| ראשית תודה ל"פעולה ירוקה" שארגנה הקרנה של הסרט בחינם - ועם כיבוד טבעוני טעים! - בקולנוע לב. הסרט "לאכול בגדול" (במקור: "הגדל אותי" או משהו כזה) הוא סרט תיעודי על נזקי אכילת מזון מהיר בכלל ומקדונלדס בפרט. הבמאי, שהוא גם גיבור הסרט, עושה על עצמו ניסוי ואוכל כל יום 3 ארוחות במקדונלדס במשך חודש שלם. כמובן שבריאותו מתדרדרת והוא נהיה חולה, עייף ומדוכא. |
| מה שלא אהבתי בסרט: איפה החיות?! לאורך כל הסרט לא מדובר בכלל על כך שמקדונלדס מוכרים מוות: חיות מתות בתוך לחמניות. מדובר הרבה על בריאות, קצת על פרסום לא הוגן, אבל אף מילה על מי שסובלות הכי הרבה מהתעשייה הזו... בסצינה אחת הבמאי מכריז שהנה אנחנו הולכות לראות איך מייצרים מק-נאגטס (חטיף שעשוי מתרנגולות) ואז... הסרט עובר לאנימציה וכל התהליך מתואר ע"י ציורים!! מישהו שם פחד להראות לנו את האמת בפרצוף... הציורים חמודים מידי והתרנגולת בהם שמחה מידי :-( |
| הנשים למטבח?! לגיבור הסרט יש חברה מדהימה, חכמה, מצחיקה ו... טבעונית! לא יכולתי להתאפק מלחשוב כל הזמן מה היא לעזאזל עושה איתו?! אם הסרט היה עליה (בלי קשר למקדונלדס - היא שפית טבעונית!) זה היה נהדר. אבל הסרט לא עליה והתפקיד שלה הוא לתמוך בבחור, להכין לו "סעודה אחרונה" לפני שהוא מתחיל בדיאטת המזון המהיר שלו (מק-דיאט) ולהציל אותו בסוף החודש ע"י תכנית שיקום וכמובן עוד בישולים... בסצינה אחת מצחיקה היא מספרת שהביצועים שלו במיטה ירדו בגלל תזונתו הלקויה ועכשיו היא צריכה להיות למעלה... מה שגורם לי לחשוב שהסקס שלהם היה מאד משעמם קודם (כל הזמן הוא היה למעלה?) וגם למה לעזאזל היא בכלל צריכה את זה... |
| שמנה זה רע?! לאורך כל הסרט מוצגים אנשים שמנים ובעיקר נשים שמנות באור נלעג. הגוף ה"לא תקני" שלהן הוא מוקד המצלמות כשהבמאי רוצה להדגיש נקודה או לייצר אפקט קומי. באמת מאד מצחיק. אין שום עיסוק רציני במושגי היופי המדכאים של החברה שלנו, שום אנורקסיה, שום בולמיה, שום ביקורת על עולם הפרסום/אופנה/MTV/מגזינים/תרבות שמייצר דימויים בלתי אפשריים לנשים, ולאחרונה גם קצת לגברים. אה, כן, יש סצינה אחת שבה כאילו מתעסקים בנושא הזה אבל בעצם לא: נערה שמנה מתוודה כמה קשה לה להיות שמנה בעולם של דימויים רזים באופן קיצוני, והתמונה מתמלאת בגזרי מגזינים עם דוגמניות. כמה שניות לכל היותר. |
| מעבר לזה, השאלה המרכזית בסרט היא מי אחראי להשמנה המסוכנת של החברה האמריקאית, ולמחלות שבאות בעקבותיה: האם תעשיות המזון המהיר או הצרכניות והצרכנים? השאלה לא ממש מקבלת תשובה אלא יותר כיווני מחשבה (רמז: מי משקיע תקציבי עתק בפירסום לילדות קטנות?). יש בסרט גם רגעים יפים, כמו השיחה של הבחור עם הרופא שלו, כעבור שבועיים מתחילת הניסוי. הרופא אומר לו שהכבד שלו נהיה שומני וחולה כמו כבד של אווז מפוטם... אבל כמובן שהסרט לא מפתח את הנושא ואפילו לא מראה לרגע פיטום אווזים (זה לא סרט על בעלות-חיים לא אנושיות). לסיכום: כדאי לראות אבל בלי ציפיות בתחום זכויות בעלי-החיים ובטח שלא בתחום הפמיניזם. |
קישורים נוספים: |