| השעה חצות לפי שעון מרכז אירופה, כלומר שש בערב, שעת שיא התנועה בעיר בת שישה מיליון התושבים אליה הגענו. ממתינות למזוודות שלנו. ממתינות בעמדת המכס. ממתינות למכונית השכורה. ואז לזלי מניעה את המכונית ואנו נוסעות. כבישים בני שנים-עשר נתיבים. משאיות שנראות כעצי חג-המולד: כל כך הרבה פנסים יש עליהן. אנו תקועות בפקק תנועה של שישה נתיבים. אנחנו מוצאות את ה"Bed & Breakfast" שלנו ברחוב צדדי וקטן. לא איבדנו את דרכנו. יש פתק על הדלת: "המפתח מתחת לשטיח הכניסה; החדר בקומה השניה". הבית מוזר לי, ואנחנו מתקשות למצוא את מתגי החשמל, שהצורה שלהם כאן משונה. כשלבסוף אנו מוכנות ללכת לישון, השעון הפנימי שלנו מקיש "יום" – השעה בגרמניה עכשיו שש בבוקר. לזלי ואני ביקרנו בארבע מכירות פומביות של בעלי-חיים: בקוקטאון, סנט ג'קובס, סנט היאזינת וקובדן. השיטה תמיד אותה שיטה. אולם אחד או מספר אולמות. בעלי-החיים מופרדים במכלאות לפי הסוג, המין והגיל. מתחת לגג מסדרונות מתכת, בהם ניתן ללכת ולהתבונן בבעלי-החיים. זירת מכירה פומבית עם משקל. כרוז ועוזריו. קונים על כסאותיהם ביציע תלול. מערכת של מעקות מתכת, מסלולי הולכה צרים, שערים – להוביל את בעלי-החיים אחד אחד מהמשאיות לאורוות, לזירת המכירה, לאורוות, למשאיות. |
| מכירה פומבית בקוקסטאון פרה כמעט מתה – ליזה – שוכבת בצואה של עצמה על גבי אחת מהמשאיות. לזלי מתערבת. יורים בפרה פעמיים באקדח קליע מרוסן. הגווייה נופלת ברעש מהמלגזה על גבי פרה מתה אחרת, שכבר פונתה קודם לכן. לפרות האלו קוראים "פרות קורסות". מרגע שנפלו הן חלשות ומותשות מדי בכדי להיעמד שוב על רגליהן. יותר מכל דבר אחר: השפה שמשתמשים בה. פרים עם עיניים גדולות, פרווה רכה וצבעים יפהפיים נקראים BEEF. חזירים מלאי חיים, עם הבעות פנים נבונות, נקראים PORK. עגלים תינוקות קטנים, חמודים מכדי להביט בהם, נקראים VEAL. עוד הרבה לפני שיישחטו, בעלי-חיים חיים הופכים לבשר בקר, בשר חזיר, בשר עגל. שפת האם שלי קצת יותר זהירה. בגרמנית, פרה שעודנה חיה לא יכולה להיקרא "RINDFLEISCH" (בשר בקר). השפה בשווקים האלו הרבה יותר ברוטאלית... האם השפה משקפת מציאות? האם היא יוצרת מציאות? מן הסתם שני הדברים כאחד. יש רק ארבעה סוסים בקוקסטאון היום. עובד מראה לי אותם. "האם הם באמת מיועדים לשחיטה?" – גם הוא לא אוהב את הרעיון. יש לו חווה. אני מבקשת ממנו להוליך שניים מהם עבורי. סוסי בוקרים. "הם טובים" הוא מעיר. אני מספרת לו על האלדור, הסוס בן ה-35 שאני מגדלת בבית, הרחק מכאן. הוא קורץ לי. מאוחר יותר הוא מחפש אותי באורוות. "קניתי את שני הסוסים לחווה" הוא אומר וצוחק. אני צוחקת חזרה. המכונית השכורה שלנו היא שברולט גדולה. המון מרחב בתוכה. למרות זאת, אני מוצאת את משאיות הענק, החולפות על פנינו במהירות גבוהה בהרבה מהמותר, מפחידות. תחילה אני לא מעיזה לגעת בהגה. אחר-כך שוב לא אכפת לי. הכול כאן כל-כך גדול. גם המרחקים. |
| מכירה פומבית בסנט ג'קובז בערך 1,500 בעלי-חיים. לזלי בוחנת את האולמות – בקר, חזירים, כבשים ועזים. אני תופסת מקום בקצה של אחת מזירות המכירה הפומבית. הלם. הכרוז צועק אל תוך המיקרופון. החקלאים מתבדחים ביניהם: אני לא מצליחה לפענח את המלים, אבל הצחוק הוא בינלאומי, ואינו יודע גבולות: בכל מקום זה נשמע אותו דבר כאשר בני אדם צוחקים על חשבון חיות חסרות אונים. פרות לשחיטה. אני רואה את שש הפרות הראשונות כמו מבעד לערפל במוחי. אני זקוקה לרגע להסתגל למצב. אולי לעזוב? ההליך משפיל. השער השמאלי נפתח. דמות כחושה ושבורה של פרה מועדת אל תוך הזירה. נופלת. העובד מריץ אותה סביב הזירה. הכרוז מכה בפטישו. הפרה מדדה דרך השער הימני. כשהפרה השישית מגיעה לזירה, אני מתעוררת. מה אני יכולה לעשות? לתת לכל פרה שם. זה מה שאני יכולה לעשות כעת. אני יושבת לאורך כל המכירה הפומבית של הפרות לשחיטה ונותנת לכל אחת מ-44 הפרות שם אינדיווידואלי. במהירות רבה: כל פרה שוהה בזירה רק דקות ספורות. שלושה סנטים לפאונד, צועק הכרוז. סו המתולתלת, אני חושבת, כי יש לה שער חום מתולתל יפה כל-כך. או טינקרבל, בשל הכתם הלבן דמוי הפעמון על מצחה. שתיים מאוד קטנות: טריש הקטנה וטינה הקטנה. כשהכול נגמר, אני מותשת לגמרי. אני לבדי מול כולם. מלחמת רצון. הובסתי, כמובן. אינני יכולה לעזור. אף לא לאחת מהן. כל אחת מהן תצטרך עוד לסבול מסכת ארוכה של ייסורים. אבל נתתי להן את הדבר היחיד שבאמתחתי. את הכבוד לאינדיווידואליות של כל אחת מהן. ואז מוכנסים לזירה עגלים קטנים. ילדים וילדות קטנים, עם חבל הטבור עדיין תלוי מתנודד מבטנם. הם נמכרים לפיטום. פיטום בארגזים, שבהם הם לא יוכלו אפילו להסתובב סביב עצמם. חסרי אונים ומבולבלים הם נכנסים לזירה בהילוך מגושם על-גבי רגליהם הארוכות... עיניי מתמלאות בדמעות. מולי יושבת אמא עם תינוקת בברדס ורוד. מדוע התינוקת האנושית הזו שווה כל-כך הרבה יותר מאשר תינוקות הפרות? מי בעצם קובע זאת? אני בטח האדם הראשון שבוכה בזירת המכירות הזו. ואז חזרזירים. פאניקה מוחלטת. הם דוהרים סביב הזירה העגולה. הצווחות שלהם מחרישות אוזניים. וחזירות גדולות. 42 סנטים לפאונד. הכרוז מתבדח: "לא תצליחו להכניס אותה למקפיא שלכם". נחשול של צחוק. חזיר זכר ענק. 17 סנט לפאונד. העובדים פוחדים ממנו. לכן הוא חוטף מכות אפילו יותר משאר החזירים. לזלי ואני נוסעות חזרה למלון. את שתינו טורדת אותה מחשבה. עגל קטן, טובי, לא נמכר בגלל שלשול. על רגליו הרועדות הוא עמד לבד במכלאה. אבוד לחלוטין. בן לא יותר מיומיים. אולי יכולנו למצוא עבורו בית באיזה מקום? במחסה לחיות באונטריו? לא חשבנו על זה בזמן. טובי הקטן והמסכן. לזלי מסודרת בצורה יוצאת מהכלל. יש לה כל המידע הנחוץ, כל מספרי הטלפון הרלוונטיים, הכתובות הנכונות. זהו סוד ההצלחה של "המלאכים של בעלי-החיים". היסודיות של הצוותים בהכנה ובביצוע של קמפיינים. אנחנו מחשבים: שבוע של קמפיין, שני שבועות עבודה לאחר מכן. |
| משרד החקלאות באוטווה אנו נפגשות עם פקידים בכירים למדי, שמוכנים היטב לפגישות. יש הסכמות על אמצעים שיש לנקוט. אנו נושאים ונותנים על שיתוף פעולה. דנים בהבדלים בתקנות ההובלה בין אירופה וקנדה. לפעמים אני חושבת: "עם כל המונחים המשפטיים האלה, הידע שלי באנגלית תכף ינטוש אותי". אבל, באורח פלא, זה עובד. אנחנו מדברים כבר שלוש שעות כמעט. בסוף אני שואלת את הווטרינר הבכיר: "מהי החיה האהובה עליך ביותר?" "חזירים", הוא משיב. ומחייך. יום א' במונטריאול. יש לנו יום חופשי. לזלי אצל ההורים שלה. אני מסתובבת קצת. ממונט-רויאל, יש לי תצפית יפהפיה על העיר ועל הנהר סנט לורנס. השמש זורחת בחמימות. אני מזמינה כוס תה ופשוט יושבת. על ספסל. בשמש. גם זו מציאות. שורות מהשיר האהוב עלי, של טוכולסקי, עולות בראשי. הן יכולות היו להיכתב עבור רגע זה ממש: ילדים משחקים על אבנים צבעוניות. השמש מאירה וזורחת על הבית. אני יושבת בדממה ונותנת לקרניה לחמם אותי. לוקחת מנוחה מהמולדת." (תרגום חופשי בלבד) |
| מכירה פומבית בסנט היאזינת זהו השוק שבו לזלי ואחרים צילמו במצלמה נסתרת לפני שנתיים. הפעולה ההיא מציינת את תחילת הפעילות של "המלאכים של בעלי-החיים" בקנדה. התגובה של התקשורת באותה תקופה הביאה לשינויים מרחיקי לכת בהרבה מישורים: חוקיים ומנהליים, ומעל הכול במודעות של האנשים. לזלי לא יכולה להיכנס לשוק הזה. אם יזהו אותה, גורלה עלול להיות מר. לכן אני מסתובבת לבדי. מאה אחוז שיפור במסגרת השיטה הקנדית כפי שהיא כיום. אין בעלי-חיים פצועים. אין אלימות. המכלאות נקיות. שוב, אני מבקרת בזירה למכירה פומבית של פרות. הפעם אני יושבת לאורך כל המכירה של 126 פרות. 126 שמות. 126 אישיויות. מאוחר יותר אני ניגשת למנהל, מספרת לו על ההערכה שלנו את השיפורים. הוא די נחמד אליי. האם השיחה הזו איננה בגידה בחיות במובן מסוים? אבל ללא שיחות כאלו לא ניתן להשיג כלום. לפעמים אני שואלת את עצמי (ואת הצוותים) כמה זמן אנחנו יכולות לשאת את הקונפליקט הזה... מאבק רדיקלי להגנת בעלי-חיים הוא קל יותר. שחור ולבן. טוב ורע. בעלי-ברית ואויבים. אנחנו תמיד נופלות בין הכסאות. "מקום מכובד", אמר לי פעם אבא. |
| רדיו מניטובה ראיון חי בערב, בשעה 19:15, אחרי יום ארוך. השעון הפנימי המסכן שלי עדיין מבולבל לגמרי. במקום שתי פעמים, שלוש דקות בכל פעם, נותנים לי ארבע פעמים, שלוש דקות. אני עושה את המיטב. האנגלית שלי מתפקדת היטב. אחר-כך אני חושבת על מה שבאמת הייתי רוצה לומר. |
| משרד החקלאות של קוויבק במונטריאול המחלקה לבריאות בעלי-חיים ולמשלוחי בעלי-חיים. זהו באמת מבחן אינטליגנציה להבחין בין החקיקה הפדראלית לחקיקה של המדינות. מי אחראי למה? בדיחה קטנה: הפקיד האחראי להובלות נולד במטוס... הפגישה הזו התארגנה באופן ספונטאני. "המלאכים של בעלי-החיים" כל-כך מוכרים בקרב הרשויות בקנדה, שהשמועה מיד נפוצה ביניהן שהמנהלת של "המלאכים של בעלי-החיים" וראש מחלקת החקירות בקנדה נמצאות כאן. וכך הוזמננו על-ידי כל מיני אנשים שביקשו לשוחח אתנו "עוד היום". הייתה המון הערכה לעבודה של לזלי ולרעיון הכללי של "המלאכים של בעלי-החיים". כל מי שקשור באיזה אופן שהוא להובלת בעלי-חיים מכיר ומכבד אותנו – ומפחד מאתנו. פרות שגילן מעל שלושים חודשים אסורות ביצוא מקנדה לארצות-הברית בגלל מחלת הפרה המשוגעת. הגיל נקבע באמצעות השיניים, כי אין תיעוד, וכמעט שאין סימון. במכירות הפומביות, הפרות מובלות למתקן ריסון, נקשרות, ועובד בוחן את שיניהן. כך מונעים את מחלת הפרה המשוגעת?! איזו בדיחה. יש חקלאים ששוברים את השיניים של הפרות המבוגרות יותר. איך זה נעשה, אני לא רוצה לדמיין. עגלים נולדים על משאיות הובלה ואז "נפטרים מהם" באיזה אופן, אם איש אינו מעוניין בהם. פרות ששוויין הכספי נמוך מובאות למכירה פומבית במספר שווקים במטרה להשיג כמה דולרים נוספים, לפני שהן מסיימות בבית המטבחיים. יש מספר גדול של פרות עודפות בקנדה. החלב שלהן הביא כסף. כשתפוקת החלב שלהן יורדת, יש נוצרת בעיה: איך נפטרים מ"מכונות החלב" האלה? בעבר הן היו נשלחות לארצות-הברית. זה כבר לא אפשרי בגלל מחלת הפרה המשוגעת. בתי המטבחיים לפרות בקנדה לא יכולים להתמודד עם המספרים האלו. משמעות הדבר שפרות שכבר נמכרו עשויות להמתין לפעמים מספר שבועות במכלאות בשוק עד שלבסוף הן מובלות לבית מטבחיים. עם טיפול מינימאלי – כי מזון עולה כסף. |
| השוק האחרון שלנו למסע הזה. המכירה הפומבית בקובדן הזירה כאן קטנה מאוד. יציע הספסלים תלול במיוחד. כל המושבים תפוסים. אני סופרת בערך 80 גברים בחולצות משובצות ובברדסים. הרעש מחריש אזניים. המנהל מוליך את בעלי-החיים בעצמו לתוך הזירה וממנה. הוא מכה את בעלי-החיים בפניהם, בעיניהם. מבחוץ, הגברים בשורות הנמוכות מכים בבעלי-החיים במקלות. השוורים הצעירים משלשלים מפחד. הפרות משתינות. חיות רבות מועדות על הרצפה שנעשית חלקלקה יותר ויותר. הפנים האדומות של הגברים. הבדיחות. רעם הצחוק. "בשר בקר". "בשר עגל". הריון מאובחן באמצעות מישוש בפי הטבעת. אני חושבת על שמות ל-23 הפרות ול-12 השוורים. ואז אני מוותרת. איני יכולה לשאת זאת יותר. המבנה של הניצול הזה טופח על פניי. הצעד הראשון הוא הביזוי של בעלי-החיים. מכונות חלב ממוספרות. הצעד השני הוא הניצול האכזרי שלהם. זה ניכר היטב בפרות. הן שומרות על תפוקת החלב באמצעות ההרס של גופן המצומק. ואז, השלב השלישי הוא רצח. ביטולה של האישיות האינדיווידואלית הוא התנאי המקדים לכל זה. כשאני מודה שהמבנה הזה עומד בתוקפו בכל מקום ומקום, אני מכריזה על תבוסה. אני פשוט לא מסוגלת לחשוב על עוד שמות... המסע חזרה למונטריאול הוא ארוך. וחשוך. ועצוב. שני סנט לפאונד. פרה ב-20 דולר. אני נוהגת. לצדי לזלי כותבת את הדו"ח. היא תמשיך במאבק שלה למען היצורים האלו בקנדה. עם כל האנרגיה שלה ועם כל ההומור, שפשוט לא ניתן לעמוד בפניו, ושעזר לי שוב ושוב לאורך המסע הזה. |
| נחיתה בשדה התעופה של פרנקפורט סוף-סוף. מזג האוויר היה סוער מעל האוקיינוס האטלנטי. מה הבאתי אתי הביתה? קשרים עם אנשים שנאבקים לשינוי. עם רשויות. בשווקים. בארגונים לרווחת בעלי-חיים. רעיונות לאסטרטגיות חדשות, במטרה להביא תחת בקרה את המשלוחים של בעלי-חיים בקנדה. שלושה עמודים של רשימת משימות. המחאה בסך 2,500 דולר. כתובות של שלוש נשים שמעוניינות לעבוד אתנו. הערכה אדירה של העבודה שלזלי עושה בארץ ההיא. עד כה, מהדו"חות שלה, לא הייתי מודעת להיקף המלא של עבודתה. בקנדה, "המלאכים של בעלי-החיים" מוכרים הרבה יותר, ומעורכים הרבה יותר מאשר באירופה. והשמות של 212 בעלי-חיים, מקושקשים בכתב יד כמעט בלתי-קריא על פיסות נייר צהובות, וחרותים עמוק-עמוק בלבי. כריסטה בלנקה, 19 בנובמבר 2004 |
St. Jacobs Auction Cobden Auction 6. Amalie 26. Harriet 1. Prinzessin 1. Morchen 7. Raven 27. Liesel 2. Sad Eye 2. Winnetou 8. Bambi 28. Liebchen 3. Peanut 3. Karlchen 9. Curly Sue 29. Violet 4. Darling 4. Coriolan 10. Tiny Tina 30. Deborah 5. Unicorn 5. Splinter 11. Tiny Trish 31. Oda 6. Pretty Woman 6. Golden King 12. Tiny Trudi 32. Merci 7. Knöpfle 7. Defeat 13. Lucy 33. Melanie 8. Goldilocks 8. Lord of Rings 14. Bärbel 34. Janine 9. Blackface 9.Shining White Knight 15. Anke 35. Eliza 10. Löckchen 10. Tiny Timmy 16. Brownie 36. Queenie 11. Madame 11.Richard Löwenherz 17. Spotty 37. Anna 12. Curly 12. Little Boy 18. Heidi 38. Schneewittchen 13. Lore 19. Anna 39. Robin 14. Herzdame 20. Bonnie 40. Tiny Trio 15. Big Lady 21. Helga 41. Hexlein 16. Delicate Lady 22. Sensibility 42. Lizzie 17. Tiny Trudy 23. Marianne 43. Millie 18. Cornelia 24. Skinny 44. Tinkerbell 19. Adele 25. Velvet 20. Heroine 21. Grauchen 22. Lonely Lady 23. Mutter und Kind St. Hyazinthe Auction 1. Anneliese 31. Diana 61. Semper Fidem 91. Illona 121. Gespenst 2. Annemarie 32. Blümchen 62. Della 92. Songbird 122. Cinderella 3. Annemone 33. Honeysuckle 63. Dorothee 93. Iona 123. Pony 4. Sunny 34. Flora 64. Carla 94. Skye 124. Klothilde 5. Black Ear 35. Anxious 65. Tiger Lily 95. Lewis 125. En Guard 6. Lassie 36. Finchen 66. Amarylis 96. Sarotti 126. Bushblossom 7. Lobelie 37. Amanda 67. Little Sister 97. Deo Gratias 8. Linda 38. Moonlight 68. Big Sister 98. Erbslein 9. Oona 39. Alice 69. Wizard 99. Paula 10. Geraldine 40. Fergie 70. Lucille 100. Julia 11. Brilliant 41. Burgfräulein 71. Pity 101. Acorn 12. Gloria 42. Miss Marple 72. Petra 102. Maple 13. Glenys 43. Victoria 73. Bony 103. Robin 14. Prudence 44. Hermione 74. Berry 104. Akazie 15. Brownie 45. Angelika 75. Stranger 105. Kyra 16. Snowflake 46. Artemis 76. Apple 106. Gabriele 17. Diamond 47. Andrea 77. Edeltraut 107. Bärbel 18. Sophia 48. Rose 78. Lost Soul 108. Iris 19. Sternchen 49. Erika 79. Pridie 109. Countess 20. Herzchen 50. Ella F. 80. Blueberry 110. Buttercup 21. Darling 51. Prudence 81. Lucy 111. Linda 22. Seelchen 52. Lily 82. Forgetmenot 112. Mohrle 23. Pointer Star 53. Duchess 83. Dumbling 113. Beauty 24. Candle 54. Maria 84. Lerche 114. Pridie 25. Morgenstern 55. Martina 85. Kindchen 115. Pünktchen 26. Abendstern 56. Melanie 86. Mammamia 116. Bluebell |
כריסטה בלנקה היא המייסדת והמנהלת של Animals' Angels, ארגון להגנת בעלי-חיים שמרכזו בגרמניה. צוותים של הארגון עוקבים אחרי משאיות הובלה של בעלי-חיים ומתעדים שווקים למכירת בעלי-חיים, במטרה להעלות את המודעות למצוקות של בעלי-החיים, להקל את סבלם של בעלי-החיים שהם נתקלים בהם, לשפר את אכיפת החוקים להגנת בעלי-חיים ולהביא לשיפורם. תרגום: יוסי וולפסון |
קישורים נוספים: |