| - "כיצד אתם משיגים את האנרגיה המאפשרת לכם להתהלך אנה ואנה, להשתכשך, למצמץ, לנוע ולהסתובב?" - "נסיכה" ענה פריציו "במקום מגורי, פרט ללבנונים דלי השיער יש גם יצורים אחרים, המתהלכים בעיקר על ארבע. ואנו נוהגים לנקב בהם חורים עד כי יחדלו מלחיות. את פגריהם אנו מבשלים ומתבלים, חותכים ופורסים, ואחר כך אנו ממלאים בגופניותם את גופניותינו. אנו מכירים שלוש מאות שבעים ושש צורות של הרג ועשרים ושמונה אלף חמש מאות תשעים ושבע דרכים לטפל בגוויה כך שמילוי גופותינו בה, דרך חור מיוחד הנקרא "פה", יסב לנו עונג רב; אומנות הכנת המתים חשובה אצלנו." "כלומר, פירוש הדבר שאתם מעמידים פני בתי עלמין והופכים את עצמכם לקברים לאחיכם מרובי הרגלים?" שאלה הנסיכה. "הקיבריאדה - אגדות הרובוטים" / סטניסלב לם |
| חדשנות, מקוריות – האומנם? לספרות המדע הבדיוני אנו מייחסים חדשנות, מקוריות ונועזות. ואכן במקרים רבים זהו ז`אנר שמאפשר, ע"י הרחקת הדיון בנושאים פילוסופים-מוסרים מורכבים לכוכבים אחרים או לזמנים רחוקים, לבחון נושאים אלה על רקע שונה ובעיניים חדשות, וכך לגרום לקורא לבחון מחדש את עמדותיו. מדע בדיוני הוא ז`אנר ספרותי הדן בסוגיות אנושיות ובוחן את השלכותיהן של התפתחויות שונות, בין מדעיות (כפי שמקובל לחשוב) ובין אם חברתיות. ספר מדע בדיוני שאינו עוסק בפן האנושי נידון לשיכחה, כפי שגילו בדרך הקשה כמה כתבנים חסרי כשרון. ספרי המד"ב מציגים שאלות נוקבות, והאמצעים לליבון ולדיון בסוגיות מגוונים - החלפת התפאורה והרקע למקומות רחוקים, שימוש בזמן אחר (בדרך כלל עתיד, אך גם עבר ולעיתים הווה חלופי), שימוש בהמצאות שונות או המצאת התפתחויות היסטוריות שונות - אבל כל אלה באים כדי לבחון את השפעתם על אנשים וחברות. לא בכדי רבים מחשיבים את ספרות המדע הבדיוני לאחת ההתפתחויות הספרותיות החשובות של המאה ה-20. אך האם סופרי המדע הבדיוני אכן בוחנים את החברה בה הם חיים בעיניים לא משוחדות, או שמא גם הם תוצר של אותה חברה? |
| תוצר של הסביבה והחברה קריאה ביקורתית של הז'אנר מעלה כי ברוב המקרים ניתן לנחש במדויק באיזו תקופה נכתבה היצירה ומה היה הרקע החברתי ממנו בא המחבר. כך בסיפור הוותיק "מקצוע", המתאר חברה שעברה התמקצעות קיצונית, אסימוב לא מעלה על דעתו מקצוע אחר לאישה פרט ל"טכנאית בית מוסמכת"... אך בשנים שלאחר מכן מצאו מגמות חברתיות עכשוויות, כפמיניזם וחשיבה אקולוגית, ביטוי גם בספרות המד"ב, דבר הניכר כמעט בכל ספר וספר שנכתבו משנות ה-60 ואילך. כלומר, רוב סופרי מד"ב עשו אקסטרפולציה של מגמות חברתיות קיימות ולא המציאו דברים חדשים באמת. למרות החדשנות המיוחסת להם, רבים מהם הם שמרנים בעמקי ליבם ובעוד הם מעתיקים את עלילת ספריהם אל הכוכבים ואל העתיד, הם משמרים את המבנה החברתי המוכר להם על כל פרטיו ודקדוקיו. רוב ספרות המד"ב משקפת את ההתניות קודמות של הסופרים, והסוגנות (ספשיסיזם, אפליה על רקע מין ביולוגי) מקובע כמעט כל הספרים והסיפורים - רוב הסופרים לא העלו על דעתם כי ניתן להתייחס לבעלי חיים ממינים אחרים