרעין הפעילות נותר מבתי-הספר, והוא מנה 10-20 "פעילים ממש" ותומכים נוספים (הקבוצה כוללת גם בנות, אף על-פי שכל המתראיינים הם בנים). בשנה האחרונה, נערכה רוב הפעילות במסגרת אירועים של אנונימוס והאגודה נגד ניסויים בבעלי-חיים.

עקרונות
תפיסת העולם של פעילי פנדה, נשענת על עולם המונחים של מוסר וזכויות. לדברי אלון, " המעמד שלנו ושל בעלי-החיים צריך להיות שווה". מפרט עמית:
"אנחנו מתנגדים לפגיעה בכל יצור המרגיש סבל (כלומר, בעל רצונות). בתור עמית, אשמח לפעול גם לטובת איכות הסביבה למשל, או לעזור לנכים, ואני מאמין שכל אדם בפנדה גם ירצה לעזור, אבל המטרה שלנו היא הפסקת הפגיעה בבעלי-חיים שאינם אדם, שהם אלה שנפגעים בצורה הכי קשה בדרך-כלל."


חיות "חמודות"
לאחדים מפעילי פנדה יש כלב או חתול בבית, והם היו מעורבים במקרי הצלה אחדים; הם מסתייגים משיתוף-פעולה עם אגודות שהורגות חיות, ומתנגדים לקניית חיות מחנויות. אולם כדברי עמית,
"אהבת חיות אינה חלק מהעיקרון שלנו, אם כי אין ספק שזה עוזר. רוב האנשים שדואגים לבעלי-חיים גם אוהבים אותם ורוב האנשים שאוהבים בעלי-חיים, יש סיכוי טוב יותר שהם ירצו לעזור לבעלי-חיים. אמנם אנחנו מעודדים אימוץ, אך זה לא חלק ממה שאנחנו מנסים להעביר ואנחנו רואים את זה כדבר משני."


צמחונות
שבעה מתוך תשעה הנערים שהשיבו על השאלון הם צמחונים. אף אחד מהם אינו נמנע לחלוטין מצריכת מוצרי חלב וביצים - זה נראה להם כאתגר מסובך - אך המגמה היא "להגיע לטבעונות". לגבי המחויבות לצמחונות - הדעות חלוקות:

דניאל ד.:"פנדה אינה מחייבת לצמחונות או טבעונות, אך אנו מאמינים שאכילת בשר, חלב וביצים היא התעללות בבעלי-חיים. אנו מנסים לשכנע ילדים להיות צמחונים, ומדברים גם על טבעונות. אני עדיין מנסה למצוא מידע לגבי טבעונות. אני משתדל לאכול כמה שפחות מוצרים מן החי, לא אוכל דגים ומשתדל שלא לנעול נעלי עור."

עומר: "אנחנו מצפים מכל חבר בפנדה שלפחות יהיה צמחוני, ובטח שלא ילבש עורות או ילך למופעי קרקס."


עיתון קיר והרצאות
בתחילת ימיה של הקבוצה, הפעילות כללה בעיקר חלוקת עלוני הסברה וכתיבה בפורומים לזכויות בעלי-חיים, שסייעו לילדים לגבש עמדות בשלות בתחום. עם המעבר של כמה מן הילדים לכיתה ז' בבית-ספר "ליד האוניברסיטה", עלה הצורך להתחיל מחדש בהפצת הרעיון בין ילדים זרים. דניאל ד. ועמית בחרו לעשות זאת באמצעות עיתון קיר (והקדימו בכך בשנה את פרויקט עיתוני הקיר של אנונימוס), בסיוע מורתם, אילנה אורעד. על הקיר הם תלו תמונות וכתבות בתוך ניילוניות - מתוך זכויות בעלי-חיים השבוע, מתוך העיתונות היומית והאינטרנט וכן עלוני הסברה של אנונימוס ושל האגודה נגד ניסויים בבעלי-חיים. הם שקלו ליצור קיר צבעוני ומושך, אך במשך הזמן הסתבר, שגישת ילדי הכיתה רצינית יותר. הדבר בולט באחת הסוגיות הרגישות ביותר - התמונות. מסביר עמית:
"בהתחלה שמנו קצת תמונות של חיות חמודות. חשבנו שיותר קל להיקשר למשהו שמעורר חיבה. אבל הגענו למסקנה שהמסר עובר בלי זה ומי שיקרא את החומר - כנראה לא צריך את התמונה הזאת. שמנו גם תמונות קשות לצפייה מאנונימוס ומהאגודה. אני חושב שתיאורים במילים לא מספיקים. צריך גיבוי של תמונות."

למרות הכל, לדברי דניאל, "כמה ילדים ביקשו שנוריד תמונות מהקיר, כי זה זעזע אותם". דניאל ועמית ערכו גם שתי הרצאות על פגיעה בבעלי-חיים במסגרת שיעורי חינוך, אך טוענים שההצלחה הייתה מעטה בגלל חוסר ניסיון שלהם - וגם משום ששאר הילדים כבר הכירו את החומר מעיתון הקיר. פעילות זו הייתה כולה בתחום של כיתה אחת. בשנת-הלימודים הקרובה, הם מקווים להרחיב את הפעילות הסדירה לכלל בית-הספר. למשל: ליצור "קיר זכויות בעלי-חיים" מחוץ לכיתה, ליד "קיר זכויות האדם".


טלוויזיה
כמה מילדי פנדה הפכו לזמן-מה למשתתפים מבוקשים בתכניות טלוויזיה בערוץ הילדים. לאחר שהפנו את עמית למפיקה בערוץ, התגבש יום צילומים בנושא יתרונן של ביצי "חופש" וביצים אורגניות על פני ביצים מכלובי סוללה, עבור התכנית "אין חיה כזאת". מספר עמית:
"הצטלמנו בלול של ביצי 'חופש'. ניסיתי להדגיש שיש בעיות גם עם ביצים כאלה, אבל העדיפו שלא לשדר את זה. שאלו אותנו על הבעיות בלולים רגילים, למה אנחנו פועלים בנושא הזה והאם אנו חושבים שיש סיכוי לשנות. צילמו אותנו גם בדוכן הסברה, שם הייתי לבוש בתחפושת של תרנגולת. ילדים התעניינו אחר-כך, מה רציתי לומר, בזכות התחפושת והחשיפה."

התכנית השנייה השתלבה בקמפיין הקצר שערך בישראל ארגון PETA, אשר קישר בין צמחונות לשלום. המפיקה מערוץ הילדים התלהבה מן הקישור - הפעם עבור התכנית "תנו לגדול בשקט".


קשרים ותגובות
עיקר הסיוע החיצוני לפנדה הגיע מאנונימוס. לדברי כל הפעילים שנשאלו, ההורים לכל היותר מודעים לפעילות, אך אינם מעורבים; אחד הילדים אף ציין, שבביתו יש התנגדות לפעילות, בעיקר מצד אחיו. יחס שונה הפגינו בתי-הספר: כאן ציינו כולם יחס טוב, פתיחות ועזרה. מצד התלמידים, היחס מעורב ובעיקר חיובי:

ניר: "יש תומכים נלהבים (שמונה ילדים צמחונים בכיתה). אי-אפשר לומר שההתנגדויות תקיפות, אך כשהנושא עולה יש מספר מתנגדים."

דניאל ד.: "ישנם תלמידים שפנדה עזרה להם להחליט להיות צמחונים ולהתנגד להתעללות בבעלי-חיים, והצטרפו אלינו מספר ילדים מהשכבה. כמובן שהיו גם מתנגדים לפעילות. ההתנגדויות חלקן היו התנגדויות של 'אבל בשר זה טעים' וכדומה, אך היו כאלה שבאמת התווכחו אתנו על הנושא."

עמרי: "נראה לי שלרוב התלמידים בבית-הספר נמאס מ'הצמחונים המטורפים האלה' ופנדה לא מעניינת אותם במיוחד. אך יש גם תומכים נלהבים."

חי: "לא נראה לי שהתפתחה התנגדות לקבוצה אלא רק ויכוחים ידידותיים."


האם להקים קבוצה עצמאית?
כאשר יש בנמצא ארגונים כמו אנונימוס, מה הטעם להקים קבוצה נפרדת? מדוע לא להצטרף לארגון ממוסד? דניאל ד. משיב בפשטות: "הבעיה היחידה היא, שאת/ה לא מי שמחליט/ה מה הארגון יעשה." מעבר לכך, הפעילות של פנדה מוכיחה, שיש יתרונות גדולים לקבוצת ילדים/נוער עצמאית: תחושת האחריות, הגאווה המקומית והיכולת לפעול לאורך זמן בתוך קהילה אחת. זאת מבלי להקל ראש בחשיבותו של קשר הדוק עם ארגונים קיימים - שיספקו את רוב חומר ההסברה.

איך מקימים קבוצה?
הכל מתחיל בשניים-שלושה ילדים בעלי יוזמה ומחויבות. דניאל מייחס חשיבות רבה להתארגנות מתוכננת:
"אני מציע לקבוע עמדות על מטרות הארגון. יש למצוא לו שם מתאים. כפעילות ראשונה, כדאי לעצב פלאייר, לצלם אותו מאה פעמים לפחות ולהפיץ אותו. מומלץ למקד את הפלאייר בנושא אחד ולהוסיף לו את שם הארגון. להתחלה, כדאי לבחור בנושא שנוגע ללב הציבור, ושלא דורש פעולות קשות מצדו (לדוגמא: הפצת רשימה של חברות קוסמטיקה שעורכות ושאינן עורכות ניסויים בבעלי-חיים)."

בעקבות פעילות כזו, יצטרפו ילדים נוספים אל המייסדים ותוקם קבוצה של ממש, שאינה תלויה עוד במייסדיה בלבד, כמו פנדה כיום.


חשיבות הידע
פעילי פנדה מדגישים את ההכרח "ללמוד טוב על הנושא ולדעת על מה מדברים", כדברי סתיו. בתחום זה חל שיפור עצום מאז ימי הקמת פנדה, בעקבות זכויות בעלי-חיים השבוע, אתר אנונימוס החדש וריבוי פרסומי הדפוס של אנונימוס. אולם מידע כתוב אינו מספיק - כמה מפעילי פנדה נעזרו באופן מכריע בפורומים לזכויות בעלי-חיים באינטרנט, שדרכם יכלו לא רק לקרוא - אלא גם לקבל תשובות אישיות ולהתווכח. חשיבות רבה לא פחות יש לפורומים לצמחונות ולטבעונות.

מה לעשות?
לפעילי פנדה יש תודעה חדה של יתרונותיהם כילדים הפונים לילדים אחרים. מסביר עמית:

* "בגיל צעיר יותר קל לשנות הרגלים.
* אדם שהופך לצמחוני בגיל צעיר, מציל יותר בעלי-חיים מאשר אדם ההופך לצמחוני בגיל מבוגר.
* כאשר ילד הופך לצמחוני, בדרך-כלל יש למבוגרים הסובבים אותו נטייה להתעניין בנושא. זה קיים גם בכיוון ההפוך, אבל במידה יותר קטנה.
* בעוד מספר שנים, תפקידי ה'מפתח' (פוליטיקה, פרסום וכד'), יהיו בידי מי שהם היום ילדים, וצריך להגיע אליהם כבר כיום.
* ילדים לא עובדים בדרך-כלל ולכן יש להם לרוב יותר זמן פנוי לפעול בנושא.
* אנחנו ילדים, וילדים נוטים לפעמים להקשיב יותר טוב לילדים. נראה לי שאני גם יודע לדבר טוב עם ילדים."

פנדה נוצרה כקבוצת הסברה. עמית מציג בתמציתיות דרכי פעולה אפקטיביות: "הפצת חומר הסברה, עיתון קיר, דוכן, השתתפות בעצרת/הפגנה, החתמה על עצומות והתרמות למימון כל אלה". לכך יש להוסיף ארגון של אירועי הסברה (הרצאות, "יום בעלי-חיים") מטעם ארגונים ממוסדים; חשוב גם לזכור, שכדאי לעבור מהר ככל האפשר מפעילות כיתתית לפעילות בכל בית-הספר, בתמיכת ההנהלה.


