אחד השירים המרגשים בזמר העברי הוא ללא ספק "אגדה יפנית", שיר אשר מתאר בעצב את הציד. השיר מתחיל בחווייתו של הצייד, ממשיך בביתו המוכיחה אותו על מעשיו ומסיים בנקודת מבטם של הקורבנות. שתי עיניה יפות, צופות נוזפות, כל הלילה דמעותיה שוטפות. מה חטא, מה עוון אהובי הלבן? מעיון בשיריו, תיאורי ארוחות ואוכל הם בדרך כלל צמחונים: בשיר "בואי נא לתה" הוא מציע: יש לי עוגיות וגם בוטנים... יש לי עוגיות , תפוזים ,לחם , קרמבו... יש לי אפילו בייגלאך גזוז, מים קרים, מלח בישול, חסה, אשכוליות בסירופ, שמנת, לבן, יוגורט - יוגורט אפילו יש לי בשיר "דברים קטנים" מוזכר: קורט מלח בסלט וגבינה בשמן זית ב"סימן שבא שבת": אם אתה על דשא מקלף תפוז מכוסה גבינה תשעה אחוז... זה סימן שבא כבר יום שבת אהוד מנור מתגעגע לפירות הבשלים בילדותו בשיר "עץ התות": גדלתי בתוך עץ התות בחצר בתוך תותים בשלים וסמוקים. גדלתי בתוך ענבים ושקדים בעלים כחלחלים וירוקים. גם השיר "שבעת המינים" מוקדש לתפארת המזון הצמחי: עמק, תאנה וזית גפן על קירות הבית ותמר מיתמר עד לב שמיים שמש בחיטה, באורן הר של שעורה בגורן ורימון אדמדם לחיים |
אפילו האוכל המרוקאי המעורר געגועים ב"אמארוקו" הוא צמחוני: מים מתוקים דבש וצימוקים טעמים בהם פונקתי ועוד שיר לחתולאים שבינינו - "חתולים". מעניין לראות למה מצפים החתולים בביתו של מנור: חתולים במטבח מחכים שאשכח גבינה שמנה או קצת חמאה במקרר הפתוח... בקבוק חלב או דג זהב במקום לא בטוח כלומר החיה היחידה שהם מקווים לאכול היא דג הזהב שכנראה מנוצל בבית למטרות נוי ולא למטרות מאכל. בינתיים, אם ננסה להשליך על מנור מתוך שיריו, מצטייר אדם צמחוני שאוכל הרבה מוצרי חלב. הוא מודע להתעללות בבעלי חיים בתחומים המוכרים יותר, כמו צייד, אבל אין לו בעייה עם החזקת דג זהב בשבי למטרות נוי. הוא גם לא מסמפט במיוחד את "סילווריו", לוחם השוורים, אבל זה בעיקר בגלל שהעוזרת שלו מאוהבת בו ולכן לא עובדת. מהשיר "בבית שלך ושלי" ניתן להסיק גם שאין התנגדות לניצול בעלי חיים למטרות חקלאיות, למרות שהוא מעדיף לראות את זה באופן "פסטורלי" - חיות הגדולות בחווה משפחתית קטנה: אקים פה משק לג`וזי ולי. נעשה פה קצת סדר, נגדר את העדר... בהמשך הדגש הוא דווקא על חקלאות צמחית: נשקה ברגש כל נבט זעיר. לנבט שיקלט ראשון נקרא ג`והן או מייק, או בוב, או דון, או לי בבית שלך ושלי. בשני שירים מצאתי התייחסות לאכילת חיות. אחרי שראינו מה אוכלים החתולים, מנור מתאר גם מה אוכלות הנמלים: נמלה תאכל חם ונמלה תאכל קר, נמלים אוכלות צמחים ונמלים אוכלות בשר... יש אמנם נמלים שטורפות חרקים, אבל כולן מעדיפות שוקולד וממתקים. השיר שבו מוזכר בן אדם שאוכל חיות, הוא אולי המעניין ביותר ומביע דיעה נחרצת על ההשלכה הבריאותית של אכילת חיות. "סעודת הקיסר": כבר אכלתי... קורקבן במיץ רימון, לבבות במיץ לימון. דג קצוץ יפה יפה...שבלולים בדבש טהור, עוף לבן ועוף שחור... ועכשיו - קיראו לרופא! וזה ממשיך בין השאר עם שני דגים מיובשים עם קורים של עכבישים, זנב פרה על שפודים, כדורי בשר בקר, קצת צדפות ותריסר ביצים קלופות וגם סרטנים בכל תבשיל. ביניהם יש גם לא מעט מאכלים צמחיים מעוררי תיאבון, אבל הדגש הוא כנראה על הכמויות והגרגרנות. לאחר כל בית קוראים לרופא, לחובש, לאחות ולבסוף לזמיר. לא בטוח לגבי הזמיר, אני משער שהכוונה לרמוז שהזמיר ישיר קינה על מותו. לא ניתן להסיק שהדמויות בשירים מייצגות את המחבר. לפעמים אפילו ברור שהשיר נכתב דווקא כך שישקף את האומן המבצע ולא את המחבר, כמו אמארוקו עבור אבי פרץ או חולם בספרדית עבור שלמה יידוב. למרות זאת צירוף הנסיבות מעורר עניין ואולי שופך מעט אור על יחסו של מנור לנושא. איני יודע אם אוהד מנור היה צמחוני, אבל מתוך שיריו, ניתן לשער שהיה לו יחס חיובי לנושא. |
קישורים נוספים: |