| יש לחקור אם איסור צער בעלי חיים בא רק לאזור על האדם לצער את בעלי החיים בקום עשה, או שהוא מחייב את האדם אף בשב ואל תעשה, כך שמחובתו לסלק מבעלי החיים גם צער שנגרם להם שלא מחמת האדם. דעת פוסקים רבים היא שאיסור צער בעלי חיים כוונתו לא רק לאסור לצער בע"ח בידיים אלא אף מחייב להצילם מצער, והרי מה שכתבו כמה מן הפוסקים: א. שו"ע הרב (ח"ו, הלכות צעב"ח סעיף א`): "אבל לטרוח בגופו חייב להציל כל בעל חיים מצער אפילו של הפקר, ואפילו של עובד כוכבים..." ב. קיצור שו"ע (סימן קצ"א סעיף א`): "אסור מן התורה לצער כל בעל חי, ואדרבא חייב להציל כל בעל חי מצער אפילו של הפקר ואפילו של נכרי" ג. ר` אשר רפאל קובו זצ"ל כתב בקונטרס מטה אשר (חו"מ סימן רע"ב ס"ק ט"ז), וז"ל: "מי שראה בהמת חבירו שהיתה מתה ברעב, וחבירו הלך למרחקים, מחויב הוא לפרנסה משום צעב"ח" ד. אורח מישרים (פרק ט"ו סעיף א`) כתב: "אבל אם הבהמה רעבה וצמאה נראה פשוט דמצוה להאכילה ולהשקותה, אע"ג דלאו דידה הוא, כדי להצילה מן הצער" ה. בקונטרס הלכות שכנים (תשובה ל"ח) מובא שאמר הגר"י זילברשטיין שליט"א כל: אדם הרואה בעל חיים מתייסר, מסתבר שחייב לחלץ אותו מצרתו, כשם שחייבים לפרוק משא מעל גבי בהמה כדי למנוע ממנה צער המשא, כך מסתבר שחייבים לעזור לבעל חיים למנוע ממנו כל צער אחר מיותר, שאין לבעלים כל תועלת מזה. לא עוד אלא שהוסיף וכתב: "ויש להסתפק מה הדין בחתול העומד לטרוף עכבר, האם מנסה להציל את העכבר"... ומוכח בפשטות שחייבים לסלק צער מבע"ח. ו. על החזון איש נכתב שפעם אחת הורה להרוג זבוב שפרפר בים חיים למוות, כדי שלא ימשיך לסבול מפציעתו. ז. ביום שבת מצינו כבר בגמרא ובראשונים, היתרים מיוחדים לסילוק צער מבע"ח אף שצערם לא נגרם ע"י האדם. וכגון פרה שנפלה לאמת המים, צערה לא נגרם ע"י אדם התירו חכמים לבטל כלי מהיכנו בשבת כדי לסייע לה לצאת משם (שבת דף קכ"ח). כמו כן התירו אמירה לנכרי כדי שיחלוב את הפרה בשבת, ושאר סילוק צער, התיר בשבת לומר ללנכרי להביא כלי עם עשן כדי להבריח דבור ההורג את הדבורים שבכוורת. האם מצווה להושיע בעל חיים מבעליו המתעלל בו? בעל חיים שבבעלותו של פלוני, ומבחין יהודי בכך שבעליו מתעלל בו, האם מצווה עליו להצילו מידו? ואלו צדדי הספק: א. מצד אחד אפשר לומר שכיוון שהבעלים בעצמם הם אלו שמתעללים בבעל החיים שלהם, לא יהא חיוב להצילו, כיוון שיעבור על איסור גזל! ב. אך מצד שני נראה שלפי הפוסקים המחייבים לסלק צער מבעלי החיים גם כשצערם לא נגרם מחמתו, תהא חובה על האדם להושיע את בעל החיים מן האדם שמתעלל בו, למרות שהוא שלו. אמנם להלכה נראה שיש מקום להתיר לשחרר את בעל החיים, אך אין זה מפני חיוב המשחרר למנוע צעב"ח, אלא מטעם החובה להפריש את חבירו מעבירה (על איסור צעב"ח), וכדי להציל את חבירו מעבירה, מותר אף לעבור על גזל. בפסקה האחרונה יש טעם לא טוב, כיוון שבעצם מה שאומר אותו פוסק (או אותם פוסקים) הוא שיש לשחרר את בעל החיים לא בגלל שנגרם לו סבל, אלא בשביל שהבעלים לא ייענשו. |
קישורים נוספים: |