רפובליקת בנענע

דגים - אוסטאופורוסיס, אסטמה, סרטן
כתבה שניה בסדרה
מאת:יריב גלבוע8:1 5-10-2004
ככל שעלתה צריכת הדגים כן עלה שיעור הלוקים באסטמה בקרב ילדים יפניים בגילאים 6-15 (24). סקר בקרב 1,166 ילדים בני 13-17 מטאיוואן העלה ששמן דגים (וכמו כן כבד, בשר ומזונות מטוגנים) קשור לסיכון מוגבר לאסטמה (25). שמן דגים מחליש חלקים במערכת החיסונית וניתן לצפות שיעזור לחולי אסטמה, שהרי המחלה קשורה בין השאר לפעילות יתר של המערכת החיסונית. ברם, בשתי סקירות ממצות של מחקרים שבחנו את הנושא נמצא שהוספת שמן דגים לתפריטם של חולי אסטמה לא עוזרת להם (26, 27). ,
טיפול שכן עוזר לחולי אסטמה הוא הימנעות מכל מזון מן החי, כולל דגים: חוקרים שבדיים דיווחו של-92% מתוך 35 ילדים חולי אסטמה בגיל ממוצע של 12 שנים, שקיבלו תרופות, הייתה ירידה בשכיחות ובחומרה של התקפי האסטמה ו-50% הפחיתו את מינון תרופותיהם לפחות ממחצית לאחר שעברו לתזונה טבעונית (28).

מחלות אטופיות הן מחלות הנגרמות מתגובה אלרגית חריפה של הגוף. הן כוללות נזלת אלרגית, אסטמה ברונכיאלית, "אסטמה של העור" ואלרגיה למזון. סקירה ממצה של מחקרים בנושא העלתה של-51.3% מהתינוקות יש אלרגיה לדגים בשנת חייהם הראשונה (יכולה להיות אלרגיה לדג מסוים או לכמה סוגי דגים) (29).
התחלתן של מחלות אטופיות היא בעיקר בשנות החיים הראשונות עקב חשיפה לגורמים אלרגיים, ודגים יחד עם ביצים וחלב פרה הנם הגורמים הראשיים למחלות אטופיות לפי אותו מחקר. האלרגן עובר דרך חלב האם לתינוק.
מחקר בספרד בקרב ילדים שלקו ב"אסטמה של העור" (atopic dermatitis), מחלה אלרגית של העור הנוטה לחלוף ולשוב, העלה של-65% מהילדים היו אלרגיות למזון, ומתוך אלה 21.6% היו אלרגיים לדגים (36.5% היו אלרגיים לחלב ו- 35.1% לביצים). הימנעות מהאלרגן במשך שנתיים גרמה לריפוי מוחלט של המחלה בקרב 71.4 מהילדים שהיו אלרגיים למזון (30). חישוב על סמך נתונים אלה מעלה שעשרה אחוזים מהילדים הלוקים ב"אסטמה של העור" מקבלים אותה מאכילת דגים.
אכילת כמויות גדולות של פירות שיפרה את מצבם של חולים במחלת ריאות חסימתית כרונית (שהיא לרוב ברונכיטיס כרונית או נפחת ונגרמת במיוחד מעישון), אך דגים לא עזרו (31). מחקרים אחרים לא מצאו השפעה חיובית של דגים על צמצום התמותה ממנה (32).


מיגרנה וכאבי ראש
פרסומים שונים ממליצים על שמן דגים כטיפול להפחתת מספרם וחומרתם של התקפי מיגרנה. 23 נערים ונערות חולי מיגרנה בגיל ההתבגרות חולקו לשתי קבוצות וקיבלו במשך חודשיים כמוסות שהכילו שמן דגים או שמן זית. לאחר החודשיים דרגו המשתתפים את השיפור שחל במצבם הודות לטיפול. בשתי הקבוצות חל שיפור דומה לטובה הן בחומרת הכאבים והן בתדירותם (33). עורכי המחקר טענו שאין לפטור את התוצאות כאפקט פלצבו, אך קשה לא לעשות כך, הואיל ושמן זית לא נחשב מעולם כמקל כאבי מיגרנה למרות השימוש הרב בו. מחקר זה מטיל בספק את הסגולות שמייחסים לשמן דגים כפועל נגד מיגרנה.

