רפובליקת בנענע

זכויות בעלי-חיים, גרסת 1892
על ספרו הקלאסי של הנרי סולט
מאת:אריאל צ`בל11:38 17-7-2004
"זכויות בעלי-חיים" של הנרי סולט הוא הספר שעיצב את המושג המודרני של זכויות בעלי-חיים, 83 שנים לפני "שחרור בעלי-החיים" של סינגר. הספר משרטט את מצב החיות לפני יותר ממאה שנה ומספק טיעונים שלא איבדו דבר מן הרלוואנטיות שלהם.
"אם 'זכויות' קיימות בכלל [...] לא ניתן באופן עקבי להעניק אותן לבני-אדם בעוד שמונעים אותן מחיות, מכיוון שאותו חוש של צדק וחמלה תקף בשני המקרים."
(עמ' 24)
זהו הטיעון המרכזי של הנרי סולט (1851-1939) לטובת זכויות בעלי-חיים. תפיסתנו לגבי היחס הראוי לבני-אדם היא המודל שלפיו יש לקבוע את היחס הראוי ליצורים ממינים אחרים. רגישותם הגופנית והנפשית של בעלי-חיים דומה לזו של בני-אדם ולכן יש לשקול את היחס לבעלי-החיים בכלים דומים.

סולט והספר.
השנה היא 1892, המקום הוא אנגליה, ההשראה מקורה במהפכה הצרפתית ובביטול העבדות, והכותב הוא חוקר ספרות צמחוני, פציפיסט וסוציאליסט, מחברם של קרוב לארבעים ספרים, רובם בנושאי זכויות אדם וזכויות בעלי-חיים. סולט לא היה מפורסם בזמנו אך השפיע רבות על מהאטמה גנדי, ג'ורג' ברנרד שו ואישים בולטים אחרים. "זכויות בעלי-חיים כשהן נשקלות ביחס לקדמה חברתית", כפי שנקרא הספר בשמו המלא, הקדים את זמנו; בשנת 1975 הודה מחבר רב-המכר "שחרור בעלי-החיים", פיטר סינגר, שסולט היה מקור ההשראה העיקרי שלו. הספר נותר רלוואנטי ביותר גם כיום.

דגש פילוסופי
במרכזו של "זכויות בעלי-חיים" עומד דיון פילוסופי קריא וקולח בעניין מעמדם המוסרי של בעלי-חיים. סולט מתבל את ספרו בציטוטים מתקופות שונות, ובעזרתם הוא מתפלמס עם תירוצים רווחים, וביניהם: הצגת החיות כאוטומטים חסרי תחושה, הצדקת הפגיעה בחיות בטענה שזהו מעשה טבעי, היתממות שלפיה החיות נהנות מתנאים נהדרים, הצגת הפגיעה כמעשה הכרחי, תירוצים דתיים - על כל אלה ואחרים עונה סולט בסבלנות ובאופן משכנע ביותר.

מ"בהמות משא" ל"חיות מחמד"
כפיות-הטובה כלפי בהמות המנוצלות לעבודה; הברבריות של ציד לשם שעשוע במעמדות הגבוהים - לאחר שתופעות דומות כבר נאסרו בחוק במעמדות הנמוכים; תפיסת חיות בר והחזקתן בכלובים בבתים ובגני חיות; ויוויסקציה (ניסויים בבעלי-חיים). רוב טענותיו של סולט הן ניסוח רהוט של השקפות, אשר הפכו ברבות השנים למקובלות בתנועה לשחרור בעלי-חיים. כדאי להזכיר גם הבחנה, שעדיין לא השתרשה:
"קיים ספק רב, האם מצב 'חיית המחמד' הביתית הוא, בטווח הארוך, מעורר קנאה יותר מזה של 'בהמת משא'. חיות מחמד, כמו חביביהם של מלכים, מקבלות בדרך-כלל שפע חיבה רגשנית אך מעט אדיבות אמיתית; כל-כך קל יותר להעניק ליטופים רגעיים מאשר צדק יסודי. נראה שהדבר נשכח, ברוב המכריע של המקרים, שחיית בית אינה קיימת רק כשעשוע סרק [...] ועבור ישות חיה להפוך לבובה חסרת ערך, הדבר טוב יותר בדרגה אחת בלבד מלהיות נידון לשרת בעבודה קשה."
(עמ' 42-43)
הדברים הללו נכתבו, יש לזכור, בעולם שבו אמנם האימוץ של חיות היה מפותח פחות, אך גם המסחר ב"חיות מחמד", על כל הפגיעות הקשות הכרוכות בו, היה מצומצם הרבה יותר.

צמחונות
הקורא/ת כיום עשוי/ה להתאכזב מעט מאיפוקו של סולט בעניין צמחונות. למעשה, דרישתו לצמחונות היא ברורה, וההססנות בניסוח היא ביטוי לתקופה, שבה הייתה הצמחונות נדירה יותר:
"[...] לאור ריבוי ההוכחות, שניתן להשיגן בקלות, שבהובלה ובשחיטה של חיות קיימות בהכרח התאכזרויות קשות ביותר, וכן שאנשים רבים חיים במשך שנים ללא שימוש בבשר, יש לפחות לומר, שלהשמיט תחום זה של הנושא מהשיקול הכן והמאומץ ביותר, משמעו לשחק בשאלה של זכויות בעלי-חיים. לפני חמישים או מאה שנה, אולי היה תירוץ כלשהו להניח שצמחונות היא בסך הכל אופנה חולפת; תירוץ כזה אינו קיים עוד לחלוטין בהווה."
(עמ' 60)

עור
דבריו של סולט על עור נכתבו עשורים רבים לפני הופעתם של מוצרים סינתטיים זולים, ובכל זאת, לדבריו, "באמת אין חומר מן החי שאי-אפשר בלעדיו, שאין למצוא לו תחליף מממלכת הצומח או המינרלים, בשעה שיש דרישה מספקת." הצמחונות אפוא אפשרית גם כשנדמה שהיא לא קלה:
"מה נעשה ללא עור? [זו] הייתה, למעשה, שאלה שנשאלו צמחונים לעתים קרובות בשנים המוקדמות וחסרות הניסיון של תנועת רפורמת-המזון, עד שנמצא שעור צמחוני יכול לשמש בהצלחה בייצור מגפיים, ושחוסר העקביות שבה אשמים כיום צמחונים היא רק עניין זמני ומקרי."
(עמ' 80-81)

שיפור וקדמה
סולט היה משוכנע, שהחברה האנושית נמצאת בתהליך של קדמה. שיפור היחס לבעלי-חיים הוא השלב הבא לאחר חקיקת חוקי הגנה על ילדים וביטול העבדות. אופטימיות זו, שנראית כיום תמימה מדי, אופיינית לעידן שלפני מלחמות העולם. אף על-פי כן, כדאי להזכיר, שכמה מן הזוועות שמתאר סולט הפכו לנחלת העבר: השמדת אוכלוסיות ציפורים כדי לקשט כובעים בנוצותיהן כבר אינה זכורה כיום, אף על-פי שבימי סולט זרמו הגופות במיליונים רבים אל הכובענים. גם ניצול סוסים, חמורים ופרים לעבודה נעלם ברובו - עם הופעת כלי הרכב הממונעים.

תיעוש וניכור
סולט, שלא גיבה את עבודתו הפילוסופית בתחקירים דקדקניים, לא הבחין בתופעה החשובה ביותר בתחום ניצולם של בעלי-חיים, שהחלה עוד לפני זמנו: תיעוש המשק החקלאי. הוא מוקיע שחיטה וסירוס אך אינו מזכיר כליאה צפופה - שתגיע לממדים קטסטרופליים עוד בימי חייו. ללא הבחנה בניצני התיעוש המאיימים, נותר ב"זכויות בעלי-חיים" חיסרון משמעותי מאוד: הוא כלל אינו מבקר צריכת חלב, ביצים וצמר. למרות זאת, מפתיע עד כמה היטיב סולט לזהות בעיה מרכזית בעידן המתועש; בדבריו על השחיטה, הוא כותב:
"[...] פרטי התהליך הדוחה נשמרים, ככל האפשר, הרחק מן העין ומהמחשבה, והם מופקדים בידי מעמד המנודים, אשר מבצעים את העבודה שרוב האנשים המשכילים היו נרתעים מלעשותה בעצמם."
(עמ' 61)
מכאן נובע הקושי של הצרכנים להכיר באחריותם "למעשי הרצח היומיומיים", כפי שכותב סולט בעניין תעשיית הנוצות (עמ' 88): "קשה ביותר להביא למקומה תחושה ראויה של אשמת-דמים לאדם הנכון".

חינוך וחוק
תהליך הקִדמה מותנה, לפי סולט, בחינוך ובחקיקה. החינוך חייב להקדים את החקיקה, כי ניתן להגדיר כפשע בחוק רק את אותם מעשים, "שכבר הוקעו על-ידי הרגשות הטובים יותר של האומה" - אלא אם החקיקה מפגרת אחר הרגשות. סולט מזכיר שלושה תחומים בוערים, הדורשים חקיקה: הובלה ימית של בעלי-חיים, שחיטה בתנאים ירודים וויוויסקציה. בשני התחומים הראשונים הוא מציע שיפורים ופיקוח, לעומת הוויוויסקציה - שאותה הוא מציע לאסור כליל. זוהי עדות למיעוט הניסויים בבעלי-חיים בתקופתו - עדיין היה מקום לתקוות גדולות. אילו היה סולט חי כיום, הוא היה ודאי שמח לראות עד כמה התפשטו רעיונותיו בציבור, אולם יותר מכך היה נחרד לגלות, עד כמה גדל היקף הניצול של בעלי-החיים.


ספרו של הנרי סולט ניתן לרכישה במחירים נמוכים מאוד בחנויות הספרים באינטרנט. המדובר במהדורה משנת 1980, הכוללת הקדמה מאת פיטר סינגר, ביבליוגרפיה ייחודית ומצוינת מאת הנרי סולט עם הערותיו על ספרים בנושא זכויות בעלי-חיים, וביבליוגרפיה עדכנית ל 1980 מאת צ'רלס מגל.

מקור:
Henry S. Salt, Animal's Rights Considered in Relation to Social Progress, Pennsylvania: Society for Animal Rights, 1980


קישורים נוספים: