רפובליקת בנענע

דיאטה לפי סוג הדם - להד"ם
האם יש בסיס לאכילה על פי סוג הדם, או שמדובר בעוד אופנה לא רצינית?
מאת:יריב גלבוע21:20 2-4-2005
בשנת 1996 התפרסם בניו-יורק ספרו של ד"ר (לנטורופתיה) פיטר ג' ד'אדאמו: "אכול נכון לפי סוג הדם שלך". הספר זכה להתעניינות רבה ותורגם לעברית בהוצאת מודן. תמציתו של הספר: לבני אדם שונים נדרשת תזונה שונה לפי סוג הדם. בעלי סוג דם O (יסומן בהמשך רק באות של סוג הדם) זקוקים לתזונה עתירת בשר ועליהם להימנע ממוצרים המכילים חיטה, תירס ודגנים אחרים, שעועית אדומה ועדשים ירוקות ואדומות. A פורחים בתזונה צמחית וחייבים להימנע מבשר, שעועית אדומה וחומוס. B הם היחידים שחלב ומוצריו טובים בשבילם ועליהם לגוון את מזונם. AB יכולים לגוון את מזונם, אך עליהם להיזהר לא לאכול את המזונות שאינם מתאימים ל-A או ל-B. ד'אדאמו מפרט את אופי הפעילות הגופנית המתאים לכל סוג דם: O פעילות אירובית נמרצת, A עדינה (יוגה או גולף), B שחייה או הליכה מתונה, AB"פעילות גופנית מרגיעה וטכניקות הרגעה". הוא מזהיר שאם O לא יאכלו לפי המלצותיו יגבר סיכונם ללקות בכיבים ובמחלות דלקתיות כדלקת מפרקים, A יסתכנו בסרטן ובמחלות לב ו- Bבמחלות נגיפיות. כל האנשים עלולים לסבול מהשמנה אם לא יאכלו לפי סוג דמם. גם האישיות מתאפיינת לפי סוג הדם: O הם עמידים וחזקים, בעלי הנעה להצלחה ותכונות מנהיגות. A הם בעלי יכולת שיתוף פעולה, חונקים בקרבם את חרדתם ואינם מתאימים לעמדות מנהיגות הכרוכות בלחץ ובמתח, B הם גמישים ויצירתיים, בנויים באופן הרמוני ופחות נוטים לאתגרים ולעימותים. AB לא תמיד מתעניינים בפרטים, בעלי אופי רוחני תמהוני במקצת, מושכים, פופולריים, מקסימים ומעניינים.

אם אתם שוקלים בשלב זה לשנות את תזונתכם או לבדוק את סוג דמכם עלי להרגיעכם ולומר לכם שאין ממש בקביעות אלה ושסוג הדם שלכם אינו קובע את תזונתכם, אישיותכם או סוג הפעילות הגופנית העדיפה לכם.

נימוקיו של ד'אדאמו הם מסכת של טיעונים שנראים מדעיים, רציניים ומבוססים והוא מביא מראי מקום רבים מספרות מדעית "מוצקה". להלן ראיותיו:
1. התאמת התפתחות סוגי הדם האנושיים לאבולוציה האנושית. לפי גרסת ד’אדאמו התחילה האנושות באפריקה כציידים בעלי סוג דם O. בשל הידללות מקורות הציד עברו הציידים לאירופה ולאסיה והפכו להיות אוכלי כל. התיישבות בקהילות חקלאיות באה עם הופעת סוג דם A. סוג הדם B התפתח בהודו ובהרי אורל, בשבטים שגידלו בעלי חיים.
2. הסברה כי האישיות נקבעת על פי סוג הדם מקובלת מאוד ביפן ומתאימה לתצפיות אביו של ד'אדאמו.
3. קיימות מחלות הפוקדות יותר בעלי סוג דם מסוים. למשל: בעלות סוג דם A צפויות יותר לחלות בסרטן השד ובעלי סוג דם O ילקו יותר בכיבי קיבה.
4. לקטינים (lectins) הם חלבונים שנמצאים במזון, נצמדים לתאי דם אדומים או לבנים וגורמים להם להיצמד ולהיעשות לגוש. לקטינים נצמדים גם לתאי גוף אחרים (כליות, כבד, מוח וכו') וגורמים להם להרס. ד’אדאמו טוען שלכל סוג דם ישנם לקטינים המסוכנים לו. כך למשל גלוטן, הלקטין השכיח ביותר בחיטה, נדבק לתאים בציפוי המעיים של בעלי סוג דםO וגורם להריסתם. ד'אדאמו בדק את הלקטינים של כל המזונות ו קובע גם שקינמון מזיק לבעלי סוג דם ,B שעגבניות מזיקות לכל סוגי הדם, שקפה רגיל מועיל מאד לA- אך תה שחור רגיל מזיק לו וכו'.
5. ד’אדאמו טוען שאלפי מטופלים שלו איששו את נכונות טענותיו ושטיפוליו עזרו להם. הוא מציין 96 מאמרים, ספרים ופרסומים, שעליהם הסתמך.

הדיוט שיקרא את הספר אולי ישתכנע ממסכת הראיות המקיפה. גם מרפאים אלטרנטיביים רבים מסכימים לה. הממסד הרפואי הקונבנציונלי לא התייחס ברצינות לתיאוריה של ד'אדאמו וזה גרם שכמעט לא יחפשו נימוקים של ממש להפרכתה. ממסד זה לא קיבל את תורתו מסיני, אך במקרה זה הוא צודק, כפי שאראה להלן.

1. אילו היה האדם הקדמון מותאם ביולוגית לציד היו לו מאפיינים ביולוגיים שונים מאוד מאלה הידועים היום. לא היו אמורות להיות לו שיניים טוחנות, היו צריכים להיות לו ניבים ארוכים, יכולת ריצה מעולה, קיבה קצרה וחומציות קיבה גדולה פי 10 מזו של האדם היום (1) . אין אפילו מין אחד של קוף שהוא צייד מובהק (2) . ד'אדאמו כותב שרק לפני 22,000 שנים הופיע סוג דם A (ע' 27 בספרו בגרסה העברית מ-1999), אך בחפירות ארכיאולוגיות בישראל נמצאו מפצחי אגוזים שגילם מוערך ביותר מ-750,000 שנים יחד עם מגוון אגוזים (3) , וזו הוכחה שהאדם הקדמון אכל גם מהצומח. בכתבה בעיתון "הארץ" שסקרה ממצאים אלה אמר גונן שרון, דוקטורנט לארכיאולוגיה מהאוניברסיטה העברית, שעדויות המצביעות על אכילת בשר השתמרו היטב בגלל שעצמות משתמרות, אך עדויות על אכילת מזון מן הצומח לא השתמרו כי הצמחים לא נשמרים. אגב, ד'אדאמו מחשיב אגוזים כמזונות מזיקים לסוג דם O (ע' 77), שלו השתייכו הציידים הקדמונים – שטרחו לפתח ולבנות מפצחי אגוזים בשביל מזון "מזיק" זה.
בקרב האינדיאנים האמריקנים ישנו רוב מוחלט לסוג דם O: 87.6% מתוכם (4) , ולפני הכיבוש הספרדי הייתה להם חקלאות מפותחת שכללה תירס ובוטנים (5) – שניהם מזונות מזיקים לסוג דם O לפי ד'אדאמו (ע' 77). למזלם הם לא ידעו שד'אדאמו יקבע ש"כל בעלי הדם מסוג O חייבים להימנע מאכילת תירס" (ע' 83).
מקרב האפריקניים, שלפי ד'אדאמו אמורים להיות הדומים ביותר לאדם הקדמון, יש רוב לעובדי אדמה ולא לציידים: "הכושים האמיתיים... הם בעיקרם עובדי אדמה, שמתחילה גידלו קטניות, דלעות, ואפשר גם אגוזי אדמה" (6) .
לטענה בדבר הקשר שבין המעבר לחקלאות לבין השתנות סוג הדם ל-A אין על מה לסמוך: האם גרמה אותה המוטציה של סוג הדם למקבלה או למקבליה הראשונים לגדל דגנים, או שאולי גידלו דגנים וכל הציידים נפלו שדודים לאחר אכילתם ומתו, ורק בעלי דםA שרדו? כיצד שרדו מקבלי המוטציה אכילת בשר בשנותיהם הראשונות, כיצד שורדים טבעונים עם סוג דם O בימינו, ומדוע לא מתים בעלי סוג דם A מזלילת בשר?
ד'אדאמו קבע שסוג דם B התפתח עקב המעבר מהסוואנות של אפריקה לרמות של ההימליה" (ע' 30) וקבע ש"בעלי דם מסוג B פורחים כשהם ניזונים ממאכלי ים, במיוחד דגי-ים של מים עמוקים" (ע' 163). דגים אינם נמצאים ליד רמות ההימליה והיינו מצפים מהאבולוציה שתעניק למפתחי סוג דם B מזון מההימליה שיעזור להם לפרוח, או שתכוון אותם לנדוד מהמקום שבו נמצאים כדי לצוד דגי מים עמוקים ולפרוח כתוצאה מזה...