כאבי ראש שאינם מיגרנה מציקים מאוד אם הם כרוניים. הם נובעים מהתכווצות כלי הדם במוח, שיכולה להיגרם עקב אמינים כפניל-אלנין או היסטמין, המצויים במזונות שונים (כגון גבינה, יין אדום, שוקולד ודגים). שלושה חוקרים מאוסטריה שיערו שגורם ראשי לכאבי ראש הוא חוסר באנזים בשם diamine oxidase המפרק את ההיסטמין המצוי במזונות. הם ביצעו מחקר שבו השתתפו (בין השאר) 28 אנשים שסבלו מכאבי ראש כרוניים, ובמשך חודש נמנעו מהם דגים, גבינות, נקניקים, כרוב חמוץ ומשקאות אלכוהוליים. במצבם של 73% ממשתתפי המחקר חלה הטבה משמעותית במצב כאבי הראש. חזרה לתפריט הרגיל גרמה לחזרה למצב הקודם של כאבי הראש (34). הרעלת היסטמין אקוטית קורה בעיקר מאכילת טונה או מקרל אם הריכוז גדול ממאה מיליגרם למאה גרם דג (35).



דלדול העצמות
דגים קטנים נאכלים לעתים קרובות עם העצמות, שהן מקור לסידן. בדגים יש גם ויטמין D שמסייע במניעת דלדול העצם ולכן צריכת דגים קטנים אמורה להביא לצפיפות עצם גבוהה יותר. למרות שיקולים אלה, התברר שצריכת דגים קטנים צמצמה את מסת העצמות של נשים יפניות צעירות (מתחת לגיל 40) (36). החוקרים שיערו שזה קרה בגלל המלח שנלווה לדגים ובגלל חלבוני הדגים, שגרמו להפרשת סידן בשתן. בדגים גדולים יותר, שעצמותיהם אינן נאכלות ההשפעה השלילית גדולה יותר. קבוצת נשים חולות אוסטאופורוסיס ביפן נחקרה לגבי הרגלי התזונה בצעירותן בהשוואה לקבוצה דומה של נשים ללא בעיית אוסטאופורוסיס. אחד ההבדלים היה שלקבוצת החולות באוסטאופורוסיס הייתה צריכה מוגברת של דגים יבשים בצעירותן (37).
בקרב 9704 נשים לבנות מארה"ב מעל גיל 65 שהשתתפו במחקר נמצא שצפיפות העצמות הייתה פחותה ככל שגדלה צריכת החלבון מן החי ושכיחותם של שברים בפרק הירך הייתה גדולה פי 3.7 בקבוצה בעלת הצריכה הגבוהה ביותר של חלבון מן החי לעומת הקבוצה בעלת הצריכה הנמוכה (38). במחקר זה לא הבדילו החוקרים בין חלבונים שמקורם בדגים לבין חלבונים שמקורם בבשר, אך שיעור החלבון בבשר עוף ובדגים דומה ועומד על כ-20%. אותו מחקר גם העלה שחלבון ממקור צמחי לא היווה גורם סיכון. אם עולה חומציות הדם מופרשים מהשלד סידן ומגנזיום לדם, כדי לסתור את החומציות. חלבונים צמחיים הם פחות חומציים מחלבונים מן החי ולכן אינם יוצרים עומס חומצי כמו אלה מן החי (כולל החלבונים בביצים ובחלב). מחקרים רבים אחרים שנערכו בעבר העלו תוצאות דומות.

יש הטוענים, ששמן דגים מגביר את ספיגת הסידן, ולכן רצוי לקחתו עם תוספי סידן. לבדיקת טענה זו נערך מחקר באנגליה עם שתי קבוצות של נשים בריאות: קבוצה אחת בגיל הפוריות וקבוצה שנייה לאחר גמר תקופת הפוריות. בכל קבוצה חולקו הנשים לשתי קבוצות שונות ובמשך שנה קיבלה קבוצה אחת 1,000 מ"ג סידן והשנייה קיבלה מוצר בשם Efacal, שהכיל 1,000 מ"ג סידן, 4 גרם שמן נר-הלילה ו-440 מ"ג שמן דגים. בתחילת המחקר נבדקה צפיפות העצם. לאחר שנה התברר שלא היה הבדל בשתי הקבוצות בין הנשים שנטלו את המוצר שהכיל שמן דגים לבין הנשים שנטלו סידן בלבד (39).
ויטמין A בצורת רטינול מחליש את העצמות אם הוא נלקח בכמות עודפת: בשבדיה התברר שבקבוצת הצריכה הגבוהה ביותר של רטינול אצל נשים (ביחס לקבוצה בעלת הצריכה הנמוכה) ירדה צפיפות העצם בצוואר הירך ב-10%, בחוליות עמוד השדרה ב-14% ובכל הגוף בממוצע ב-6%. הסיכון לשבר בפרק הירך הוכפל (40). דיאנה פסקניש ושותפיה בדקו את נתוני צריכת ויטמין A מ"מחקר האחיות", שבו השתתפו 72,337 נשים לאחר גיל הפוריות משנת 1980 ועד 1998 (41). בקבוצה של הנשים שצרכה את הכמות הגדולה ביותר של רטינול (יותר מ-3000 מק"ג ליום השווים ל-10,000 יב"ל של הויטמין) גדלה שכיחותם של שברים בפרק הירך ב-48%. המאפיין התזונתי הראשי בנטייה ללקות בשבר בפרק הירך היה כמות הרטינול. שמן דגים מכיל כמות גדולה של ויטמין A בצורת רטינול (להבדיל מצמחים, המכילים קרוטנואידים, שמהם הגוף מייצר ויטמין A). בצפון אירופה ובמיוחד בארצות הסקנדינביות יש הרבה יותר תחלואה באוסטאופורוסיס מאשר בשאר ארצות אירופה. בארצות אלה מעשירים מזונות רבים בשמן דגים, המכיל ויטמינים D וA-. הועלתה השערה שזה הגורם לריבוי האוסטאופורוסיס בצפון אירופה (42). בשמן דגים יש גם ויטמין D שמחזק את העצמות. באותה קבוצת נשים מצאה פסקניש שצריכה גבוהה של ויטמין D מורידה את הסיכון לשבר בפרק הירך ב-37% (43). האם הנזק מהרטינול שבשמן דגים גבוה או נמוך מהתועלת מויטמין D שנמצא באותו שמן? מהנתונים ברור שהנזק רב מהתועלת, מה גם שניתן ליטול ויטמין ,D2 הידוע גם בשם Ergocalciferol, שאינו מופק מהחי ורעילותו מוערכת בעשירית מויטמין Dהמופק מבעלי חיים. זה האחרון מסומן D3 או Cholecalciferol. שיטה עדיפה היא להיחשף לשמש במידה מספיקה. חשוב לציין שקבלת ויטמין A באמצעות קרוטנואידים (במיוחד ביטא-קרוטן) המצויים בירקות ובפירות הנה בטוחה, כי גם אם צורכים כמות גבוהה מדי שלהם הגוף תמיד הופך רק את הכמות הדרושה לו לרטינול.



סרטן
דגים צלויים, מטוגנים ואפויים מכילים רכיבים מסרטנים: בכל סוגי הבשר כולל דגים, ישנם חלבונים, שיחד עם הקראטין, יוצרים בטמפרטורות גבוהות, במיוחד בצלייה ובאפייה, תרכובות אמינו-הטרוציקליות (HCAs). תרכובות אלה מסרטנות וקשורות לסרטן המעי הגס (44) , לסרטן השד (45) ולעוד סוגי סרטן. באופן כללי – ככל שיש יותר חלבון בבשר או בדג כן גדלה כמותם, ובטמפרטורה גבוהה מ-1750 מואצת יצירתם באופן חד.

דגים עשירים באומגה-3 נחשבים כמורידים את הסיכון לסרטן השד, אך רבות הדוגמאות הסותרות: צריכת דגי מים מתוקים על-ידי נשים סיניות בשנחאי העלתה מעט את שיעור סרטן השד (46). חשיפה לחומרי הדברה חקלאיים שנמצאים בדגים גורמת לסרטן. בשבדיה תועד הסיכון לסרטן השד בקרב שתי קבוצות של נשות דייגים, שצריכת הדגים שלהן הייתה כפולה משל נשים רגילות (47). קבוצה אחת הייתה מהחוף המזרחי (הים הבלטי) שמזוהם בחומרי הדברה חקלאיים (במיוחד בפחמימנים כלורידיים) והקבוצה השנייה הייתה מהחוף המערבי, שאינו מזוהם. הנשים אכלו דגים שנדוגו על-ידי בעליהם. בקבוצת הנשים מהחוף המזרחי היה שיעור מקרי סרטן השד גבוה ב-29% מאשר בנשים רגילות מהחוף המזרחי, וגבוה ב-35% מנשות הדייגים בחוף המערבי. Dieldrin הוא קוטל חרקים אסטרוגני הקשור במיוחד לסרטן השד.
בנורבגיה, מדינה שבה הדגים עשירים ב"שומן טוב", לא נמצא קשר בין צריכת הדגים הכוללת לתמותה מסרטן השד (48) . גם בבדיקת נתוני צריכת דגים ותחלואה בסרטן השד ב-24 מדינות אירופאיות לא נמצא קשר בין צריכת הדגים לתחלואה בסרטן השד (49).

בתאילנד מהווה טפיל בשם Opisthorchis viverrini שמקורו בדגי נחלים שלא בושלו גורם ראשי לסרטן הכבד (50).
שכיחותו של סרטן הקיבה גדלה ב-57% אצל צרכנים מובהקים של דגים מלוחים או מטוגנים ושרימפס בקבוצה של 272 תושבים בשתי ערים סיניות (51). אלה שצרכו הרבה רוטב דגים (חומר המופק מדגים) היו בסיכון פי 2.57 לסרטן הקיבה. צריכה גבוהה של דגים צלויים ביפן העלתה את התמותה ממחלות סרטן בקרב 7,553 משתתפים לאורך 11 שנות מחקר ב-30% (52). אצל הקבוצה בעלת הצריכה הגבוהה, הסיכון לסרטן הקיבה היה גדול ב-70%.

דגים משומרים מלוחים, כמו מזונות חלבוניים משומרים אחרים, העלו ב-80% את הסיכון לקרצינומה של הלוע העליון בסין (53).

דגים מפחיתים את שיעורם של מעט סוגי סרטן התלויים בהורמונים כסרטן רירית הרחם וסרטן הערמונית, אך זה אמור רק לגבי דגים שבהם ישנה כמות משמעותית של חומצות שומן מקבוצת אומגה-3 (54), (להבא: חומצות לינולניות) כמקרל, סלמון, סרדינים והרינג, הנמצאים באזורי מים קרים באוקיינוסים. ישנה הסכמה שחומצות לינולניות הן הרכיב התזונתי היחיד בדגים שיש לו תועלת בריאותית משמעותית, כי לנטילת חומצה לינולנית ממקור צמחי יש אותה השפעה. לדוגמה: קצב התפתחותו של סרטן הערמונית הואט אצל 25 חולים בסרטן הערמונית, שהוסיפו לתזונתם מדי יום-ביומו במשך 5 שבועות 3 כפות זרעי פשתן טחון (30 גרם), שהכילו 7 גרם חומצה לינולנית (55). ברם, לאור הזיהומים שנמנו מקודם, העובדה שברוב הדגים לא נמצא רכיב זה בכמות משמעותית וחסרונות בריאותיים אחרים שחלקם נידונו ואחרים עוד יידונו בהמשך המאמר עדיף מבחינה בריאותית לצרוך חומצה לינולנית ממזונות צמחיים, שעליהם יורחב בהמשך.



פודגרה
פודגרה (ידועה גם כשיגדון, צינית, gout) היא מצב שבו הגוף מייצר יותר מדי חומצת שתן ו/או הכליות אינן מפנות אותה ביעילות. חומצת שתן היא תוצר של פירוק תאי הגוף, של חלבונים ושל פורינים מהמזון (purines), שנמצאים בכמות גדולה בבשר ובאיברים פנימיים (כבד, לבלב, כליות, לב), אנצ'ובי, סרדינים ושמרים. היא מצטברת במפרקים וגורמת להגבלה חמורה בפעילותם. כמו כן היא מעלה את הסיכון למחלת עורקים כלילית. מזונות עשירים בחלבונים מעלים את רמת חומצת השתן. דיאטת אטקינס עשירה מאוד בחלבון מן החי: 25%-30% מהקלוריות בה באות מחלבון מן החי, בעוד שבתפריט האמריקני הרגיל רק 15%-20% מהקלוריות באות מחלבון מן הצומח ומן החי, ובדיאטה טבעונית כ-15% חלבון מן הצומח. ירקות, פירות ודגנים דלים ברובם בפורינים או חופשיים מהם. חולי פודגרה מצווים להימנע ממזונות עשירים בפורינים, לאמץ דיאטה דלת חלבונים ולהימנע מאלכוהול. זמן רב סברו שאין קשר בין התזונה להיווצרות ראשונית של פודגרה (אם כי כמובן יש לשנות את הדיאטה לאדם שכבר לקה בפודגרה). רק בשנת 2004 הוכח חד משמעית שצריכה גבוהה של בשר מעלה במידה משמעותית את הסיכון לפודגרה: במעקב שנמשך שתים-עשרה שנים בקרב 47,150 בני אדם התברר שלאנשים שצרכו בשר במידה גבוהה (בחמישון העליון) עלה הסיכון ללקות בפודגרה ב-41% ביחס לאלה שבחמישון התחתון של צריכת הבשר, ובדומה העלתה צריכה גבוהה של דגים את הסיכון ב-51% (56). מעניין שחלבון ממקורות צמחיים וירקות עשירים בפורינים לא העלו את הסיכון לפודגרה, לפי אותו מחקר.



_________________________________________
Takemura Y, Sakurai Y et al: The relationship between fish intake and the prevalence of asthma: the Tokorozawa childhood asthma and pollinosis study. Prev Med 2002 Feb;34(2):221-5.
Huang SL, Lin KC, Pan WH: Dietary factors associated with physician-diagnosed asthma and allergic rhinitis in teenagers: analyses of the first Nutrition and Health Survey in Taiwan. Clin Exp Allergy 2001 Feb;31(2):259-64.
Smit HA, Grievink L, Tabak C.: Dietary influences on chronic obstructive lung disease and asthma: a review of the epidemiological evidence. Proc Nutr Soc 1999 May;58(2):309-19.
Woods RK, Thien FC, Abramson MJ.: Dietary marine fatty acids (fish oil) for asthma in adults and children. Cochrane Database Syst Rev 2002;(3):CD001283.
Lindahl O, Lindwall L et al: Vegan regimen with reduced medication in the treatment of bronchial asthma. J Asthma 1985;22(1):45-55.
Cantani A.: The growing genetic links and the early onset of atopic diseases in children stress the unique role of the atopic march: a meta-analysis. J Investig Allergol Clin Immunol 1999 Sep-Oct;9(5):314-20.
Resano A, Crespo E et al: Atopic dermatitis and food allergy. Investig Allergol Clin Immunol 1998 Sep-Oct;8(5):271-6.
Tabak C, Smit HA et al: Diet and chronic obstructive pulmonary disease: independent beneficial effects of fruits, whole grains, and alcohol (the MORGEN study). Clin Exp Allergy 2001 May;31(5):747-55.
Walda IC, Tabak C et al: Diet and 20-year chronic obstructive pulmonary disease mortality in middle-aged men from three European countries. Eur J Clin Nutr 2002 Jul;56(7):638-43.
Harel Z, Gascon G et al: Supplementation with omega-3 polyunsaturated fatty acids in the management of recurrent migraines in adolescents. J Adolesc Health 2002 Aug;31(2):154-61
Wantke F, Gotz M, Jarisch R: Histamine-free diet: treatment of choice for histamine-induced food intolerance and supporting treatment for chronic headaches. Clin Exp Allergy 1993 Dec;23(12):982-5.
http://vm.cfsan.fda.gov/~lrd/sea-scm.html as on 21.12.02
Tsuchida K, Mizushima S et al: Relationship between dietary calcium and bone mineral density before menopause. Nippon Koshu Eisei Zasshi 1998 Feb;45(2):121-8.
Hosokawa M, Yanagi H. Et al: Relationship between dietary life style in youth and osteoporosis. Nippon Koshu Eisei Zasshi 1996 Aug;43(8):606-14.
Sellmeyer DE, Stone KL. et al : A high ratio of dietary animal to vegetable protein increases the rate of bone loss and the risk of fracture in postmenopausal women. Am J Clin Nutr 2001 Jan;73(1):118-22.
Bassey EJ, Littlewood JJ, Rothwell MC, Pye DW.: Lack of effect of supplementation with essential fatty acids on bone mineral density in healthy pre- and postmenopausal women: two randomized controlled trials of Efacal v. calcium alone. Br J Nutr 2000 Jun;83(6):629-35.
Melhus H, Michaelsson K et al: Excessive dietary intake of vitamin A is associated with reduced bone mineral density and increased risk for hip fracture. Ann Intern Med 1998 Nov 15;129(10):770-8.
Feskanich D, Singh V, Willett WC, Colditz GA.: Vitamin A intake and hip fractures among postmenopausal women. JAMA 2002 Jan 2;287(1):47-54.
Whiting SJ, Lemke B.: Excess retinol intake may explain the high incidence of osteoporosis in northern Europe. Nutr Rev 1999 Jun;57(6):192-5.
Feskanich D, Willett WC, Colditz GA.: Calcium, vitamin D, milk consumption, and hip fractures: a prospective study among postmenopausal women. Am J Clin Nutr 2003 Feb;77(2):504-11.
Potter JD: Nutrition and colorectal cancer. Cancer Causes Control 1996;7(1):127-46.
De Stefami E, Ronco A, Mendilaharsu M, et al. Meat intake, heterocyclic amines, and risk of breast cancer: a case-control study in Uruguay. Cancer Epidem Biomark Prev 1997;6:573-81.
Dai Q et al: Consumption of animal foods, cooking methods, and risk of breast cancer. Cancer Epidemiol Biomarkers Prev 2002 Sep;11(9):801-8.
Rylander L, Hagmar L.: Mortality and cancer incidence among women with a high consumption of fatty fish contaminated with persistent organochlorine compounds. Scand J Work Environ Health 1995 Dec;21(6):419-26.
Vatten LJ, Solvoll K, Loken EB.: Frequency of meat and fish intake and risk of breast cancer in a prospective study of 14,500 Norwegian women. Int J Cancer 1990 Jul 15;46(1):12-5.
Caygill CP, Hill MJ.: Fish, n-3 fatty acids and human colorectal and breast cancer mortality. Eur J Cancer Prev 1995 Aug;4(4):329-32.
Vatanasapt V et al: Cancer Control in Thailand. Japanese Journal of Clinical Oncology 32:S82-S91 (2002).
Ye WM et al: Diet and gastric cancer: a casecontrol study in Fujian Province, China. World J Gastroenterol 1998 Dec;4(6):516-518.
Ikeda M, Yoshimoto K et al: A cohort study on the possible association between broiled fish intake and cancer. Gann 1983 Oct;74(5):640-8.
Yuan JM, Wang XL et al: Preserved foods in relation to risk of nasopharyngeal carcinoma in Shanghai, China. Int J Cancer 2000 Feb 1;85(3):358-63.
Terry P, Wolk A, Vainio H, Weiderpass E.: Fatty fish consumption lowers the risk of endometrial cancer: a nationwide case-control study in Sweden. Cancer Epidemiol Biomarkers Prev 2002 Jan;11(1):143-5.
UROLOGY' july 2001 חוברת 49 של תזונה פלוס
Choi HK, Atkinson K et al: Purine-rich foods, dairy and protein intake, and the risk of gout in men. N Engl J Med. 2004 Mar 11;350(11):1093-103.



קישורים נוספים: