רפובליקת בנענע

אילו הייתי במקומך...
על ספר ילדים יוצא-דופן ומומלץ מאת בראין וילדסמית'
מאת:אריאל צ`בל13:32 17-7-2004
ספרות רעה
אם ניסית פעם לקנות ספר לילד/ה קטן/ה, ודאי ידוע לך עד כמה קשה למצוא ספר, שלא יעביר מסר בוטה של דיכוי בעלי-חיים. אמנם, במבט ראשון, המסרים שנושאים ספרי ילדים אינם דכאניים כל-כך. הרי כמעט בכולם יש חיות! חיות נחמדות, מתוקות, שהילדים אוהבים אותן ומזדהים איתן! זה נכון. אבל מה יכולות להפיק מן האהבה הזו החיות האמיתיות, שנפגעות מידיהם של בני-אדם אמיתיים?

בבואות
החיות שבספרי הילדים הן שונות, משונות ומעניינות - עד גבול מסוים: מה שמעניין ילדים בסופו של דבר הוא - הם עצמם. ומה שמעניין מבוגרים (יוצרי הספרים, ההורים, הדודות והחברים שקונים מתנה) הוא - הם והילדים. קל להשתמש בחיות, כדי להעביר תכנים שמעניינים אותנו, בתור ילדים קטנים ובתור מבוגרים: הגורים הולכים לגן, הדובי לא מצליח להירדם, האפרוח מגלה שהאמא שלו היא הכי-בעולם, משפחת החתולים היא משפחה למופת. הדמויות המעניינות באמת בספרים, בעלות האישיות, משקפות בני-אדם.

עטיפות
החיות לא מתקוממות על כך שהופכים אותן לבני-אדם. עם קצת רצון טוב, החיה תלך על שתיים, תשתמש במברשת שיניים, תכניס יפה את החולצה למכנסיים וכל מה שיישאר מזהותה המקורית הוא כמה סממנים חיצוניים. החיה הופכת לכלי שימושי: אפשר לצקת לכלי הריק של שועל-בערך, לעטיפה הריקה של ארנב-פחות-או-יותר, כל תוכן שרוצים לצקת, שמתאים לצרכינו. זהו מבוא לוויוויסקציה, חיזוק לאכילת בשר, תמיכה בלבישת צמר: מותר לעשות בחיות מה שרוצים, הן נמצאות כאן לשימושנו. נכון, השימוש הוא מטאפורי, בלי דם וצרחות, אך הילדים לא מכירים, ולומדים שלא להכיר - אף מהות אחרת של החיות. בשבילם, המטאפורה משקפת מציאות ממשית.

אהבה עצמית
הילדים אוהבים את ה"ארנב" מיץ פטל? ברור שהם אוהבים משהו - אבל לא ארנב. ארנבים יש בשדות, במעבדות, בחנויות ל"חיות מחמד", במשקים ל"ייצור" בשר ארנבים. הארנב שבספר הילדים לא דומה להם ולא מזכיר אותם. שנים של אהבה לארנב שבספר לא יעזרו לארנבים האמיתיים כהוא זה. ה"ארנב" הוא מין אדם, ילד, אמנם עם אוזניים ארוכות. הילד או הילדה שאוהבים ארנבי-ספרים, אוהבים את עצמם.

אילו הייתי במקומך
הסיפור של אילו הייתי במקומך מאת בראין וילדסמית' הוא שונה. הספר אינו חריג יחיד בנוף הבבואות והעטיפות הריקות שנוצרו עבור הגיל הרך, אך התייחסות משמעותית לחיות כשלעצמן נפוצה בעיקר כלפי כלבים וחתולים, וכמעט נעדרת ביחס לחיות הנמצאות תחת ניצול ממוסד. וילדסמית' נמצא באמצע הדרך - אילו הייתי במקומך מתייחס לגני-חיות: ניצול ממוסד, אך בהחלט לא תעשיות המזון - אף הורה לא יפחד מהספר הזה וימנע ממנו להיכנס הביתה. המסר שנושא הספר מעודן ונדיר; נדיר עד כדי כך, שאינו ניכר אפילו בספריו האחרים של וילדסמית' שתורגמו לעברית (כגון ציפורפוח ולבד על המרבד, שגם בהם מככבות חיות שונות).

כאילו ספר רגיל
אילו הייתי במקומך הוא סיור של ילד (שיכול להיות גם ילדה) בגן-חיות. הילד לבד, דמות אנושית יחידה ומהורהרת בין החיות הכלואות. בלי מבוגרים שיפרשו עבורו את מראה עיניו, רק הוא מול החיות. הוא עובר על חמש מהחיות: נשר, כלב-ים, קוף, פיל וצ'יטה. כל אחת מהן מעוררת בו פנטזיה של כוח: אילו הייתי במקומך, אומר הילד... אז הייתי עף גבוה! שוחה עמוק! מטפס בקלילות! מרים משאות עצומים! רץ הכי מהר! עד כאן ספר ילדים רגיל: התוכן היחיד של החיה הוא מה שהילד רוצה לראות בה, בשביל עצמו ומתוך התעלמות ממנה כפי שהיא. הילד חלש; החיות חזקות; הוא נכנס לעורן כדי לקחת את כוחן ולחזור להיות הוא עצמו - ובזה זה נגמר.

היפוך תפקידים
אלא שהספר לא נגמר. דף חדש ובו פתאום אין גן-חיות אלא רק שדה ירוק, עצים וחמש החיות בשדה. משפט אחרון, בתחתית הדף: "אבל אילו הייתם אתם במקומי... הייתם יוצאים כולכם לחופשי." כל החיות מתקדמות בכיוון אחד (שמאלה. עד כה ראינו רק כלובים בעמודים הימניים של הספר. החיות מתרחקות מהכלובים!). משחק התפקידים החליף כיוון: לא רק לקחת מהחיות את מה שנוח ומוצא-חן, אלא להתבונן בהן באמת ולהתאמץ לדמיין מה הן מרגישות - ומה הן היו רואות אילו הסתכלו עליך כפי שנוח ומוצא-חן בעיניהן. הן היו מוצאות אצלך משהו חשוב יותר מכוח, ממהירות, מיכולת תעופה, שחייה או טיפוס: חופש. משהו שיש לך ואין להן, והן זקוקות לו בדיוק כמוך. זהו מבט קשה, מכאיב, מוחשי מאוד. אלה אינם "הנשר", "כלב-הים", "הקוף", "הפיל" ו"הצ'יטה" שמבקשים מין חופש כללי ולא מחייב, כמטאפורה לחופש האנושי - אלה הם נשר, כלב-ים, קוף, פיל וצ'יטה הכלואים בתוך כלובים בגן-החיות, משתוקקים לצאת לחופשי. וילדסמית' מפתיע את הילד/ה שקיבל/ה ספר נחמד (ויפה להפליא) לא רק במשחק תפקידים דו-סטרי, שמלמד את האלף-בית של הזדהות עם הקורבן, אלא גם בהתייחסות לגני-חיות ממשיים.

חתרני!
בעצם, כבר על כריכת הספר היה משהו מוזר. הילד צף בים של ירוק ופרחים, ומעליו הצ'יטה דחוס בכלוב זוויתי, על רצפה אטומה ואפלה, בין סורגים מודגשים, החותכים את הגוף המנומר. גם בתוך הספר, הנשר, הקוף ושוב הצ'יטה, סגורים בסורגים עזים יותר מאשר בכל ספר ילדים. ומראה גן החיות מרחוק - טירה מבוצרת, צפופת סורגים ושחורה - וכל העולם שסביבה ירוק ופתוח. וילדסמית' לא אמר אף מילה שתעורר את חמת זעמה של "מועצת גני-חיות" כלשהי ותבריח את ההורים ואת המו"ל. האלימות של גן-החיות עוברת בשקט דרך הסורגים והשרשרת שבה כבולה רגלו של הפיל.

מה קורה בדרך הביתה? ב
עמוד האחרון דמות הילד השב מגן-החיות, ללא מילים. האם הוא יצא משם במחאה, לאחר שנוכח כי הוא מטייל בין שבילי בית-סוהר? האם הוא מבריח דוב אל החופש מתחת לסוודר? האם הוא משנן לעצמו, שלעולם לא ישלם עוד כסף למוסד שמחזיק חיות בכלא? חולם ליצור עולם טוב יותר כשיהיה גדול? או פשוט חוזר הביתה מיום-כייף בגן-חיות עד ליום-כייף הבא? האיפוק של אילו הייתי במקומך, המאפשר להכניס את הספר לכל בית, הוא גם החיסרון שלו: הוא נותר פתוח לפרשנות, תלוי במסר שמעוניינים ההורים לטפח או לחנוק, ומנותק מן השורה התחתונה: ילדים, אל תלכו לגני-חיות! אף על-פי כן, אילו הייתי במקומך הוא אחד מספרי הילדים המומלצים ביותר.


מידע נוסף בנושא: כתבה מפורטת על ספרות ילדים
מקור
בראין וילדסמית', אילו הייתי במקומך, תרגום: צביה ולדן (תל-אביב: נגה, 1999. המקור באנגלית: 1987).


קישורים נוספים: