פרשת המן, השליו וקברות התאווה מסופרת בספר במדבר י"א. הסיפור עוסק בתאוותו של העם לאכילת בשר ומעביר מסר ברור כנגד תאווה זו. לאחר צאתם של בני ישראל ממצרים, נתן אלוהים לבני ישראל את המן. הכתוב משבח מזון צמחי זה: "והמן כזרע-גד הוא ועינו כעין הבדולח....והיה טעמו כטעם לשד השמן" ולפי ספר שמות: "טעמו כצפיחית בדבש". העם לא הסתפק במזון זה ודרש לאכול את המזון הבשרי שאליו הורגל במצרים: "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר, זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים...ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו". גם משה וגם אלוהים אינם רואים בעין יפה את התאווה הזו לאכילת בשר: "ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע". התשובה של אלוהים נראית מפתיעה בהתחלה: "ונתן ה' לכם בשר ואכלתם. לא יום אחד תאכלון ולא יומיים ולא חמישה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום. עד חודש ימים...." ובכן, מדוע נותן ה' לעם בשר, אם הדבר רע בעיניו? ההסבר לכך מובא מייד בהמשך הפסוק: "עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם...." אלוהים אינו צריך לבחור עונש לעם, הוא למעשה נותן לעם את העונש שהם ביקשו עבור עצמם. מפסוק זה ניתן גם ללמוד שאכילת בשר מנוגדת לרוח האל שבצלמו נברא האדם. על פי רוח האל שנמצאת בקרב האדם, עליו לאכול מזון צמחי, כפי שנמסר לו בבריאת העולם. אדם האוכל בשר פועל על כן בניגוד לרוח האלוהים אשר בקרבו. בהמשך הסיפור מצווה משה לשחוט את הצאן והבקר, לאסוף את הדגה ולכך מוסיף אלוהים גם את השליו. מכאן ניתן ללמוד שהכתוב מתייחס לאכילה של חיות כלשהן - יונקים, עופות או דגים. הסיפור מסתיים בתוצאה המרה של אכילת הבשר, סוף המבהיר היטב את הסכנה בריאותית שבכך. לאחר 30 יום של אכילת חיות, הדבר גרם למחלה קשה אשר המיתה רבים מהעם: "הבשר עודנו בשיניהם טרם יכרת ואף ה` חרה בעם ויך ה` בעם מכה רבה מאד. ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאווה, כי שם קברו את העם המתאווים." אם הסיפור והתוצאה המרה נראים לכם דמיוניים, אתם מוזמנים לצפות בסרט "לאכול בגדול" (Super size me). בסרט זה ניסה על עצמו במאי הסרט דיאטה מהחי מבית היוצר של מקדונלדס, במשך 30 יום. התוצאות היו חמורות, כול נזק משמעותי לכבד, עלייה חדה בכולסטרול, כאבי ראש, הקאות, אימפוטנציה, השמנת יתר והשפעות נפשיות. מסתבר שהנזקים הבריאותיים הנובעים מאכילת חיות היו ידועים הרבה לפני כן, עוד מימי יציאת מצרים, אבל עד היום עדיין לא הסקנו את המסקנות. ניתן לראות בפרשייה זו הקבלה לסיפור בריאת העולם והמעבר מתזונה צמחית שניתנה לאדם בבריאה לתזונה מהחי בדור שלאחר המבול. בבריאת העולם, כמתואר בספר בראשית, ניתנו לאדם תחילה רק עשב זורע זרע ועץ נושא פרי. ביציאת מצרים ניתן תחילה המן. בשני המקרים, העם לא הסתפק במזון הטוב שניתן לו ורצה לאכול חיות. לאחר המבול, כאשר פחת הדור (ראה "חזון הצמחונות והשלום" של הרב קוק), לא הסתפק האדם במזון הצמחי והחל לאכול חיות. ביציאת מצרים, לא הסתפקו בני ישראל במן ודרשו את סיר הבשר. בשני המקרים ניתן הבשר, תוך העברת מסר ברור לגבי השלילה שבכך. ההיתר לאכול חיות, לאחר המבול, ניתן במגבלה: "כי תאווה נפשך". היתר זה קיים רק כאשר אדם אינו עומד ביצרו וחייב לאכול בשר. המסר של הכתוב הוא כנגד אכילת בשר, אך במקרה שאדם אינו עומד בייצרו ואוכל בשר, מוצבות לפניו מגבלות שנועדו להפחית את העבירה ולהזכיר את השלילה שבכך. מגבלות אלו כוללות את חוקי הכשרות השונים. גם בפרשיית קברות התאווה מבהיר אלוהים שהבשר ניתן רק "כי בכיתם באזני ה' לאמור מי יאכילנו בשר", כלומר הבשר ניתן רק לאחר שהעם אינו מסוגל לעמוד בייצרו ותאוותו גוברת עליו. עם ישראל יצא מעבדות לחרות, אבל עדיין לא היה בשל כדי להיות מודע לשיעבודם ולסבלם של יצורים אחרים וכדי להמנע מלהיות שותף. היום, כאשר אנו בני חורין בארצנו, מוטב שנהיה קשובים לסבלם של בעלי-החיים המשועבדים לנו, נתגבר על תאוותנו לאכילת חיות ונפסיק להיות שותפים לשיעבוד של יצורים חיים. |
קישורים נוספים: |