| אחרי נדודי באיטליה יש לי כמה מילים להגיד על האוכל - קחו צידה לדרך. אפשר לאמר שהתקיימתי על בצק לבן ושמן במשך שמונת הימים שהייתי שם. לדעתי, מי שגר שם ויש לו מטבח, יכול להסתדר, אבל בקמרינו אין סופר. ברומא יש סופר אבל המבחר הטבעוני לא גדל באופן משמעותי. אז מה כן- ספגטי ברוטב עגבניות תמצאו בכל מקום. במכולת מצאתי לחם לבן וממרח זיתים, ממרח עגבניות וריבה. אפשר גם לקנות כמה תפוחים כדי לקלקל קצת את ה"דיאטה" המושלמת הזאת. המסעדות הצמחוניות ברומא לא עזרו לי (כמעט הכל עם חלב וביצים, ולא ידעו שם אנגלית, כך שלא יכולתי לתקשר ולבקש בלי). דווקא בטראטוריה במרכז העיר הצלחתי לקבל ריזוטו בלי גבינה (במקור היה עם), מרק ירקות וסלט ירוק. ובפיצריה אחת היתה פיצה צמחונית (ככה בתפריט), שיש בה את כל התוספות חוץ מגבינות, בשרים ודגים. היה שם גם לחם שום מאוד נחמד. הכל שם מאוד יקר, אבל הארוחה היקרה ביותר היתה באסקולי, לשם הכנס של יוסי לקח אותנו לטיול+ארוחה. יוסי היה חלק מהכנס, אבל עלי היה צריך לשלם. הארוחה היתה לא רעה אבל לא הייתי משלמת עליה כל כך הרבה כסף (30 יורו!!!). *** ובאסקולי פגשתי את התל"ל המקומי! באמצע הסיור, ראיתי דוכן עם מכלאה קטנה ליד (גדר ארעית), בתוך המכלאה נמנם לו כלב קטן, על הדוכן ראיתי פלאיירים באיטלקית והמילים שזיהיתי על השלט היו "הגנה" ו"בעלי חיים". כמובן שניגשתי. היתה שם אחת שידעה אנגלית וביקשה ממני לחתום על העצומה נגד ההרג של כלבי הים בקנדה. כשהיה לי זמן (אנשי הכנס התכנסו להרצאה), ניגשתי אליהם שוב והתחלתי לדבר אתה. זו היתה חוויה מרעננת. *** ואיך איטליה אתם שואלים? היה נחמד, היה יפה, ונשרפתי. *** בקמרינו בעיקר טיילתי בעיר - זוהי עיר מאוד עתיקה על פסגה של הר, והרחובות בה נראים כאילו נלקחו מ"הלב" (מרקו, למי שזוכר), הורידו עת חבלי הכביסה מבין הבתים והכניסו שלטים. הסמטאות בה מאוד צרות, ואין מדרכות. הולכים על הדרך ואם שומעים מכונית נצמדים לאחד הקירות עד שהיא עוברת. למרבה המזל, מכיוון שהסמטאות מאוד צרות, נהגי המכוניות לא ששים להשתמש בהן, וכך הרחובות נשארים שקטים למדי. המקום לא שוקק פעילות, והגענו לשם רק לשם הכנס. מכיוון שאינפורמציה קוואנטית זה לא תחום ההתמחות שלי P-:, נשאר לי הרבה זמן לשוטט, לשחק את האמנית המורעבת (עם המורעבת דווקא לא הייתה בעיה, ראה ערך הודעה ראשונה), ולקרוא. לאסקולי הגענו כדי לתייר. עשו לנו סיור מאורגן בעיר, שכלל בעיקר סבב כנסיות. היה מרשים, בעיקר כשהגענו באמצע טקס ושמענו את המקהלה. היתה שם גם כנסיה, שאם היית מעבירה את הידיים על האבנים בכניסה בצורה מסויימת הן היו "מנגנות". אבל אני מוכרחה להודות שמה שעשה לי שם את היום היה המפגש עם האגודה המקומית והשיחה עם הוטרינרית לעתיד. קשה לנתק אותי מהקהילה, ומסתבר שהקהילה חובקת עולם (ועכשיו כולם ביחד - כולנו משפחה אחת גדולה). אה, צ`מעי קטע, במלון בקמרינו, יוסי ביקש מפתח נוסף בשבילי. הוא קיבל מפתח לחדר הסמוך, שגם הוא פתח את הדלת. יום אחד עשיתי נסיון, ושיחקתי עם המפתח - הוא פתח את כל הדלתות בקומה :-O D-: וברומא כמובן שטיילנו במחוזות הידועים - הותיקאן, העתיקות, עוד עתיקות, אמנות... אם כבר מדברים על עתיקות, לכי לאיזור של הקולוסיאום בשעות הערב, לאחר שהשמש שקעה. המראה פשוט עוצר נשימה. וביום השלישי לביקורינו ברומא (כלומר, היום השביעי באיטליה), נסענו לטיבולי, ובילינו עד הערב בוילה ד`אסטה (הגנים של המים). כמה שהגנים האלו יפים... מהשיחה עם הבחורה באסקולי הבנתי שהמצב של איטליה מבחינת יחס האנשים לכלבתולים לא שונה מהותית ממקומות אחרים בעולם (אנשים לוקחים כלב ומחזירים אותו אחרי יום כי הוא בכה בלילה...), למרות שיש הבדלים מסויימים בין הרשויות שלנו ושלהם (היא לא הבינה למה הרשויות לא עוזרות לעמותות, והזדעזעה עמוקות מסיפור כפר-סבא). אז, איפה החתולים? באיטליה ראיתי סך של שישה חתולים חדשים. כולם שמנמנים ויפים. אחד מהם בטיבולי וכל השאר ברומא (וגם אז, רובם היו מרוכזים במקום אחד. כנראה שעושים שם הרבה פיקניקים ונותנים להם שאריות). |
קישורים נוספים: |