| לא רק בלונדינית 2" נושא מסר נגד ניסויים בחיות בתעשיית הקוסמטיקה, בתוך המיינסטרים ההוליוודי. אריאל צֹבל ראה את הסרט והוא ממליץ עליו לכל מי שמתעניין/ת בייצוג בעלי-חיים והמאבק לזכויותיהם בקולנוע, או בקומדיות אמריקאיות קלילות (שלא לומר טיפשיות). שאר הציבור מוזהר להתרחק. עלילה הרואית אל וודס היא קריקטורה של "בלונדינית טיפשה", שהפליאה לסיים לימודי משפטים באוניברסיטת הרווארד ב"לא רק בלונדינית". בסרט ההמשך, שבו ענייננו, וודס היא עובדת מבטיחה בחברת עורכי-דין. לחתונתה הראוותנית היא מתכננת להזמין את אמו של הכלב האסופי שלה, בראוזר, ושוכרת בלש פרטי כדי לאתר את האם האלמונית. הבלש מאתר את האם במעבדת ניסויים של חברת קוסמטיקה. עורכת-הדין התמימה מגלה שהחוק עומד לצד המעבדה, וכאשר היא מנסה לשכנע את מעסיקיה לפעול למען הצדק - מפטרים אותה לאלתר. תגובתה היא מסע לוושינגטון, שם היא פועלת לאסור ניסויים כאלה בחוק האמריקאי (איסור שכמובן אינו קיים במציאות בארצות-הברית). בובת צריכה אל וודס היא מוטציה אנושית מטיפוס Homo shoppingus. במקום גוף טבעי, יש לה מתקן לתצוגת בגדים ונעליים; במקום ראש ביולוגי, היא מצוידת בחומר-גלם לעיצוב קוסמטי ותספורתי; ובמקום שכל נורמלי, יש לה מאגר טריוויה שנצבר בהמתנה במכון יופי. הסרט משחק אותה בהפוך-על-הפוך: הוא צוחק במודעות-עצמית גבוהה על הדימוי השוביניסטי של "הבלונדינית הטיפשה", ואגב כך יוצר דימוי קיצוני כזה. ומרוב הקפדה על התחכום המודע לעצמו ובעיקר על עיצובה הזוהר של השחקנית היפה (ריס ווית'רספון) - מתהווה אלילת-נוער. אל וודס מוכרת לבסוף את מה שהיא כאילו לא מוכרת, וזהו מקור חולשתה וכוחה גם יחד למאבק בניסויים בחיות: בעיני חלק מאתנו היא ריקנית, אך לצרכניות כפייתיות כמוה היא משווקת את ההתנגדות לניסויים בחיות כחלק מחבילת הקנייה של מוצרי קוסמטיקה. האידיאליזם בסרט מופיעות כמה רפליקות מופתיות נגד ניסויים בחיות בתעשיית הקוסמטיקה. "ניסויים בחיות לקוסמטיקה הם בלתי צודקים. מחיר היופי גבוה מדי", נואמת וודס בקטע שמופיע גם ב"בקרוב". משפטים כאלה נדירים בסרט, אך יש בו מסרים מלהיבים אחרים: וודס עוזבת את עבודתה ממניעים מוסריים; כל מי שתומך בניסויים - עושה זאת משיקולים אגואיסטיים בוטים או מתוך אדישות פושעת; וודס מבינה היטב, שהבעיה אינה מתמצה בפגיעה באם הכלבלב שלה - לא זו בלבד שהיא עוברת במהירות ממאבק פרטי למאבק בזירה הציבורית, אלא היא אינה מתפתה לניסיון לשחד אותה בשחרור אימא-של-בראוזר (והצעת עבודה יוקרתית). מלבד זה, וודס עומדת על שלה לאורך כל הדרך ומדגישה בדידקטיות (כאן נעלם ההומור-העצמי של הסרט) עד כמה חשוב להשמיע את קולך מול החברה האדישה. הרגשנות הפרויקט של וודס שקוע עמוק-עמוק בדימוי של "הגנה על חיות = רגשנות ונאיביות". הרגשנות בסרט גרוטסקית. וודס בונה את רוב עבודת הלוביזם שלה על רכילות, ובנאום בוועדת הקונגרס היא פונה לחברי הוועדה, מזהה את המוצרים הקוסמטיים שבהם הם משתמשים ומזכירה להם את כלבי ילדותם האהובים. הפוליטיקאים נמסים והמליאה מהדהדת בהמיית בכי וברעם קינוחי חוטם. יש משהו משחרר בצחוק-עצמי כזה על רגשנות, אך אם היה כאן אפקט חיובי, התייחסויות אחרות לנושא הורסות אותו. מול וודס ורודת-החליפה קמים אנשים קודרי-חליפות, השולפים ברהיטות נתונים על הערך הכלכלי של הניסויים בחיות ועל חוסר הערך המדעי של החלופות. הלוחמת החייכנית אינה יודעת להשיב. נכון, שבמקרה אחד היא מזכירה תכשיר שנוסה על חיות אך פועל על בני-אדם באופן הפוך, אך טענה זו נבלעת בתוך אחת מבדיחות הצרכנות האובססיבית. ריס, אלילת הילדות לקהל המבוגר - למשל, של מבקרי הסרטים - "לא רק בלונדינית 2" הוא סרט טיפשי (אם כי אולי מבדר מאוד) עם דמות ראשית מטומטמת. אלא שכאן צריך לעצור ולשאול, מיהו הקהל, שעליו עשוי להשפיע המסר המוסרי של הסרט. באתר הסרט יש מדור של תגובות דואל, המאפשר לנו הצצה לעולמו של הקהל העיקרי. במדור יש ודאי יותר מאלף תגובות, מקהל צעיר מאוד, עם רוב בולט לילדות. אדם מבוגר יותר, שמצליח להתגבר על הרתיעה ממטחי ה"סרט מגניב!!!!!!" "הבלונדיניות שולטות!!!!!" וכדומה, יגלה שרבות מאוד מן הכותבות מתייחסות לסרט בשיא הרצינות. עבור חלקן, ריס ווית'רספון היא המודל להזדהות, והן שואפות להיות שחקניות כמוה. יש המציינות בגאווה "גם אני בלונדינית!"; לצערי, לא מצאתי הצהרה "גם אני צמחונית!", אף על-פי שווית'רספון צמחונית. אל, אלילת הילדות רבות מן המגיבות רואות באל וודס מודל להזדהות: בחורה שמנהלת מאבק למען המוסר והצדק - ומנצחת למרות הזלזול בה. ככל שהגברת הצעירה נלעגת יותר משום שהיא חושבת במונחים של תסרוקות ובגדים במקום שבו צריך לדבר בהיגיון כלכלי - כך היא מעוררת הזדהות בקרב מי שאינן/ם מבינות/ים את ההיגיון הזה. וככל שהיא מבוזה משום שהיא צעירה ומאמינה שצריך לפעול באופן מוסרי בעולם של אינטרסים דורסניים ותככים - כך היא מובנת יותר וכלל לא נלעגת, בעיני מי שסופגות/ים לעג דומה. ילדות כותבות ברצינות, שהן רוצות ללמוד משפטים כמו אל. ויש גם תגובות תמיכה (אחת לחמישים-מאה) בעניין זכויות בעלי-חיים. מישהי כתבה, שהיא רוצה להיות עורכת-דין ולהגן על יונקים ימיים; ילדה אחת פנתה לריס וביקשה ממנה להסביר כיצד אפשר לעזור במאבק נגד ניסויים בחיות. גם אם התגובות הללו במיעוט, הסרט נצפה על-ידי מיליונים והשפעתו רבה. כלב צעצוע אולם לא כל השפעתו של הסרט כה ורודה. בראוזר, "החבר הטוב" של וודס, הוא כלב צ'יוואווה, זן שעבר עיוות תורשתי לננסות, והפך להיות "אופנתי" בעקבות שני הסרטים (עובדה שניכרת בתגובות באתר). וודס מחזיקה אותו בתיקים מעוצבים ומלבישה אותו בחצאיות ובכובעים; הסרט אפילו נחשב כמקדם מכירות ללכה צבעונית לציפורני כלבים, כפי שמעידה חברה המשווקת את המוצר ("אפשר להחליף צבע כל שבוע"). כצפוי, ברואזר מאולף להחריד לבצע מחוות "חמודות". בקיצור, כל כלביותו נשללת ממנו, ממש כשם שאנושיותה של וודס נעלמה (לטובת בארביוּת). אבל במקרה של בראוזר, הפיכתו למוצר צריכה מתבצעת בכפייה - בבראוזר שעל הסט ובהמוני הבראוזרים שיסבלו בהשראת הסרט. איפה העכברים? אי-אפשר לסיים ללא התייחסות לרושם שיוצר הסרט, כאילו כל הניסויים בתעשיית הקוסמטיקה נערכים בכלבים - ולא בארנבונים, חולדות ועכברים. אולי אין רע בכך, שהקהל ייחשף לרושם זה. אך ההתרחקות מתיאור עובדתי כרוכה גם בהתעלמות מן הניסויים עצמם. הקהל זוכה רק להצצה חטופה אחת ב"ניסוי" - דמותה של אימא-של-בראוזר בתוך מעין מתקן ריסון, במבט מרחוק דרך חלון המעבדה. חברתה הטובה של וודס לא הבינה מה כל-כך נורא בכלבים שמקבלים קצת איפור. אם היא הייתה רואה את "לא רק בלונדינית 2", היא עדיין לא הייתה מבינה. |
קישורים נוספים: |