פרט לבדותות האבולוציוניות טענותיו של ד'אדאמו סותרות את המציאות: במחקר שהתפרסם באנגליה בשנת 1987 נבדקו 208 בני-אדם (7) : אוכלי כל, אוכלי בשר ודגים, צמחונים וטבעונים. נבדקו אלה שזה היה תפריטם זמן רב. התברר שלצמחונים יש סיכוי של 76% לקבל מחלת לב כלילית ביחס לאוכלי הבשר, ושלטבעונים סיכוי של 43%. במחקר לא צוינו סוגי הדם של המשתתפים, אך ידוע שבאנגליה ישנה שכיחות גדולה של סוג דם O (48%) ושל סוג דםA (42%) , ושיעור בעלי קבוצות דם אלה קרוב באוכלוסיית אנגליה וכנראה גם אצל משתתפי אותו מחקר. לפי תורתו של ד'אדאמו היו צריכים הטבעונים לסבול ממחלות לב כליליות כשאר האוכלוסייה, כי תפריט טבעוני אמור להזיק לסוג דם O אך להיטיב עם סוג דם A
ד'אדאמו מעז לקבוע, ש"הדגנים ולא הבשר הם מקור הבעיה בלב ובכלי הדם של בעלי דם מסוג O" (ע' 344) וגם ש"הגורם המכריע בעלייה במשקל אצל בעלי דם מסוג O הוא הגלוטן המצוי במוצרי חיטה מלאה" (ע' 68). קהילת העבריים השחורים, שכולם טבעונים (אצל שחורים סוג הדם השכיח ביותר הוא O: 38.5%), נהנים מרמה נמוכה להפליא של בעיות-לב, סרטן והשמנה. ד"ר דוד סלרס וחוקרים מאוניברסיטת ונדרבילט וממכללת מהרי לרפואה אישרו זאת במחקר שנערך בקרב 223 מחברי הקהילה בישראל ועליו ניתן לקרוא באתר של אוניברסיטת ונדרבילט: www.vanderbilt.edu/News/news/mar98/nr5.html. ממצאי המחקר הוצגו בפגישה השנתית של האגודה לרפואה התנהגותית בניו-אורלינס ב-27.3.98 על-ידי ד"ר דוד סלרס, שאמר שבכל היבטי הבריאות קהילת העבריים השחורים מנצחת בגדול, בזמן ששחורים אפריקניים "רגילים" סובלים ממוות מהתקפי לב בשיעור של 50% יותר משאר האוכלוסייה. בריאיון שנערך סמוך לאותו זמן עם ראש קהילת העבריים השחורים, בן-עמי בן-ישראל (קרטר), אמר בן-ישראל שלא היה אפילו אדם אחד בקהילה שסבל מהתקף לב, סרטן או איידס.
לפי תורתו של ד'אדאמו היו צריכים רוב העבריים השחורים להיות שמנים ובעלי מחלות לב, משום שהם מרבים באכילת מוצרים מחיטה מלאה ומקטניות ונמנעים לחלוטין מהמזון שהוא לכאורה הטוב ביותר עבורם – בשר.

רוב האינואיטים (אסקימואים) הם בעלי סוג דם O ומיעוטם B. תוחלת חייהם היא הנמוכה ביותר בעולם – 30 שנה (8) . חשוב לציין ששבטים אחרים שגרים בתנאים אקלימיים קשים ותזונתם מורכבת מצמחים ברובה המכריע, כמו הקווקזים הרוסים, האינדיאנים היוקטניים, וההונזקים מהרי ההימליה בצפון פקיסטן חיים בין 90 ל-100 שנים (9) . האינואיטים צורכים סידן יותר מכל קבוצה אחרת (2,000 מ"ג ליום) וכך גם לגבי חלבון (250-400 גרם ליום). הם גם לוקים באוסטאופורוזיס (דלדול העצמות) יותר מכל קבוצה אחרת (10) . כלומר, צריכת בשר מסיבית לפי סוג דמם אינה מיטיבה עמם.

2. הסתכלו על עצמכם: האם נראה לכם הגיוני שסוג הדם הוא גורם חשוב בקביעת אישיותכם? האם 30 חלבונים על מעטפות תאי הדם קבעו את אישיותכם? האם ההיסטוריה האישית, הכישורים והנטיות יכולים להיות קשורים לסוג הדם? האם בעלי דם מסוג O הם בעלי יצר ציד שאינם מודעים לו? לפי ד'אדאמו "כל אדם בעל דם מסוג O נושא בקרבו זיכרון גנטי של כוח, סיבולת, עצמאות, העזה, אינטואיציה ואופטימיות מולדת" (ע' 110). האומנם?
לא שמעתי שרק בעלי סוג דם O יכולים להיות ספורטאים טובים. לפי ד'אדאמו בעלי סוג דם O אינם רגישים ומתוחכמים כבעלי סוג דם A, שאמורים להיות לחוצים, אכלני טופו כנועים ומקבלי מרות (האם בעלי סוג דם O אמורים להיות קשי הבנה?). רק בעלי סוג דם B הם מאורגנים ומשתלבים ובעלי סוג דם AB הם תמהוניים שאינם מודעים לתוצאות מעשיהם. אולי ד'אדאמו יודע יותר טוב מכולם כי דמו הוא מסוג A (כפי שהוא כותב בספרו). תחליף אסטרולוגיה זה של סוגי דם יוצר סטריאוטיפים שטחיים ליצורים אנושיים מורכבים. בע' 156 ד'אדאמו מטיל כתם שחור על בעלי הדם מסוג ,A בגלל שלאדולף היטלר היה אותו סוג דם. ד'אדאמו מסביר שלהיטלר הייתה רגישות יוצאת דופן שהובילה אותו לשיגעון. ברם, היינו מצפים שלמנהיג ברברי כהיטלר יהיה סוג דם O ולא סוג דם שמתאים לצמחונים (היטלר לא היה צמחוני אלא נמנע לפרק זמן מאכילת בשר בעצת רופאיו).

3. ידועה העובדה ששכיחותן של מספר מחלות משתנה לפי סוג הדם, אך זה אינו מוכיח את התיאוריה של ד'אדאמו. תמיד ישנם קשרים בין תכונות תורשתיות למחלות, למשל: לחץ הדם של אנשים גבוהים ודקים הוא פחות בממוצע מלחץ הדם של אנשים בעלי מבנה גוף רחב, ובעלי עור בהיר נוטים יותר ללקות בסרטן העור. תזונה לפי סוג הדם לא תשנה סיכונים שנובעים מסוג הדם, כפי שיוכח בסעיף הבא.

4. אילו היו הלקטינים גורמים למחלות היה נגרם נזק של ממש לכל האנושות (11) : הלקטינים היו מגיעים לדם ומחברים ביחד כדוריות דם אדומות, שהיו מפסיקות לפעול. הם היו נדבקים לתאים מרקמות שונות מבלי להיפרד מהם ומשבשים את פעולתם. מאחר שהלקטינים גורמים לתגובה חיסונית לעתים נדירות (רק למעט אנשים יש אלרגיות להם) הם היו נשארים בגוף ללא שהמערכת החיסונית תילחם בהם. נדיר שמישהו יאכל בדיוק לפי סוג הדם שלו ולכן כמעט כולם היו סובלים מהקרשת הכדוריות האדומות בדמם ארוחה אחר ארוחה, יום אחר יום, חודש אחר חודש, שנה אחר שנה ולא היה מגיע מספיק חמצן דרך נימי הדם ללב, לריאות, לכליות, למוח, לעיניים. התאים של רקמות אלה היו סובלים גם מהיצמדות לקטינים אליהם. היו נוצרים אזורים מפוזרים של נזק ואח"כ אזורים ממוקדים יותר בכל הרקמות וזה היה מוביל להידרדרות תפקודית ולמוות בלתי נמנע. מצב זה היה חייב להיות ידוע לרופאים ולפתולוגים, שהיו מתארים מצב שבו תאי הגוף סתומים בלקטינים, בדומה למשל לטרשת עורקים. אין ולו מאמר אחד בספרות הרפואית (או בספרות שעליה מסתמך ד'אדאמו) שמתאר מקרה כזה. ישנם אנשים שסובלים מאכילת חיטה, אך זה מפני שהם אלרגיים לה. לקטינים יכולים להיות בעלי תפקיד בהתהוות מחלות אצל מעט אנשים, אך זו אינה סיבה להפחיד מיליוני אנשים שחיטה מסוכנת להם. ראיה משכנעת לטענתו של ד'אדאמו הייתה אם אדם היה אוכל מזון שאינו מתאים לו ולאחר כמה שעות הייתה נלקחת ביופסיה מהשריר שלו שמראה שהשריר סתום בלקטינים. ד'אדמו לא סיפק כזו הוכחה ולא היה עיתון מדעי שפרסם מאמר שלו. תארו לעצמכם מה היה קורה אילו עגבניות היו באמת מזון שמצמת את כל סוגי הדם (ע' 83: הן עשירות בלקטינים רבי עוצמה הקרויים פנהמגלוטינים): אנשים היו בוחרים להתאבד באמצעות אכילת 5 עגבניות בינוניות וסלט עשיר בעגבניות היה מסתיים באשפוז...

5. ההצלחה שלה זכה ד'אדאמו בטיפול בחוליו מוסברת ע"י ד"ר מיכאל קלפר בכך ששינוי יחס רכיבי המזון יכול לשפר את התזונה אצל אלה שלא קיבלו אותם ביחס המתאים, ושינוי זה לא חייב לכלול דווקא רכיבים מן החי. לדוגמה, תזונה טבעונית שלטונית עוזרת לחולים רבים למרות שהיא לא מתאימה לפי עקרונותיו של ד'אדאמו אפילו לבעלי סוג דם A. ד"ר קלפר גורס שאכילת בשר ומזון מהחי מגיל צעיר גורמת לכך שהגוף יתקשה להפיק רכיבים מסוימים (כגון קרניטין וחומצות שומן DHA או EPA) ממקורות צמחיים. גופם של מבוגרים שעוברים לצמחונות אינו מצליח לפעמים להפיק את הרכיבים מהתזונה הצמחית ובגלל זה הוא נחלש והאנשים חוזרים לתזונה בשרית. זה אינו קורה לאנשים שחיו מילדות על תזונה צמחית. כלומר הצורך בבשר נובע מנוהג תרבותי ולא מכורח ביולוגי.

6. בספרו של ד'אדאמו ישנן השמטות, סתירות וטעויות משמעותיות: בדיונו על סרטן המעי הגס (ע' 315) הוא מתעלם מתפקיד הבשר, הידוע היטב ממחקרים רבים, בהתפתחות מחלה זו. הוא טוען שתפריט בשרי שומר על בעלי סוג דם A מכיב קיבה, למרות שלעיכול בשר נדרשת בקיבה סביבה חומצית מאוד שמעלה את הסיכון לכיב. הוא משבח את הקטוזיס (ע' 353) – מצב של חומציות – כאידיאלי לכוח גופני ויעילות שרירית. המצב בדיוק הפוך, כי חומציות של השרירים או הדם מחלישה את הביצועים הגופניים. הוא מנמק את התאמת סוג דם B לחלב בכך ש"הסוכר העיקרי באנטיגן הדם מסוג B הוא D-galactosamine, שמצוי גם בחלב" (ע' 164) . אז מה? הסוכר העיקרי שבחלב הוא לקטוז, ששונה מאוד מה-D-galactosamine. ד'אדאמו מייעץ לבעלי סוג דם B ממוצא אפריקני לנסות להתגבר על אי הסבילות ללקטוז ולאכול מוצרי חלב למרות שהם אינם יכולים לעכל את הלקטוז שבהם. זוהי בורות וחוסר אחריות. ד'אדאמו מציין עשרה מאמרים שקובעים שחומציות מיצי הקיבה שונה אצל בעלי סוגי דם שונים, אך מתעלם ממאות מאמרים שאינם מוצאים קשר כזה (12) .

סיכום: אין צורך לא להתייחס לדבריו של ד'אדאמו: כשהוא כותב משהו אי אפשר לדעת אם זה נכון, לא נכון או בלתי ידוע.
האם לאכול לפי סוג הדם? להד"ם.


הכותב הוא סגן יו"ר אגודת הצמחונים והטבעונים בישראל

מקורות:
1. על הבדלים פיסיולוגיים נוספים בטבע בין אוכלי בשר לאוכלי צמחים עיינו למשל באתר www.jinvani.com/eng/bookshelf/Veg%20vs.%20NonVeg03.htm
2. "האנציקלופדיה העברית", תשל"ז, ערך "קופים", ע' 454-463
3. "מפצחי אגוזים שנמצאו בישראל מוכיחים כי האדם הקדמון ניזון גם מהצומח", תמרה טראובמן ומרית סלוין,
"הארץ", א16, 19.2.02.
4. "האנציקלופדיה העברית", תשי"ט, ערך "דם", ע' 735. הנתונים על שכיחויות סוגי דם בהמשך תהיינה גם ממקור זה.
5. "האנציקלופדיה העברית", תשט"ז, ערך "אמריקה", ע' 150.
6. "האנציקלופדיה העברית", תשי"ט, ערך "אפריקה", ע' 318.
7. Plasma lipids and lipoprotein cholesterol concentrations in people with different diets in Britain. Thorogood M, Carter R, Benfield L, McPherson K, Mann JI. British Medical Journal 1987;295:351-353.
8. 1990 Harvard Survey and the World Health Report, Fighting Disease, Fostering Development, Geneva 1996.
כמצוטט מהאתר http://www.newcenturynutrition.com/public_html/webzine/archives/diet_and_immune.shtml
Kapleau, Philip, To Cherish All Life, Harper and Row, San Francisco, 1981, page 67.
Mazees, R., "Bone Mineral Content of North Alaskan Eskimos", Journal of Clinical Nutrition, 27:916, 1974

בסעיף זה, כמו במספר דברים קודם לכן, הסתמכתי על מאמרו המצוין של ד"ר מיכאל קלפר (M.D.):
The Zone" and "Blood-Type" Diet Fads. המאמר מופיע בין השאר באתר www.vegsource.com/klaper/diet.htm
Nutrition News Focus; July 13, 1999



קישורים נוספים: