רפובליקת בנענע

ויטמין B1 (תיאמין) ומחלת הברי-ברי
הכל על הויטמין המוכר מפרשת רמדיה
מאת:אמנוןימוס10:58 1-1-2005
בעקבות התקלה ברמדיה, עלה לכותרות ויטמין B1, הוא התיאמין. למרות שחוסר בויטמין זה הוא נדיר בעולם המערבי, ישנם מצבי סיכון העלולים להביא למחסור בויטמין זה, אצל מבוגרים או אצל ילדים.


היסטוריה
התיאמין נתגלה בעקבות מחלת הברי-ברי המסתורית שהייתה נפוצה במזרח הרחוק, במאה ה-19. תיעוד למחלה קיים כבר במאה ה-17: "חולי מסויים, בעייתי מאד, אשר תוקף גברים, קרוי בפי הילידים ברי-ברי (שפירושו כבשים). אני סבור שזה מפני שאלה אשר מחלה זו תוקפת אותם, עם ברכיים משקשקות ורגליים מורמות, מהלכים כמו כבשים. זה סוג של שיתוק שחודר לתנועה ולתחושה בידיים וברגליים ולמעשה בשלב מסויים לכל הגוף..." [ג'ייקובוס בוניטוס, ג'אווה, 1630). כיום ידוע שהגורם למחלה זו הוא המחסור בתיאמין שנוצר במזרח הרחוק עם המעבר לצריכה של אורז מעובד, לבן במקום האורז המלא.

הרמז הראשון לפשר המחלה, נמצא ב 1880, על ידי ד"ר טקאקי שמצא קשר בין תזונתם של מלחים בצי היפני לבין מחלת הברי-ברי. על ידי החלפת האורז במגוון מאכלים אחרים, ירד שיעור המחלה מ 40% ועד לאפס, תוך שש שנים. ההצלחה הייתה כה מוחשית, עד שהצי היפני אימץ את המלצותיו של טקאקי , אשר נכתבו בחוק היפני. למרות תגלית זו, המשיכה המחלה להיות נפוצה בקרב כלל האוכלוסיה ורוב הקהיליה המדעית, תחת הרושם מהצלחתו של פסטר, העדיפו לראות בגורם מיקרוביאלי כאחראי למחלה. המדענים ההולנדים אייקמן וגריינס שפעלו באינדונזיה, מצאו ב 1886 שיש קשר בין אכילת אורז לבן, בניגוד לאורז מלא, לבין המחלה. הם גם הצליחו למצות, מקליפות האורז, חומר שפעל כנגד המחלה. אייקמן האמין שמצא נוגדן לחיידקים אשר נמצאים בתוך גרעין האורז, אך גריינס היה זה שהעלה לראשונה את הסברה שבאורז הלבן חסר מרכיב כלשהו החיוני למטבוליזם של מערכת העצבים המרכזית.

ב 1911, הצליח הכימאי הבריטי פונק לבודד חומר אמיני מתוך סובין האורז וזיהה אותו כאותו חומר שפועל כנגד הברי-ברי. פונק כינה את החומר "ויטאמין" מהמילים ויטאל=חיים ואמין, הסיווג הכימי של החומר, בדיעבד, כנראה שהחומר שמצא פונק היה דווקא הניאצין. ההולנדים ינסן ודונת היו הראשונים לסנתז את התיאמין, מתוך סובין אורז ולנתח את הרכבו. הם קראו לחומר אניורין, רמז לפעולתו כנגד בעיות במערכת העצבים, אך טעו בנוסחה שפרסמו ופספסו אטום קטן של גופרית. לאחר לא מעט בלבול שהטעות יצרה, מצא החוקר האמריקאי וויליאמס, שפעל בפיליפינים, את הנוסחה הנכונה. האיגוד הרפואי האמריקאי סירב לאשר לוויליאמס לפרסם את החומר תחת השמות הקיימים (ויטמין B1, אניורין , ויטמין אנטי בריברי ועוד) וכדי לפרסם את תגליתו נתן וויליאמס לויטמין שם חדש - תיאמין. באירופה ובבריטניה משתמשים עד היום בשם אניורין.



תסמיני מחסור בתיאמין
מחסור בתיאמין גורם לרוב לירידה במשקל, אי סדירות בקצב הלב, הגדלת הלב, אנורקסיה, חוסר תיאבון, בחילות, תשוקה לממתקים, הפרעות עצביות, עקצוצים, גירודים, חולשה בשרירים, חולשה כללית, גפיים רפויות, שיתוק. תסמינים אלה מאופיינים כמחלת הברי-ברי.

המחלה קטלנית במיוחד אצל תינוקות. פרט לתקלה הקטלנית ברמדיה, היא מופיעה לרוב אצל אימהות מיניקות הלוקות בחוסר בתיאמין, גם אם הן עצמן אינן סובלות מתסמיני הברי-ברי. תינוקות אלו סובלים לרוב מחוסר תיאבון ומתקשים בעיכול החלב. ברגע שהמחלה מתגלה, היא מתפתחת במהירות ועלולה להביא לדום לב תוך מספר שעות.

כיום מחלת הברי-ברי נדירה בעולם המערבי, בעקבות העשרה של מוצרי מזון רבים בויטמינים. המחלה עדיין נפוצה באיזורים במזרח הרחוק שבהם משתמשים באורז מלא בלא השלמת הויטמינים החסרים.
במערב, מחסור בתיאמין אופייני בעיקר לשימוש מופרז באלכוהול, מחסור הידוע בכינוי סינדרום וורניק-קורסאקוף. האלכוהול מגביל את צריכת התיאמין ובמקביל הפחמימות מגבירות את הדרישה לתיאמין. בצירוף תזונה לקויה, האופיינית לאלכוהוליסטים רבים ולעיתים גורם גנטי, נוצר המחסור.



מקורות מזון
המקור העיקרי לתיאמין הוא דגנים מלאים - חיטה מלאה, כולל קמח מלא או לחם מקמח מלא, גריסי פנינה, קוואקר, אורז מלא. הנבט הוא האיזור בדגן שבו מרוכז רוב הויטמין ונבט החיטה הוא מהמרורות העשירים ביותר בויטמין. גם תפוחי אדמה, קטניות, אגוזים, זרעים ושמרי בירה עשירים בויטמין זה. התיאמין נמס במים ומתפזר במי הבישול או ההשרייה. אם שופכים את מי ההשרייה או הבישול, הויטמין הולך לאיבוד ומכאן ההעדפה לאידוי או בישול במיקרוגל.

הכמות היומית המומלצת היא 1.1 מ"ג לנשים ו 1.2 מ"ג לגברים. הויטמין נמס במים ואינו נשמר בגוף ולכן יש צורך באספקה יומית סדירה של הויטמין. בישראל, רוב האוכלוסיה מקבל כמות זו ויותר, עם ממוצע יומי של 1.9 מ"ג ליום, 95% מכמות זו מגיע ממקורות צמחיים. מצבם של צמחונים וטבעוניים, המרבים לצרוך דגנים מלאים וקטניות, לרוב טוב אף יותר.



קבוצות סיכון
העשרת מוצרי מזון הפכה את המחסור בתיאמין לנדיר בעולם המערבי, למרות הירידה הניכרת בצריכת דגנים מלאים (הגורמת לחוסר ברכיבים אחרים שאינם נכללים בהעשרת המזון). כאמור האלכוהוליזם הנפוץ בעולם המערבי פתח גורם חדש למחסור. גם עישון מקשה על השימוש בויטמין. צריכה גבוהה של פחמימות דורשת גם כמות גדולה של תיאמין לצורך עיכולן. גם גלולות נגד הריון מקטינות את ספיגת התיאמין. לכן צרכני אלכוהול, מעשנים, צרכנים של סוכרים בכמויות גדולות ונשים המשתמשות בגלולות, צריכים מינון מוגבר של תיאמין.

בהריון ובהנקה, יש צורך לספק גם את צרכי העובר לויטמין בעל החשיבות לתהליך הגדילה ולכן יש להגדיל את המינון בתקופות אלה.


תיאמין ויתושים
ישנם מחקרים הטוענים שכמויות גדולות של תיאמין יכולות לשמש כדוחה יתושים טבעי. לפי הטענה, לאחר שצורכים 150 מ"ג תיאמין ביום, למשך שבועיים לפחות, מפיץ העור ריח אשר אינו מורגש על ידי בני אדם, אך מרחיק נקבות הרות של יתושים, שהן אלה שאחראיות לעקיצות המעצבנות. מחקרים אחרים טוענים שאין בזה ממש וממליצים להמנע מצריכה של כמויות מופרזות של כל רכיב תזונתי.



קישורים נוספים: