| שישבת אצל אמא. בתפקיד הדגנים הפעם הופיעה כוסמת. אין כמויות כי לא מדדתי. לסיר זרקתי כוסמת, עדשים אדומים, מלח ועשבי תיבול יבשים. ומים כמובן. נדמה לי שכוס כוסמת, חצי כוס עדשים, שתי כוסות מים פלוס קצת. תיבול על פי הטעם. מבשלים עד שהתערובת מתרככת והעדשים מתפוררים. קוצצים בצל לתוך התערובת, מוסיפים שום ושופכים כמות נדיבה של טחינה גולמית עד לדביקות טובה (לא ניסיתי, אבל שמתי לב שתוספת מיץ לימון אם לא מוסיפים מים גורמת לטחינה להיות עוד יותר דביקה). משלב זה והלאה יש לשמור מפני החתולים שמאוד מתלהבים. האמת - צודקים. התערובת כבר כאן טעימה, ויש להזהר לא לגמור אותה בטעימות עד שמגיעות הקציצות. צרים כדורים לא גדולים. כדי שלא ידבקו אחד לשני גלגלתי את הכדורים בקמח מלא. אפשר להשתמש גם בפירורי לחם/נבט חיטה. התנור קיצר. כשמיששתי את המפסקים בחושך, לא מצאתי את זה שנפל. כמו פולניה טובה ישבתי בחושך לבד (אמא ויוסי נסעו, והפשפש מסתבר, יצא עם חבר). מצאתי פנס, אבל הבטריות נגמרו. כדי למצוא נרות בארון שמעל הגז, היה צורך בחיפוש מיגע. הגפרורים הם בקופסאות בטיחותיות שאי אפשר להדליק איתן גפרורים, ויש להשתמש במצית. אז מדליקים גפרור עם מצית, מדליקים איתו את הגז, ומהגז מדליקים גפרור אחר גפרור עד שמוצאים נר, מדליקים אותו, ומכבים את הגז. אחרי שיצאה הנשמה בחיפוש אחר נר, מטפסים עד למפסקים ומחפשים את זה שנפל. נפל הפחת, ורק אחרי RESET (מורידים ומרימים את המפסק הראשי) אפשר היה להרים אותו. אי אפשר לאפות (זה היה הרעיון המקורי). אין ברירה, צריך לטגן. כאן יוסי הגיע ותפס מחבת. כדי לטגן, צריך למעוך קצת את הכדורים, אבל לא חייבים הרבה. את המעיכה יש לעשות מחוץ למחבת, ובתוך המחבת לא למעוך, אחרת זה מתפרק. בינתיים יוסי הכין רוטב עגבניות - רסק עגבניות + עגבניות חתוכות + שום + בזיליקום + מים בתוך סיר. הקציצות שטוגנו נזרקו הישר לתוך הסיר עם הרוטב, ושם התבשלו ביחד עם הרוטב עד שהסמיך. כשאני אצל אמא, זוהי ההזדמנות שלי להפגין כישורים קולינרים בלי שיהיו לי, ולקבל קהל אוהד - אמא, פשפש והחתולים. הפעם אפילו הכלב הפגין חיבה מסויימת לרוטב. |
קישורים נוספים: |