כאל יצורים בעלי צרכים משלהם והזכות לממש זכויות אלה. הזכות למימוש הצרכים היתה נתונה רק לבעלי "תבונה", או לפחות מה שהמין האנושי הצליח לזהות כתבונה. במגע עם בני גזע זר, למשל, המשימה הראשונה והחשובה היא לאבחן האם הם "אנשים" או "חיות": אם הם "אנשים" (וכל המחברים מתהללים בסובלנות ובפתיחות שלהם כלפי צורות חיצוניות זרות ודרכי חשיבה זרות עוד יותר), אזי יש להתייחס אליהם בכבוד כאל יצורים בעלי זכויות. ואם הם "חיות", הרי שדמם מותר, כפי שדמן של חיות על פני כדור הארץ מותר. הסיפור "הכלוב" של ברטרם א. צ'נדלר מראה דווקא צד אחד של הנושא: חבורת אנשים נחטפת ע"י חייזרים והם מוצאים את עצמם בכלוב בגן חיות, מנסים להוכיח לשוביהם החייזרים שהם "בני תרבות" ולא חיות. כיצד אפשר להוכיח מושג מופשט שכזה? - הם מנסים להראות שיש להם שפה, אבל החייזרים לא מתרשמים – לכל החיות יש דרכי תקשורת. הם מראים שהם יכולים להכין סלי קש, אבל כל ציפור יכולה להכין קינים יותר מסובכים. וכך מתברר בהדרגה שהגבול בין אדם לחיה אינו מובן כל כך מאליו. – או שמא בכל זאת יש הבדל? אחד האנשים מכין מלכודת כדי לתפוס מכרסם קטן שהפריע להם, ומיד הם משוחררים וזוכים להכרה כאנשים. כי רק "אנשים" כולאים חיות אחרות.. |
| טשטוש הגבולות טשטוש בין בני האדם לחיות מתבצע בדרך כלל רק כשהחיות עוברות שינוי כלשהו שעושה אותן דומות יותר לבני האדם, כמו אנשי החיות ב"עולם ושמו שאול" המצוין של קורדווינר סמית. האדם יוצר בטכניקות של הנדסה גנטית גזעים של "נחותי אדם", המשמשים כעבדים לבני האדם, ומושמדים ללא היסוס כאשר אינם מסוגלים לעבוד או לתפקד. אך דווקא מתוכם צומחות תקווה ואנושיות שחסרות כל כך למין האנושי, בעזרת הנערה הכלבלבה כ'ג'ואן (שתפקידה המרטירי דומה לזה של ז'אן ד'ארק), והנערה החתולה ח'מל: מסתבר כי מבחינות רבות הם אנושיים יותר מבני האדם. בסיפור הקצר "דמדומים" של ג'ון וו. קמפבל מוזכרים כלבים שהתפתחותם האבולוציונית המשיכה במקביל להתפתחות האדם: הם החכימו והיו מסוגלים לנהוג במכוניות, ולשעשוע האדם הם היו עורכים מרוצים. גם כאן ניתן לראות כיצד הסופר אינו מצליח לראות את החיה, חכמה ככל שתהיה, כבעלת רצונות ועולם ייחודים משלה, והתפקיד שהוא מקצה לסופר-כלבים העתידיים הוא בשירותו של האדם, בדומה לקרקסים של ימינו. התייחסות אל בעלי חיים כאל יצורים שאינם בני אדם, אך בכל זאת יש להם עולם פנימי עשיר משלהם מופיעה במעט מאוד מקרים. אחד היפים שבהם הוא הסיפור הקצר של אורסולה לה-גווין "המחברת של זרעי השיטה", מספר את סיפורה של נמלה שמנסה למרוד במלכת הקן שלה. סדרת עולם הדרקונים "פרן" של אן מק'קפרי היא בין המקרים הבודדים בהם לחיות-הדרקונים יש מעמד חברתי משלהם בחברת האנשים, והיבטים רבים של התרבות האנושית נקבעת עפ"י הצרכים הדרקוניים. לאורך כל ספרי הסדרה מתוארת החברה הדרקונית, ולמרות שהדרקונים משרתים את בני האדם, בני האדם משרתים את הדרקונים אף הם. אין מדובר בחברה שוויונית לגמרי על פי מושגינו, אך אין ספק כי זהו תיאור יחסית מתקדם ונדיר. |
| מדע - מה הטעם בניסויים? אותה תפיסה הגורסת כי בעלי החיים נועדו לשרת את בני האדם, בחייהם ובמותם, קיימת גם במרבית סיפורת המדע הבדיוני. החדשנות המחשבתית, ניתוץ המוסכמות והראיה הרעננה המאפיינים את הז'אנר מוחלים במלואם כאשר מדובר בחייזר משונה-מראה וזר-מחשבה, אך נעלמים כאשר מדובר בחיות. הסיפור המד"ב הישראלי המשובח "איה המשרתים" של יעל פורמן הוא קרן אור, המספרת את סיפורו של חתול הבורח מהמשרתים שלו (מה שנהוג לקרוא "הבעלים" שלו). החתול נתפס ומועבר לניסויים במעבדה – וזהו קטע קשה מאוד לקריאה. אך מכיוון שהניסויי הוא בהגדלת אינטליגנציה, חתולנו הגיבור מצליח להרוג את הויויסקטור, להעלות באש את המעבדה ולהימלט. ועתה, כמו כל חתול נורמלי, הוא מחפש את הדרך חזרה אל המשרתים שלו.... אך הסיפור הטוב ביותר על ניסויים נכתב בשנת 1927 ע"י אנדרה מורוא, שכלל לא היה סופר מד"ב אך השתמש בטכניקות דומות. בסיפור ""שוכני כדור הארץ" מתואר כיצד החליטו בני כוכב הלכת צדק לבדוק את המין הזה שמתרוצץ לו על פני כוכב הלכת השלישי. בהיותם בטוחים כי הם בעלי התבונה היחידים וכי בני האדם הם "חיות", הם מבצעים סדרת מבחנים שמגלים להם בדיוק מה שרצו לגלות: בני האדם הם חיות נחותות.... המבחנים כללו, בין היתר, העברת אנשים למדינות שונות, לבתים שונים ולסביבה שונה. באחד הניסויים, כאשר אישה מתעוררת במיטתו של גבר לא מוכר במקומה אשתו, היא מתגברת על פחדיה ומטפלת במסירות בילדי הזוג המפוחדים. מה שבעינינו נתפס כהתנהגות אנושית רחומה נתפס ע"י החוקרים בני צדק כעוד הוכחה לנחיתותם של בני האדם – מעצם העובדה שטיפלה בצאצאים זרים ברור כי היא אינה מסוגלת להבין שאלה אינם צאצאיה שלה.... איזו מכה ליהירות שלנו! סיפור זה ממחיש בצורה עמוקה ומשמעותית את העובדה שלעיתים רחוקות חוקרים, וזואולוגים בפרט, יכירו בתוצאות השונות מהנחות המוצא שלהם: אם הנחת המוצא שלהם היא שהסובייקט הוא נחות, הם יפרשו את כל הנתונים שיהיו בידיהם על פי הנחה זו. |
לסיכום ניתן לומר כי המדע הבדיוני, למרות הפוטנציאל העצום שבו לבחון את חברתנו ולאבחן את חוליהּ ובדומה לשאר ענפי הסיפורת, נכשל גם הוא במבחן ההבנה כי לבעלי חיים יש קיום עצמאי משלהם. ...נכשל, אבל לא לגמרי.... "הקולונל נאנח; "איני יכול לומר שהדבר לא הרגיעני במידה מסוימת. נוכל להידבר עם דמויי אנוש, ונעשה זאת, לכשנצטרך. אולם עלי להודות שזאת הקלה לדעת שהגזע השליט בגלקסיה הוא, ככלות הכל, אנושי, ולא דמוי אנוש בלבד." .... החמור זקף את ראשו: "בזה סיימנו עם הבובות, אדוני," אמר. "ועתה, מה פירוש הערתך בדבר החשיבות של היות הגזע השליט אנושי או לפחות דמוי-אנוש? מה זה גזע שליט?" הצגת הבובות / פרדריק בראון |
| קישורים לדיונים נוספים על מד"ב, צמחונות וזכויות בעלי חיים הקיבריאדה - אגדות הרובוטים" של סטניסלב לם סוחרי החלל, פרדריק פול וס.מ. קורנבלוט חלוקת הבשר / פול אנדרסון "ישראל בשנת אלפיים" "יומני כוכבים" "המסע השמיני", סטניסלב לם הסרט "פרוייקט X" סיפור ישראלי: צִמחוֹקר / ניר יניב |
קישורים נוספים: |