| אז מה אוכלים בפורים? בפורים נהוג לשלוח משלוחי מנות, על מנת שיגרמו שמחה למקבליהם. אלה המודעים לסבל הרב שעוברים בעלי חיים בתעשיית המזון יודעים שאין כל שמחה במזון זה. על כן מזון מהצומח הוא הדרך הנאותה לשמוח בשמחת החג. על פי התלמוד, אסתר המלכה הייתה צמחונית בעת שהותה בארמון המלך וכך יכלה לשמור בסוד על זהותה היהודית מבלי להפר את חוקי הכשרות. |
| מאכל פורים המוכר ביותר הוא ללא ספק אוזני המן. ישנם תיאוריות רבות לגבי מקור המנהג. במדרש מתואר כיצד המן נכנס לגנזי המלך כדי לקחת את בגדי המלך ומרכבתו, על מנת להוליך את: "והמן נכנס לגנזי המלך כשהוא כפוף קומה אבל וחפוי ראש ואזניו מקוטפות". יש הטוענים שכשהאזנים מקוטפות, הרי הן משולשות. ככל הנראה, המקור למנהג הוא שבאידיש נקראו אוזני המן "מהן טאשן" שפירושו כיסני פרג. בשל הדמיון בשם והאותיות הזהות, הפכו אלה לכיסני המן, המן טאשן ובעברית הן התגלגלו לאוזני המן. כמובן שניתן למלא במילויים רבים, פרט לפרג - תמרים, אגוזים, ריבה, שוקולד, חרובים ובוודאי תוכלו למצוא רעיונות נוספים. תיאוריה נוספת (תודה לתולעת כרמים) היא שמנהג זה הגיע אלינו מדתות פגניות וקיבל כמובן את המשמעות הייחודית שלנו. בדתות פגניות קדומות אוזני המן הן עוגיות המסמלות פיריון, כנראה בגלל הצורה שלהם המזכירה איבר נשי כלשהו לבעלי ראש כחול מאוד... זה גם מתחבר לאלה עשתר הקשורה לפריון והחיבור לפורים הוא דרך אסתר (אסתר = אסתהר = עשתר). יש הנוהגים לאכול גם כיסונים משולשים בצורה דומה לאוזני המן - קרעפלאך. ניתן למצוא גם מילויים צמחונים רבים וטובים - תפוחי אדמה, טופו, קטניות, דלעת ועוד. מנהג נוסף הוא לאכול "חלת פורים" - חלה גדולה מעוטרת בצימוקים. במקומות רבים נהגו לאכול זרעונים או קטניות, זכר למזונה של אסתר בארמון המלך. החתם סופר היה אוכל פולים מבושלים בדבש והרב נפתלי צבי מראפשיץ נהג לאכול אגוזים מודבקים בדבש. ניתן להחליף את הדבש בסילאן (דבש תמרים). יש הנוהגים לאכול שומשום בפורים, הן לזכר הזרעונים שאכלה אסתר והן מכיוון שבאידיש גם הם נקראים "מהן" (כמו הפרג), כאותיות שמו של המן. |
קישורים נוספים: |