על מה לדבר?
הניסיון שרכשו פעילי פנדה, מתבטא היטב בעמדה הרווחת ביניהם, שלפיה אין תועלת בפנייה לקהל בנושאים שאינם מתאימים לו, גם אם אנו צודקים ואומרים רק אמת. כדברי אלון: "צריך לפנות רק אל האנשים שיש סיכוי לשכנע אותם ובלי יותר מדי רעש". ניסויים בתעשיית הקוסמטיקה הם נושא שווה לכל נפש, אך סדר-היום של פנדה שם את החרם על תעשיות המזון (בשר, ביצים וחלב) בראש הפעילות ומתייחס בהרחבה גם לתעשיות הלבוש (עור, צמר, פרווה ונוצות). בנושאים אלה, ההמלצה היא לדבר בזהירות. פעילי פנדה מדגישים, שיש להצטייד בידע רב על יתרונות התזונה הצמחית ועל הנזקים שגורמות תעשיות המזון והלבוש מן החי. ומוסיף עמית: "טעות פטאלית שאנחנו עשינו היא, שלא פרסמנו מתכונים בעיתון הקיר. הטענה הכי נפוצה היא שלצמחונים/טבעונים אין מה לאכול, וזה כלל לא נכון."

איך לדבר?
כל פעילי פנדה שרואיינו, מזהירים שלא לבצע הסברה תוקפנית. תובנה זו נרכשה דרך ניסיון מר של ראשית הדרך. יש לזכור, שבניגוד לאנשי הסברה המתלהבים יתר על המידה בדוכנים ברחוב - ואינם פוגשים שוב את הקהל שלהם כדי להיווכח בתוצאות השליליות של גישתם - פעילי פנדה המשיכו לחיות בתוך הקהל שלהם ונוכחו היטב בעוינות שנוצרה כתוצאה מסגנון הסברה תקיף.

סתיו: "כדאי לנסות לשכנע בדרכים נעימות, לעשות באמת דיונים לא בשביל לצאת צודק אלא באמת להביע דעה ולשמוע דעה."

דניאל ד.:"צריך לזכור שזעזוע מושך ציבור עד גבול מסוים, אך מעבר לגבול הזה הוא מרתיע. אף פעם אסור להתרגז ולצעוק. תמיד כדאי לשמור על קור רוח ולחשוב במקום לצעוק עם כל הלב, כי כשמשכנעים מישהו - זה יכול להציל בעלי-חיים. כשמעצבנים אותו, זה לא יעזור."

עמית:"אם אנשים מבקשים מכם שלא לדבר איתם על זה, אל תכריחו אותם. כדאי לפתח יכולת לראות מול מי אתם עומדים, להכיר כמה שיותר את מי שאליו אתם מדברים (גם אם זו השיחה הראשונה ביניכם, אפשר לגלות עליו המון דברים מהשיחה). הרבה אנשים, למשל, מנסים להיות אנטי בכל מחיר, במטרה להדחיק את זה שהם עושים משהו לא בסדר. אותם תעזבו בשקט. אם תנדנדו להם, זה ייתן להם תירוץ. וחשוב לא לכעוס! רוב האנשים שאוכלים בשר, כלל לא מודעים לבעייתיות שבעניין. אין צורך לכעוס עליהם או לזלזל בהם. כאשר מישהו חושב שאתם כועסים עליו, הוא יעדיף להתרחק מכם."


לא להתייאש!
השורה התחתונה שרשמו כל פעילי פנדה היא, שיש להתגבר על הייאוש שעלול להופיע לאחר מפגשים לא נעימים עם הקהל, בעיות ארגוניות או אף חילוקי-דעות בתוך הקבוצה. מסכם עמית:
"זה נכון שלא קל לצחוק כשאלפי בעלי-חיים מתים ברגע זה ממש, אבל עדיין שווה לנסות. סביר להניח שתיתקלו בהרבה מקרים, שאפשר מאוד להתעצבן מהם ואפשר גם לקחת אותם בהומור. הדרך האופטימית תמיד יותר טובה."


מבט קדימה
הסיפור של פנדה עדיין בעיצומו. בשנה הקרובה מתכננת הקבוצה לפעול לא רק ברמת הכיתות, אלא בכל בית-הספר - בבתי-ספר שונים שיש בהם פעילים/ות. ופנדה היא רק קבוצה אחת, אשר מוכיחה שאפשר לעשות הרבה מאוד למען בעלי-חיים בגיל צעיר מאוד ובתוך הקהילה שלך, ללא תמיכה מבחוץ. אנו מקווים, שבשנים הקרובות נראה הרבה "פנדות" בבתי-ספר בכל רחבי הארץ.

ליצירת קשר עם פנדה: pandamail@walla.co.il



קישורים נוספים: